פרידה מיואל זילברג: הישראלי הבורגני הצנוע

יואל זילברג, שהלך הבוקר (ב') לעולמו, היה מחלוצי הקולנוע הפופולארי בישראל. בראשית שנות ה-60, בתקופה שבה הלכה והתעצבה תעשיית הקולנוע הישראלי, בזכות יוצרים כמנחם גולן ואפרים קישון, נמנה זילברג על מי שהשכילו להעביר אל הבד הצגות מצליחות, ולהיטי הבידור הקל.

• כתבות נוספות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
  

הוא החל את דרכו כבמאי בלהקת הצ'יזבטרון, ומשם המשיך לתיאטראות האוהל והבימה. בתחילת שנות ה-60 החלה הקריירה הקולנועית שלו כעוזר במאי בהפקות הוליוודיות שצולמו בישראל, בהן "אקסודוס" (1960) של אוטו פרמינג'ר, "שני אויבים" (1961) בכיכובם של דיוויד ניבן ואלברטו סורדי, וכן "יהודית" (1966) עם סופיה לורן.

הטריילר של "אקסודוס". התנסות קולנועית ראשונית לצד אוטו פרמינג'ר 

ב-1962 חבר אל אורי זוהר ונתן אקסלרוד ויחד ייצרו את "עץ או פלסטיין", שהיה מעין מחווה נוסטלגית לארץ ישראל "של פעם", והתבסס על קטעים מיומני החדשות של חברת מולדת-כרמל.

זילברג - שקיבל את פרס אופיר למפעל חיים ב-2008 - היה במאי ישראלי נוסח הוליווד. איש מקצוע מהשורה הראשונה שהסרטים אותם ביים התבססו על תסריטים שכתבו אחרים. זו היתה המערכת המסחרית בתקופה, שבה הפך הקולנוע הישראלי לתעשייה משגשגת, ושבה היתה הפרדה בין הבמאי והתסריטאי. כבר בעבודתו הראשונה לקולנוע, "משפחת שמחון" (1964), על פי סדרת תסכיתים רדיופוניים מאת משה בן אפרים, בלטה אהדתו של זילברג להווי הבורגנות האשכנזית התל אביבית, שילך ויתבסס גם בכמה מסרטיו המאוחרים יותר.

יואל זילברג מקבל את פרס אופיר. מהבמה למסך(צילום: שאול גולן)

הסרט עקב אחר ניסיונו של נח שמחון (בגילומו של מאיר מרגלית) לשפר את תנאי חייה של משפחתו הבורגנית, ולרכוש פנטהאוז מפואר ומאובזר היטב. זאת, רק כדי להבין, אחרי מסע של תלאות וייסורים, שעליו להיצמד לאורח חיים הצנוע שניהל עד עתה. היה זה אחד הסרטים הראשונים שעניינם בשינוי הערכי והאידיאולוגי שחוותה החברה הישראלית, והמעבר מהחזון החלוצי-סוציאליסטי לתפיסה אינדיבידואליסטית-קפיטליסטית.

מבחינות רבות, אפשר לראות ב"משפחת שמחון" כמבשרת של אופרת הסבון המקומית "רמת אביב גימל" שזילברג ביים בתחילת ימי ערוץ 2. סדרה מצליחה זו, שרצה משך שש עונות ויצרה דימוי נהנתני ואליטיסטי של השכונה, ביקשה להיות התשובה הישראלית ל"דאלאס" ו"שושלת".

מתוך "רמת אביב גימל". יואל זילברג פורץ לפריים-טיים בטלוויזיה

שבע שנים חלפו עד שזילברג ביים את סרטו הבא, "חסמב"ה ונערי ההפקר" (1971) לפי תסריט שכתב הסופר יגאל מוסינזון. גם פה בלטה יכולתו המקצועית הגבוהה של זילברג לתרגם את סדרת ספרי הנוער הפופולארית לסרט הרפתקאות ונוער הוליוודי-ישראלי. ליהוקו של שלמה ארצי הצעיר, יוצא להקת חיל הים, לתפקיד ירון זהבי היה בגדר הברקה חד פעמית. מצד שני, הפיכתו של אלימלך זורקין לעבריין מזרחי (זאב רווח), נגדו נאבקים הצברים הערכיים, צרמה על רקע מאבקם של "הפנתרים השחורים" באותה תקופה.  

