שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    והזקנה עדיין במסדרון
    שאננות, קוצר ראות, התמקדות בצרות ההווה ועצימת עין לתכנון ארוך טווח דרדרו את מערכת הבריאות הציבורית בישראל אל סף תהום. איך הגענו לכאן ומה צריכה לעשות הממשלה החדשה?

    עם ישראל אמר את דברו. הסלידה מהתבניות הפוליטיות הישנות יוצרת הזדמנות לשינוי אמיתי בחלוקת המשאבים הלאומיים. במערכת הבחירות נדחק הדיון על נושא הבריאות לשוליים הלא-רלבנטיים, אולם כעת, כשמתחילים החיים האמיתיים, הגיע הזמן לפרוש את זעקת מערכת הבריאות החבוטה עשורים רבים.

     

    חוק הבריאות הממלכתי - החוק הסוציאלי המהווה מודל עולמי לשירותי בריאות אוניברסליים - מקרטע מאז הושמט הבסיס הכלכלי למימונו בחוק ההסדרים של 1996. בחסות החוק המסורס מבחינה כלכלית, הונח היסוד לאי-שוויון הנוצר על-ידי הביטוחים המשלימים של קופות החולים, המהווים את צינור החמצן של הקופות להישרדות. בחסות החוק נוצרה מציאות מעוותת, שכ-6 מיליארד שקלים המתגלגלים בביטוחים המשלימים מגיעים למוסדות פרטיים בלבד המכילים רק כ-15% מסך מיטות האשפוז בישראל. זה קורה בשעה שמערכת האשפוז הציבורית, הזועקת למשאבים, מנועה מלהשתתף בזכות המוקנית בביטוח המשלים לחוות דעת שנייה ובבחירת מנתח.

     

    רפואה מונעת - ריצת האמוק של העשורים האחרונים להפרטת השירותים החיוניים הובילה לכך שהרפואה המונעת - אותו מרכיב חיוני לבריאות הציבור, שהיה אחד ההישגים הגדולים של מערכת הבריאות בישראל והמהווה תשתית למצוינותה - הופרטה אף היא. בדיקות התפתחות, חיסון האוכלוסייה, שירותי בריאות לתלמיד הוצאו ממשרד הבריאות, חברות פרטיות החייבות לפעול על-פי פרמטרים כלכליים ולא בהכרח על-פי טובת האוכלוסייה, מפעילות היום שירותים אלה. את ההשפעה על בריאות האוכלוסייה נראה עוד שנים רבות, ולא בטוח שניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

     

    מערך האשפוז הציבורי - בשנת 2011 היו בכל מדינת ישראל 14,771 מיטות בבתי החולים. זה אחד השיעורים הנמוכים בעולם של מיטות לאוכלוסייה - 1.89 מיטות לכל אלף נפש. אנו מתהדרים בהשתייכותנו למועדון האקסקלוסיבי ה-OECD (ארגון המדינות המפותחות). ובכן, השיעור הממוצע של מיטות לאוכלוסייה במדינות ה-OECD הוא 3.4 לכל אלף תושבים. כדי להגיע לשיעור מיטות זה בישראל - עלינו להוסיף היום, כשאוכלוסיית המדינה נעה סביב 8 מיליון תושבים, עוד 14,000 מיטות אשפוז.

     

    מסדרון בית החולים ברזילי. גם אתם תגיעו לשם  (צילום: רועי עידן)
    מסדרון בית החולים ברזילי. גם אתם תגיעו לשם (צילום: רועי עידן)

     

    האוכלוסיה מזדקנת, אבל הממשלה מסרבת להיערך  (צילום: AFP)
    האוכלוסיה מזדקנת, אבל הממשלה מסרבת להיערך (צילום: AFP)

     

    הזדקנות האוכלוסייה - קצב הזדקנות האוכלוסייה בישראל הוא השלישי בעולם. על פי נתוני מכון ברוקדייל תהפוך ישראל ממדינה צעירה שבה רק 10% מהאוכלוסייה מעל לגיל 65, למדינה שבה שיעור בני 65 ומעלה יהיה 12% ב-2020 ו- 14% ב-2030, גידול של כ-93% בהשוואה למצב ב-2007. יחד עם הנתון המדהים של התארכות תוחלת החיים בישראל העומדת כיום על 81.6 שנים, יילך ויעלה שיעור הנזקקים לטיפול סיעודי בישראל מבין הקשישים, שהוא הגבוה מבין מדינות ה- OECD. על פי דו"ח מצב המדינה של מכון טאוב, כ-50% מהנטל הכלכלי באשפוז הסיעודי נופל כיום על הכיס הפרטי ועל הביטוחים הפרטיים בהשוואה ל-0% אחוזים בצרפת, איסלנד, צ'כיה והולנד. אין מנוס מהקצאת משאבים מסיבית ומהפיכת האשפוז הסיעוד לנגיש לכל אזרחי ישראל.

