ביזנס, גזענות וכדורגל / טור
צירוף השחקנים הצ'צ'נים לבית"ר ע"י גאידמק מהווה צעד מבורך, אבל האם הוא שיתף בהחלטה את קורנפיין ואלי כהן או שהנחית אותם? האם מעורבות הבעלים תימשך, או שהיתה זו הבלחה רגעית למען אינטרס? אבי נימני מעלה נקודות למחשבה
שבוע היסטורי עבר על בית"ר ירושלים, עם הצטרפותם של שני שחקנים מוסלמים. ההתנהגות הטובה של אוהדי בית"ר ואום אל פאחם במשחק הגביע באמצע השבוע הוכיחה שאפשר גם אחרת. עלינו לעקור מהשורש את נגע הגזענות ולהילחם בו מלחמת חורמה.
סערת בית"ר ירושלים - כל הכותרות:
- בית"ר רוצה להחתים שני מוסלמים. הסערה החלה
- פליטת הפה של אלי כהן
- התשובה של גאידמק לאוהדי בית"ר
- לנשיא צצ'ניה אין בעיה עם המהלך
- ומה חושב ברוך מרזל על המהלך?
- הידעתם? בניו של אלי כהן משחקים בכפר קאסם
- ומה יש לאחמד טיבי להגיד?
- קורנפיין ביקש: לארח את המשחק ללא קהל
- וחזר בו כעבור פחות מיממה
שיחקתי בבית"ר ונהניתי מכל שנייה. לבית"ר יש קהל מדהים ונפלא, שלא מגיע לו שקומץ מופרעים יכתים את שם המועדון ויגרום לו נזק כמעט בלתי הפיך. בית"ר ירושלים הוא קודם כל מועדון כדורגל שמייצג ערכים, חינוך ודרך ארץ לפני כדורגל, בלי מעורבות של פוליטיקה ודת. אנחנו מדינה שסבלה מאנטישמיות וגזענות לאורך עשרות שנים, ואסור לנו לתת יד לפורעים מתוכנו להכתים את הכדורגל שלנו בכלל ואת בית"ר בפרט.
התעלומה הגדולה ביותר מבחינתי היא מה עומד מאחורי המהלך של גאידמק. ברור שהצעד מבורך, אך ישנם לא מעט נעלמים בפרשה הזו. האם
ארקדי שיתף בהחלטה את קורנפיין ואלי כהן? האם הוא הנחית את הזרים על המאמן? האם המאמן מודע ליכולת השחקנים, בלי קשר להיותם מוסלמים? האם יש להם מקום בבית"ר מהבחינה המקצועית והאם מעורבותו של גאידמק בחודש האחרון בנעשה בבית"ר תימשך, או שהיתה זו הבלחה רגעית בשל אינטרס כזה או אחר?
אחרי שהשקיע כל כך הרבה כסף בבית"ר, אין בעיה אם המהלך הזה יעזור לו ולמועדון מהבחינה הפיננסית. אבל, אסור שיפגע בקבוצה ויתערב בצד המקצועי, שחייב להישאר טהור. הצעד הראשון לשינוי היסטורי נעשה, אך הפרשה רק בתחילתה, ועוד נכונו לנו, לבית"ר ולאוהדיה השפויים, עוד הרבה רגעים קשים בדרך להובלת המועדון למסלול הנכון.
האדומים יכולים עוד להפתיע
ההדרדרות המתמשכת של הפועל ת"א בחודש וחצי האחרונים צריכה כמובן להדאיג את הבעלים והצוות המקצועי, אבל מצד שני, למרות התקופה
הלא טובה, הקבוצה עדיין בתמונת המאבק על האליפות – מה שיכול לתת זריקת עידוד להמשך.
הליגה השנה הרבה יותר מעניינת ואטרקטיבית מהעונה הקודמת, אבל מבחינת רמת הכדורגל לא חל שיפור, וכרגע לא רואים סימנים לקפיצת מדרגה משמעותית על כר הדשא. ההתקדמות העיקרית היא בעיקר באצטדיונים החדשים ובעלייה בכמות הקהל, שמגיע למגרשים מתחילת העונה. ולכן, בגלל שהבינוניות שולטת, אף קבוצת צמרת לא ברחה עד עתה ליריבותיה, מה שמביא אותנו לאדומים המדשדשים.
ההכנה המקצועית של הפועל הייתה כושלת, בעיקר בסוגיית שחקני הרכש, הזרים והישראלים. קשה להטיל את האשמה על אדם זה או אחר,
מכיוון שהעברת הבעלות מידיו של אלי טביב לחיים רמון נעשתה בשלב מאוחר מאוד, שזלג למועד היציאה למחנה האימונים. עד אז, המועדון היה שרוי בחוסר ודאות בקשר לצירוף שחקנים.
כאשר הפועל עברה לידיו של רמון, השחקנים שנשארו בשוק היו בדרג בינוני מינוס, אחרי שהשחקנים הטובים שהיו על המדף כבר לא היו רלוונטיים. עם זאת, למרות לחצי הזמן, הפועל הייתה צריכה להביא שחקנים יותר איכותיים. בניית הסגל הייתה צריכה להתחיל מההגנה קדימה ולא בצורה הפוכה.
הפועל תל אביב הוא מועדון גדול, ולא כל שחקן טוב במועדון קטן יכול להתאים מקצועית ומנטלית למועדון עמוס בלחץ וציפיות. הצטרפותו של אבוקסיס הפיחה חיים בחודשיים הראשונים שלו, אבל בחודש וחצי האחרונים הקבוצה בדעיכה.
יוסי הצליח בגדול בעונה שעברה בבני יהודה, ויש לי תחושה שהוא יכול להפוך למאמן מוביל מהשורה הראשונה, אך עליו להתנהל בצורה הרבה יותר חכמה, בעיקר מהבחינה התקשורתית. להסתכל על חצי הכוס המלאה ולתת תחושה יותר עוצמתית של אמונה מוחלטת בסגל הקיים, על כל החסרונות שלו. בנוסף, הקבוצה נפגעה מפציעות של שחקני מפתח כמו ורמוט, תמוז ובן חיים, שנעדרו תקופות ארוכות.
הניצחון שלשום בבאר שבע יכול להחזיר להפועל תל אביב מעט מהאמונה והביטחון שאבדו לה. הפצועים אמורים לחזור בקרוב והסגל הקיים מספיק טוב כדי לסיים במקומות 1-3, מה עוד שהפלייאוף באופק ולשם צריך לכוון.
הגעה לפלייאוף בפער סביר מהמוליכה והתעלות במאני טיים, יכולות למצוא את האדומים מפתיעים לטובה אפילו את עצמם. חולשה מנטלית והרמת ידיים בשלב מוקדם לא מתאימות להפועל, שידעה בעבר לצאת מתקופות קשות לתקופות מוצלחות.
