מקור לדאגה

בעוד מספר דקות האפרוחים יחוו הליך כואב ובלתי נתפס, בו המקור שלהם ייקטם על ידי מכונה לוהטת.

הלולן שהרשה לי להיכנס ללול, לא רוצה שיזכירו את שמו והיכן הוא ממוקם בארץ. אני יכול להבין אותו. קיטום המקור אינה תופעה ייחודית ללול שלו – עוברים את זה 4.5 מיליון אפרוחים בשנה. זה קורה בכל תעשיית הביצים, ולמרות זאת מרבית הציבור בארץ אינו מודע לכך.  

אזהרה: סרטון קשה לצפייה!

גם אני לא ידעתי על כך עד לפני שלוש שנים, אבל אחרי שנחשפתי מקרוב לאלימות הקשה כלפי בעלי החיים בתעשיית המזון, החלטתי לעבור לתזונה טבעונית ולפעול בשטח למען בעלי החיים.

"העיניים של האפרוח נעצמות מרוב כאב"

למקום הגיעו מספר עובדים זרים. הליך קיטום מקורי האפרוחים פועל בשיטה קבלנית. ארבעה עד שישה עובדים מגיעים לעבוד באותו היום בלול והם צריכים להספיק כמה שיותר אפרוחים.

חלק מהעובדים אוספים את האפרוחים הקטנים ומביאים אותם לחבריהם, שיושבים על כסאות ומולם מוצבת מכונת קיטום. כף הרגל של העובד מונחת על דוושת רגל שמפעילה את המכונה. בתוך הקופסה הקטנה ישנו להב מלובן.

העובד אוחז באחד האפרוחים בצוואר, מקרב את המקור של האפרוח למכונה ומכניס אותו פנימה. הלהב יורד וקוטע את המקור. העיניים של האפרוח נעצמות נוכח הכאב העז. זו פעולה שגורמת להם לסבל מאוד קשה.

המקור לאפרוחים הוא איבר חישה חשוב ורגיש. יש בו תאי עצב ולכן נגרמים להם כאבי תופת בזמן הפעולה שנעשית כשהם ערים לחלוטין. הכאב מהקטיעה לא נעלם. הוא יימשך עוד זמן רב ויגרום להם בהמשך הדרך לקשיים בנשימה, הקאות וחוסר תיאבון. אני מצלם ובכל קטיעה של מקור, אני מרגיש כאילו חותכים לי את קצות האצבעות.

(צילום: אנונימוס)

טעות קטנה יכולה להיות הרת גורל 

החיתוך הוא פעולה אגרסיבית, אך דורשת ריכוז רב. כל טעות קטנה יכולה להיות הרת גורל לאפרוח. תזוזה של מילימטרים תקבע אם הלהב הלוהט יפגע בנחיריים, בלשון או ימעך לחלוטין את המקור ויגרום לפציעה קשה יותר.

חלקיק השניה על הלהב מספיק כדי לקטום את המקור, אבל אין זמן. העובדים צריכים לספק תוצרת באופן קבלני על פי מספר החיתוכים בשעה, כך שהסיכוי לטעויות גבוה הרבה יותר.

לפני שהגעתי ללול. ראיתי את המראות הללו רק בסרטונים ברשת. לצלם את זה בשטח זה אחרת מלראות את הכל במסך מרוחק. כשהגעתי בתחילה ללול, הרגשתי שנכנסתי למפעל ייצור. ראיתי הרבה אפרוחים, יצורים זהים שעוברים את אותו תהליך - אלא שהם לא חומרי גלם, מדובר בבעלי חיים.

בלולים ובמתקנים חקלאיים תעשייתיים אחרים, כל האמצעים כשרים כדי למקסם את הרווחים ולהתאים את ההליך לצרכים של המשק ולדרישת הצרכנים שרוכשים ביצים או בשר. לחקלאי אין הרבה ברירות כדי לשרוד.

בלולים תעשייתיים הצפיפות גדולה. התרנגולות אינן יכולות לבצע פעולות טבעיות כגון חיפוש מזון בקרקע, אמבטיות חול לניקיון, שלא לדבר על פרישת כנפיים, דגירה על ביצים, גידול אפרוחים וקיום יחסים חברתיים טבעיים.

ראיתי כלובי-סוללה שבהם התרנגולות עומדות אחת על השנייה. כשאין להן קרקע לנקר בה, בתנאים כאלו של צפיפות, התרנגולות הופכות לעצבניות ותוקפות אחת את השנייה. קיטום המקור אמור למזער את הנזק.

(צילום: אנונימוס)

אין זמן לחשוב על הסבל של כל אפרוח

ניסיתי במהלך הצילומים לראות את הדברים מנקודת המבט של העובדים. מסגרת העבודה גורמת להם לדעתי לניוון מסויים ברגשות. אני חושב על כך שבכל פעם שהם מגיעים ללול, הם צריכים לבצע את הפעולה של קיטום המקור לאלפי אפרוחים. אין זמן להתמהמה על כל אפרוח ולהתחיל לחשוב על הסבל שהוא עובר.

משהו חייב להתנוון מבפנים כי אי אפשר להמשיך לגלות אמפתיה לכל אפרוח. אם תתחיל לחשוב על כל אפרוח אם חתכת לו את המקור יותר מדי או שזרקת אותו באגרסיביות מדי, אתה פשוט לא תהיה מסוגל לעבוד שם. גם אני בשניות הראשונות שהבטתי בכל אפרוח, חשבתי שהוא מסכן, אבל מהר מאוד התרגלתי למראה. החיה האינדיווידואלית נעלמת מהר מאוד מטווח הראייה, בגלל קצב העבודה המהיר.

אחרי שהמקור נקטם, האפרוחים מוחזרים בחזרה לקבוצה. הבחנתי שחלק מהם מתעופפים או הולכים במהירות לקצה המתחם או חוזרים לחבריהם ללהקה. אחרים עומדים במקום, נראים בהלם כללי. חלק מהאפרוחים עוצמים עיניים או מכווצים בתוך עצמם, נושמים בכבדות.

(צילום: אנונימוס)

הבטן שלי מתהפכת. כל חיתוך גורם לי להלם כללי בגוף. חלק לא קטן מהאפרוחים לא שורדים את השבועות הראשונים אחרי הקיטום, ומתים עוד לפני המעבר לכלובי הסוללה.

רוב הציבור לא מודע לחיתוך המקור ולסבל שעוברים האפרוחים והתרנגולות וזו גם הסיבה שרבים ממשיכים לאכול מוצרים מן החי. ברור לי שזה לא פשוט לצפות בחומרים שתיעדתי, אבל למי שבוחר לצרוך בעלי חיים שחווים סבל בחקלאות התעשייתית, אני מקווה שהצפייה בתמונות הקשות הללו, תצליח לסדוק ולו במעט את מעגל האדישות וקהות החושים.