     

    המשאב האנושי - מחסור ברופאים ובאחיות. תוך חמש שנים יפרשו לגמלאות כרבע מרופאי ישראל. תוך עשר שנים יפרשו כמחצית מרופאי ישראל. על מנת למלא את החלל, יש צורך בהכשרת כ-900 רופאים מדי שנה. לאחר פתיחת בית הספר לרפואה בצפת, פתיחת מסלולים מקוצרים, והגדלת מספר הסטודנטים בכל מחזור נגיע בשנים הקרובות ל-550 בוגרים מדי שנה. ההסתמכות על הסטודנטים הלומדים בחו"ל, מציאת פתרונות יצירתיים למעבר בחינות הרישוי בישראל ללא התפשרות על רמת הרופא היא האתגר העכשווי. יש להכריז על משימה לאומית שבמסגרתה יוכשרו 900 רופאים לשנה בישראל, תימנע יציאת טובי בנינו ללימודי רפואה בחו"ל, והחזרתם לארץ לאחר מכן על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים של אזרחי ישראל.


    המיון בבית החולים שיבא. איך הגענו לסף תהום?  (צילום: אמיר לוי)
    המיון בבית החולים שיבא. איך הגענו לסף תהום? (צילום: אמיר לוי)

    במסדרון בלניאדו בנתניה. מספר המיטות בתחתית ה-OECD (צילום: עידו ארז)
    במסדרון בלניאדו בנתניה. מספר המיטות בתחתית ה-OECD(צילום: עידו ארז)

     

    המשאב האנושי - הקרב היומיומי בין מערכת הרפואה ה"משלימה" למערכת הרפואה הציבורית על המשאב האנושי, מסתיים כיום לצערי בכישלון המערכת הציבורית. הפער הכלכלי בין השתכרות הרופא במערכת הציבורית, לבין השתכרותו במערכת המאפשרת גישה לכספי הביטוחים המשלימים הוא אדיר. כתוצאה מכך, במקום שהרופא ישקיע את אותן שעות ארוכות שבהן הוא מטפל בחוליו מחוץ למערכת הציבורית, במקום עבודתו הראשי, הוא נאלץ לנדוד החוצה. חייבים לחשוב מחוץ לקופסה על מנת לאפשר לרופאים להישאר צמודים למטופליהם במערכת הציבורית.

     

    שאננות, קוצר ראות, התמקדות בצרות ההווה ועצימת עין לתכנון ארוך טווח דרדרו את מערכת הבריאות הציבורית בישראל אל סף תהום. הקידמה, השיפור ברמת החיים ובאיכות החיים נעצרים בכניסה לחדר המיון, שם ממתינים 6 ואפילו 12 שעות לקבלת סעד. הזקנה עדיין שוכבת במסדרון ליד חדרי השירותים בכניסה למחלקה הפנימית, חשופה לעין ללא חמלה. עם כל ההדחקות שכולנו עושים, עם התחושה ש"לנו זה לא יקרה" ו"אנחנו מוגנים" - גם בני מעמד הביניים והוריהם יזכו לתנאים אלה כאשר יגיעו היום או בעוד שנה לקבלת טיפול בבתי החולים הציבוריים. מחאת מעמד הביניים יצרה זעזוע במערכת הפוליטית, ובכנסת הקרובה יחלו לשרת 52 חברי כנסת חדשים. הנה לכם דגל להרים.

     

    ד"ר זאב פלדמן, מנהל נוירוכירורגית ילדים בשיבא וסגן יו"ר ארגון רופאי המדינה (אר"מ)

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "והזקנה עדיין במסדרון"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאושפזים במסדרון בבית החולים ברזילי באשקלון
    צילום: אבי רוקח
    חוק הבריאות מסורס. זאב פלדמן
    מומלצים