לא מספיק טובה
בלי בעל בית, עם רוטציות לא ברורות ויוגב אוחיון ששוב לוקח את הזריקות המכריעות, הפסידה מכבי לקבוצה שכמו הייתה הנגטיב שלה, עם בעל בית ורוטציה מסודרת. כמאמר השיר של אבטיפוס, כך מרגישה מכבי הבוקר: "לא מספיק טוב, היא צועקת אני לא מספיק טובה"
לא מספיק טוב, היא צועקת
אני לא מספיק טובה"
מכבי תל אביב צעקה את מה שכבר נכתב, פורשן, דובר והוזהר במשחקיה האחרונים. היא לא מספיק טובה. גם החזרה המרשימה כשלעצמה ברבע השלישי לא מספקת תירוצים. אולי דווקא מדגישה את הכישלון. והפעם זה מרגיז יותר, כי מכבי הפסידה לא רק על יכולת, על גם קבלת החלטות רעה של שחקנים, של קבוצה, ושל מאמן, ועל הכבוד המוגזם שנתנה ליריב.
ידיעות נוספות ב-ynet ספורט:
- פרסום ראשון: מלקולם תומאס ביקש לעזוב את מכבי ת"א
- הכל מוכן לסופר קלאסיקו: ברצלונה תפגוש את ריאל מדריד בגביע הספרדי
- נבחרת ישראל בכדורגל תארח את נבחרת פורטוגל ביום שישי
- נשאר צפוני: קריית שמונה הודיעה שאלעד גבאי ממשיך במועדון
באופן מסורתי מכבי מתכופפת בבית מול אלופות אירופה מכהנות. הרבע הראשון היה הכנסת אורחים מן המעלה הראשונה. חדירות קלות לסל, שלשות פנויות לגמרי, ריבאונד התקפה ותיקונים בחצר האחורית. שירותי אירוח שמכבי העניקה ליוונים. וכשזה היה רע, זה היה רע לתפארת, ולעיתים מביך (גויאבות לא בשלות הן ממש לא טעימות). ניכר שמכבי עולה כשהראש שלה עמוס בהוראות כדורסל, במקום במוטיבציית-על וטירוף של בעל בית שצריך לטרוף את המגרש. הרבע השלישי רק הראה שמכבי מסוגלת להגיע לרמת האנרגיה הזו, אבל כמו ילד קטן, צריכה להיות בפיגור, להיזרק לפינה, ולקבל שטיפה בחדר ההלבשה כדי להיכנס למוד המנטאלי הזה.
"במורד הגרון מתחלקת מועקה
היא כואבת , מטופשת
מרגיזה את הסביבה"
כל כך עמוק בתוך העונה למכבי עוד אין היררכיה מסודרת ורוטציה ברורה, מה שמייצר חמישיות חדשות ולא מאוזנות, ולכן השחקנים מגיעים למהלכים שלא תורגלו והם לא מכירים: קיינר-מדלי צועד בדרך לחדירה מימין, תומאס האומלל מאבד מסירות רשלניות, אליהו משיג איירבול במסירה לשון ג'יימס מזוית לא אפשרית. אצל היוונים ניכר השקט והסדר, שמבוססים גם על המשכיות מהמסע המופלא לאליפות היורוליג בעונה שעברה. משחקים תנועות פשוטות ויעילות, מוותרים על מהלכים מסובכים וכדרורי סרק לטובת עוד מסירה יעילה, והנעת כדור לשחקן הפנוי. ובעיקר הישענות על ציר מרכזי ועוגן בדמותו של ספאנוליס. אף פעם אל תזלזל בליבו של אלוף, אמר רודי טי.
יש משהו יפה, ואפילו פיוטי, בקבוצת כדורסל מודרנית שבנויה כולה סביב רכז כל כך דומיננטי. שחקן שבנוי לתלפיות, חזק ואתלטי, מחזיק את הגוף ושומר על מהירות בינונית קבועה, שמאפשרת לו להתפרץ לפי הצורך. שילוב של דור המייסדים: החדירות של גאליס, הקליעות של ינאקיס, המסירות של פפאלוקאס. ספאנוליס משתף את החברים ומאפשר לכולם לגעת בכדור, אבל לוקח על עצמו את כל האחריות. ועם כל הדגש ההגנתי שמכבי שמה עליו, קלע 24 נקודות וסל ניצחון. דומיננטיות מוחלטת. כל פעם שהוא נופל, שלושה רצים להרים אותו. כל פעם שהוא זורק עונשין כל הארבעה האחרים מחליקים לו. כמעט לא מדבר, הכל עובד בתנועות עיניים. מנהיגות עוצמתית ואמיתית.
למרות שנוכחותו של שחקן-על אמורה לעזור למכבי בסדר העדיפויות בהגנה, ספאנוליס עשה כל מה שהוא רצה, כולל סל ניצחון מוזר. מוזר, כי דווקא במהלך המכריע מכבי עברה לשמור מעין מצ 'אפ זון עם חילופים אוטומטיים, יוגב הלך אחורה והשאיר ללנדסברג את העבודה, וכשנותנים לספאנוליס שני מטר, זה סל קל. זה הביא את התוצאה ל 78:77 המיתולוגית, ונראה שזו ייצרה קיר פסיכולוגי למכבי. מהעבר השני בלאט תכנן תרגיל סביר לסמית', אבל אז התיישב עליו היינס הביריון שלא אפשר לו מבט לסל. אלמנטריס ווטסון.
במכבי שוב לקח יוגב, שקלע סל ראשון בדקה ה-28, על עצמו את הזריקות המכריעות, שוב עם חדירות מאולצות וקשות, כאילו שלא נלמד שום לקח. זה לא ווינר, זה סתם אחד שלא לומד מטעויות. ובניגוד לקבוצתית של אולימפיאקוס, במכבי אף אחד (מאמן ושחקנים) לא התאמץ להגן על העבירות של שון ג'יימס, השחקן הכי חשוב שלה, והוא יצא 3 דקות לסוף במהלך ששינה את המשחק (יצא ב 74:70 למכבי). מולו נתן שארמדיני את משחקו הטוב ביותר העונה, והזכיר על מה הביאו אותו לנוקיה בקיץ. סימבולי מאוד שקבוצה יוונית אמיתית, עם אמריקני אחד וחיזוק אירופאי משני, מנצחת מכבי אמריקנית להגזמה עם חיזוק ישראלי. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, אבל הגברת השמנה כבר מכחכחת בגרונה. ושם, מתחלקת לה מועקה.
"העכבר מרחוב אילת שש
זה עם הרגש
זוכר שפעם היא הייתה יפה
בכל זאת היא צועקת
"אני לא מספיק טובה"
וזה כואב, זה מפריע לתנועה (אייל שכטר, אב טיפוס).
לפנייה לכתב/ת 
