מי היה מאמין שציניקנית כמוני תתחתן בוולנטיין

אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאתארס לבחיר ליבי בוולנטיין, הייתי פורצת בצחוק גדול. הלא בין וולנטיין לבין אהבה אין דבר, מלבד אהבת הממון של החברות המסחריות המשווקות לנו שירותים וסחורות במחיר מופקע, לאחר שמיתגו אותם כסמלים לאהבה.

עוד בנושא:

תנו לאהוב בשקט: אין קשר בין וולנטיין לאהבה

המלכה האמיתית של יום האהבה: המיטה שלכם

בטעם של פעם: 5 דרכים לחגוג את חג האהבה

על האופן שבו חברות מסחריות מנכסות את מושג האהבה, מרוקנות אותו ממשמעות ומשכנעות אותנו שהבעת אהבה מתבצעת דרך רכישת מוצר, כתבתי בטור לוולנטיין בשנה שעברה . בו ביום - באופן פרדוקסלי ובניגוד לכל מה שחשבתי על החג הזה - גם ביטאתי את סמל האהבה החזק מכולם: ההחלטה להינשא.

כל הפחדים כולם

אם היו ממשיכים ומספרים לי שלא רק שאתארס בוולנטיין אלא אף אנשא ביום זה, הייתי מגלגלת את עיני בחוסר אמון מוחלט. זהו בסך הכל יום ככל הימים, כך הייתי טוענת, ומי שיש לו אהבה אמור לאהוב בכל יום.

ואף על פי כן, למדתי שכשם שאנשים שאוהבים זה את זה לעיתים זקוקים לתזכורת קלה כדי להפגין אהבה, כך הם לעיתים זקוקים גם לסמן חיצוני כמו "יום האהבה" כדי להציף על פני השטח את הנושאים בהם נמנעו מלגעת - לטוב ולרע.

וכך היה. באותו וולנטיין לפני שנה, כל אותם סממני אהבה מלאכותיים מהם סלדתי ("ארוחה לאוהבים!"; "יום ספא לאוהבים!") היוו את הטריגר לשיחה רצינית על עתיד יחסינו, ולהצעת הנישואין הרשמית שבאה בעקבותיה.

באופן דומה, הגעתו של וולנטיין השנה הביאה עימה תזכורת לכך שהנה חלפה לה שנה ביעף, והגיע הזמן להיפרד מן הפחדים הישנים ולממש את ההחלטה להינשא הלכה למעשה (כל הפחדים הללו הם שלי, יש לציין. הבעתי אותם בכתב לא פעם ולא פעמיים, ועיקרם הוא שאם הכל מושלם כפי שעתה - מדוע יש צורך לשנות משהו בכלל?).

הסימבוליזציה הקיצ'ית של וולנטיין הכניעה גם אותי(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

כבר לפני מספר חודשים לקח אותי בן זוגי לראות מקום אופציונלי להתחתן בו. לאחר עיון במנות המוצעות לאורחים ובמחיר המוצע עבורנו, שאלתי את מנהל המקום אלו תאריכים פנויים עומדים לרשותנו. המנהל כיווץ את עיניו בפליאה ואמר "מה זאת אומרת? אתם מתחתנים השבוע! הוא סגר איתי את התאריך הזה ממזמן".

באותו השבוע לא התחתנו, כמובן, מאחר שנהוג להודיע על דבר החתונה גם לכלה, אבל עם הגעתו המחודשת של וולנטיין נפל הפור והוחלט כי הגיעה השעה. האם יש יום טוב יותר להתחתן בו, כיאה לקלישאה המודרנית שהנני, מאשר ביום האהבה? ובכן, מאחר ששם משפחתי אינו רוטשילד, לא לפני ולא אחרי המקף, יום מוצלח יותר להתחתן בו הוא יום לאחר יום האהבה. קרי, מחר.

זה מלצר או חתן ומה קרה לקולה שלי?

יש לציין כי אינני חובבת גדולה של חתונות המוניות, בהן חלק לא מבוטל מהאורחים פוגשים החתן והכלה לראשונה. אם בכך חשקה נפשם של הזוג הצעיר ניחא, אולם לרוב הדבר נעשה "בשביל המשפחה".