פתיחת "חסמבה ונערי ההפקר". שיר הלל לצבר החדש-ישן

בורקס בטעם טוב

שלוש שנים אחר כך, ב-1974, ביים זילברג את "חכם גמליאל", פנינה מקומית שלא זכתה להצלחה, שבה גילם יוסי בנאי את הדמות העממית-מזרחית, הפותרת תסבוכת נישואים קומית. בהמשך העשור יוסיף זילברג לעסוק ברפרטואר העדתי-עממי, הפעם דרך דמותו של קוני למל - בן העיירה היהודית בפולין שלפני המלחמה, שבסרט "קוני למל בתל אביב" (1976) כמו נולדת מחדש במדינת ישראל החילונית, זו שהושתתה על שלילת הגולה ודימוי היהודי הגלותי.

ב-1983, על רקע הסכמי השלום בין ישראל ומצרים, הופק פרק שלישי בסדרה, "קוני למל בקהיר", שהצטלם על רקע נופי מדינת האויב לשעבר.

שיתוף הפעולה הפורה עם מייק בורשטיין, שגילם את האברך המגמגם, התקיים גם ב"הרשל'ה" (1977), שאמנם נקרא על שמו של הבדחן מאוסטרופולי, אך היה למעשה נגן קלרינט רוסי שעולה ארצה ומשתכן בשכונה מזרחית. אגב כך, הסרט אמור היה לעסוק בדמות ההיא, שהפכה לאייקון של התרבות היידית, אך קשיי הפקה הובילו לשינוי מוחלט של התוכנית המקורית ממנה נותרה רק כותרתו של הסרט.  

מייק בורשטיין עושה תזמורת ב"הרשלה"

היה משהו צנוע בקולנוע שייצר זילברג, שלא התיימר מעולם להיות יותר ממה שהוא - בידור לקהל הרחב. אין זה מקרה, לפיכך, שבסוף סיקוונס הכותרות בסרטו "נישואין נוסח תל אביב" (1979) - עיבוד למחזהו "איפה הכסף" שבעצמו התבסס על "הקמצן" מאת מולייר - נצפה זילברג כשהוא נוגס בבורקס וקורץ אל המצלמה.

באותה שנה ביים זילברג גם את העיבוד הקולנועי ללהיט הבימתי "אמי הגנרלית" (לפי מחזה מאת אלי שגיא), שבו גילמה גילה אלמגור אמא יהודיה המגיעה לבקר את בנה בחזית. לזכותו כבמאי ייאמר, כי ההומור העדתי-עממי בסרטיו מעולם לא גלש אל עבר הטעם הרע והקריקטורה הגסה.  

מתוך "ברייקדנס" שביים יואל זילברג. קפיצה גבוהה להוליווד

כאשר נדדו מנחם גולן ויורם גלובוס להוליווד, הוזמן זילברג לביים בעבור חברת קנון שבבעלותם, וב-1984 יצר את הסרט "ברייקדאנס", שהיה להצלחה גדולה, והביא בעקבותיו גל של סרטים שהתבססו על ריקודי רחוב מחוספסים. אחריו עשה עוד כמה סרטים באמריקה ובגרמניה, לפני ששב ארצה והתמקד בעשייה טלוויזיונית ובימתית.

לפני מספר שנים, כאשר ניהלתי עמו ראיון ארוך במסגרת מאגר העדויות של פרויקט תיעוד הקולנוע הישראלי (שיזמו וערכו מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן), לא יכולתי שלא להתרשם מאישיותו הג'נטלמנית ומהצניעות שאפיינה את מי שהיה אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של הקולנוע הישראלי בשנות ה-70.