רמה אחרת

נבארו כאילו לא היה במשחק במחצית הראשונה. שון ג'יימס, עמוד התווך של מכבי העונה, חטף שני גגות בשתי הזריקות הראשונות שלו, והבין שהלילה הזה התהפכו היוצרות. ארבעה ענקים התחלפו בשמירה עליו, תחילה עם עזרה מהנמוכים, אחר כך באחד על אחד.

פיט מייקל הוא השחקן שמאזן את בארסה – פורוורד שיכול לשחק ולשמור גם בפנים וגם בחוץ.

כשהוא נכנס למשחק היו לו שלוש עבירות כבר בדקה השישית. לכאורה נראה שפסקואל מריץ את הרוטציה הבלתי נגמרת שלו, אבל בלי מייקל ונבארו זו קבוצה פחות טובה.
  

מכבי ת"א נראתה כמו שולחן בעל שלוש רגליים מצוינות (היקמן, סמית' ולוגן), ורגל חסרה מתחת לסל. ויקטור סאדה שפיזר את המשחק במקום לרכז, ודקות לא רעות של אוחיון, איזנו את הכוחות בעמדה מספר 1 – עד ששאראס (מחצית ראשונה) ונבארו (בשנייה) נכנסו לעניינים. נכון שהליטאי הוא חור בהגנה, אבל הרצון המוגזם של יוגב לנצל את זה לא עבד. ואם אנחנו בעניין של גארדים, לפני המשחק נערך טקס הוקרה לרכזי העבר של מכבי: גיא גודס, חן ליפין ומוטי ארואסטי. מילא שאין היום ישראלים גבוהים, אבל למה אין ישראלים קלעים ורכזים?

איפה הגארדים? גודס, ארואסטי וליפין(צילום: ראובן שוורץ)

העומק של ברצלונה בספסל הוא מדהים. פסקאול יכול להעלות חמישיות מקריות, שכל אחת תנצח את מכבי. לפעמים נראה שהחילופים שלו הובאו מהבית בלי קשר למשחק. המחליפים כל כך טובים, שזה לא מורגש: כולם עובדים חזק בהגנה, לא לוקחים סתם זריקות בהתקפה. אבל שימו לב שבקבוצה של ענקים, סאדה, הפליימייקר, לקח שבעה ריבאונדים!

לא רע, לא מספיק. בלאט(צילום: ראובן שוורץ)

מכבי איבדה ברבע הראשון הזדמנות להוביל בעשר נקודות, כשסיימה עם עבירה אחת בלבד ושתי נקודות יתרון. שלוש עבירות יכולות לעצור שלושה סלים בטוחים ולגמור רבע בעשר הפרש. אבל בסופו של דבר הקבוצות שמכבי משחקת נגדן בטופ 16 (חוץ מבשיקטאש) גדולות עליה. אתמול מכבי נראתה לא רע, בעיקר בדקות הסיום, אבל נגד היריבה הלא נכונה.