אני מאמינה שחתונה היא בשבילי ובשביל בן זוגי בראש ובראשונה, כדי להצהיר על אהבתינו בפני האנשים הקרובים אלינו, ולא בפני השכנים שלהם, הלקוחות שלהם או החברים שלהם מהעבודה, רק בגלל שלא נעים להם שהילד שלהם מתחתן בלי שהזמינו את כל האנשים שהם לא סובלים ממילא.

כבר איתרע מזלי להיות בחתונות מסוג זה בעבר. בפעם האחרונה שזה קרה, טעיתי לחשוב שהחתן הוא המלצר. השירות היה מתחת לכל ביקורת, דרך אגב, כי את הקולה שהזמנתי לא קיבלתי מעולם. רק במהלך הטקס עמדתי על טעותי, כאשר נוכחתי במלצר שובר את הכוס (בלי הקולה) מתחת לחופה.

חתונה המונית לרוב גוררת איתה פשרות רבות. למשל, הצורך לבחור במקום עם הכשר רבני, הווה אומר - קינוחי פרווה, שאת השערות שלה קשה אח"כ לשלוף מבין השיניים. פשרה נוספת היא "המוסיקה לדודות" או אם נקרא לדודה בשמה - מוסיקה גרועה. מובן לי רצונם של בני הזוג להשמיע מוסיקה לריקודים, אולם כאשר האורחים עושים רכבת על רחבת הריקודים אני לרוב עושה רכבת ישראל ושובתת.

"חתונות מרובות מוזמנים אינן הקטע שלי"(צילום: ירון ברנר)

האתגר: לבחור 20 מוזמנים בלבד

אי לכך, החלטנו לערוך חתונה מצומצמת ואינטימית המונה כעשרים אורחים בלבד. מה הבעיה? כך סברנו, נאמר למשפחה כי מדובר בחתונה לחברים, ולחברים - כי מדובר בחתונה למשפחה. כך נוכל להזמין את המשפחה הקרובה בלבד, וקומץ חברים - אלה המוגדרים כ"חברים הכי טובים בעולם".

הניסיון מלמד כי תכניות לחוד ומציאות לחוד, וכי קל יותר להזמין 400 אנשים מ-20 נפשות בלבד. חיש מהר קמה משפחת פולניה על רגליה, ולא בחלה להשתמש בארטילריה הכבדה, כולל בצלחות הסרוויס המיועדות לאורחים בלבד.

ניסיונותינו להסביר לבני המשפחה כי מדובר באירוע מצומצם עלו בתוהו, ונענו במשפטים כגון "זה בסדר, אנחנו מבינים שאנחנו לא רצויים. תחגגו לכם בזמן שנשב לבד בחושך". דעתם נחה עליהם רק מרגע שאיימתי שגם לברית לא יוזמנו, כנראה שהסיקו מכך שאני מתכננת להביא להם בן זכר.

מעטה החשאיות סביב נושא החתונה היה כה רב, עד כי גם הסידורים ההכרחיים לקיומה היו כה לוטים בערפל עד כדי כך שלא בוצעו על ידינו כלל. לדוגמה, לא הספקנו לרכוש טבעות, ונשתמש בטבעות שברשותינו.

או למשל, רק אתמול רכשתי שמלה לכבוד האירוע. מכירים את זה שאתם קונים בגד, למרות שהוא קטן מידי, כי בטח תלבשו אותו "אחרי הדיאטה"? אז ככה אני עם השמלה למחר. יידעתי את חברותי שבמקרה שאתעלף במהלך הטקס, עליהן לפתוח את רוכסן שמלתי כדי לאפשר מעבר אוויר לריאותי.

הנקמה הגדולה של העולם בציניקנים, היא שבניגוד לחזותם המחוספסת הם הרגישים מכולם. מסיבה זו בדיוק הם זקוקים לה כל כך. הנה אני, שהתמרמרתי על וולנטיין ולא ששתי להתחתן, מתארסת ומתחתנת בחג האהבה באירוע אינטימי ומרגש. נו, שיהיה במזל.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק