בעלי יצא מהארון. האם אזכה בסכום הכתובה?

גבר נשוי "יוצא מהארון" לאחר שנות נישואין רבות, האישה מגישה תביעת גירושין ותביעת רכוש כנגד האיש, וכן תובעת כתובה בבית הדין הרבני. נשאלת השאלה: מה היא עמדת בית הדין הרבני בנוגע למקרים מסוג זה?

הנטייה הטבעית של רובינו היא להאמין שהרבנים לא יראו בעין יפה (בלשון המעטה) גבר בעל נטיות הומוסקסואליות, ולפיכך היחס אליו יהיה בהתאם, והוא יחויב בכתובה ואף בפיצוי. ובכן, דווקא לעניין זה, הדעות אינן חד משמעיות.

נטייה שאינה תלויה באיש או פירוק התא המשפחתי?

כשמדובר בבגידה עם אישה אחרת, הגבר לרוב יחויב לשלם את הסכום אותו רשם בכתובה, הואיל והוא אשם בפירוק התא המשפחתי. אך בכל הנוגע לגבר הומוסקסואל שיצא מהארון, קיימת נטייה של בית הדין לראות בכך כנטייה שאינה תלויה באיש, ולפיכך הוא אינו אשם בה.

וכך אכן נפסק בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני בפתח תקווה לפני מספר שנים. דעת הרוב קבעה כי האיש אינו אשם בנטיותיו המיניות והן אינן תלויות בו, ולכן אין להענישו בחיוב הכתובה או בפיצוי.

יחד עם זאת, באותו פסק דין, דעת המיעוט חייבה את האיש בתשלום כתובתה של האישה, והאשימה את האיש כי בהתנהגותו המודעת, הביא לפירוק התא המשפחתי.

"סברה וקיבלה"

ישנו גם מימד נוסף לסוגיה זו: אישה המודעת לכך שבעלה יצא מהארון, ועדיין ממשיכה לחיות איתו ואף לקיים עמו יחסי מין, מוגדרת בלשון ההלכתית כ"סברה וקיבלה", דהיינו: האישה ידעה כי האיש הוא הומוסקסואל ובכל זאת המשיכה לחיות איתו. גם במקרה זה, בית הדין לא יחייב את האיש במתן כתובה, הואיל והאישה ידעה על נטיות האיש ובכל זאת המשיכה לחיות עמו.

היבט נוסף העולה לדיון בנוגע לגבר אשר יצא מהארון, הוא האם בשל התנהגותו הוא יפסיד בבית הדין זכויות ברכוש המשותף כגון: בית המגורים, זכויות סוציאליות ועוד, כ"קנס" על התנהגותו?

לעניין זה ניתן לומר באופן חד משמעי וגורף, כי בכל הנוגע לחלוקת רכוש - להיבט האשמה כיום אין משמעות בעיני בית הדין. התנהגות מי מבני הזוג, חמורה ככל שתהיה בעיני הדיינים (בגידה, יציאה מהארון וכו'), לא תהווה עילה להפסיד את זכויותיו ברכוש המשותף.

מההתייחסות השונה של הדיינים ניתן להסיק גם ביחס להשקפת עולמם המשתנה, בכל הנוגע לתופעה של נטייה מינית הומוסקסואלית ו/או יציאה מהארון. למרבה ההפתעה, לעיתים קרובות מתייחסים הדיינים לקהילה הגאה במידה רבה של סובלנות.

לדידם של דיינים רבים מדובר בנטייה שאינה בת שליטה ואינה בגדר אשמה. יחד עם זאת חשוב להדגיש, כי אין דעה חד משמעית בעניין, והיא משתנה כמובן אצל הדיינים השונים ובנסיבות המקרה.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק