מחקר: למה נשואים מטיפים מוסר לרווקים?
מחקר חדש מראה שאנשים נוטים לערוך אידיאליזציה לסטטוס הזוגי שלהם ומשוכנעים שהוא האמת היחידה. מדוע זה קורה ובאילו תחומים זה מתבטא? רחלי לנגפורד עם הממצאים
אני מרימה את עיני והיא מתחילה להקריא לי מייל שקיבלה מחברה שהתארסה: "שאף אחד אחר לא ישכנע אתכן אחרת. זה הכי מדהים שיש כי אין לי מילים יותר חזקות לתאר את זה. זה כיף, אמיתי, יפה, נכון ומרגש למצוא ככה את האחד והמיוחד. אני מאחלת את זה לכל אחת מכן. כל מי שטוען שיש כיף בלנסות, לבדוק, לבלות עם בחורים לזמן קצר בכל פעם, לטעום כמו פרפר מפרחי הגינה, לא יודע על מה הוא מדבר. תאמינו לי כשאני אומרת לכן – נישואים זה הדבר האמיתי והיחיד. מי שלא משוכנעת, שתדבר איתי".
היא עוד המשיכה לתאר במייל את הדרך היחידה והנכונה למצוא את הנסיך על הסוס הלבן, ואני, בלי לדעת מי זו החברה המאורסת שמרחפת על איזה ענן, הודיתי לאלוהים שלא אכלתי ארוחה רצינית לפני כן כי הבחילה נתנה את אותותיה.
האמת, אני תומכת נלהבת במוסד הנישואין ולגמרי מאמינה באהבה ממבט ראשון, אבל עלמת החן שמעבר למסך המחשב ציירה את המצב האישי שלה בתור האמת האבסולוטית עלי אדמות, בלי להשאיר פתח לשום מציאות אחרת של מישהו אחר סביבה.
חברתי, מזועזעת עד עמקי נשמתה, מספרת לי שהבחורה הזאת היא "קטינה" בת 23 שככל הנראה התארסה עם הבחור הראשון שהיא פגשה בחייה. בלחיים אדומות מחוסר שביעות רצון היא מוסיפה "זה לא שהיא ניסתה משהו אחר בחיים שלה. באיזו זכות היא קובעת לכל חברותיה האחרות שהיא יודעת בדיוק שזה הדבר הנכון היחיד. מה היא מבינה?".
"עזבי", אני מנסה להרגיע אותה, "זה קטע של מתחתנים. יכול להיות שהיא באמת כל כך מאושרת וזו הדרך שלה לחלוק את זה עם העולם". מה שבטוח, אני יודעת שהיא מאמינה בכל ליבה במה שהיא אמרה. יש למתחתנים נטייה כזאת להתחיל להטיף מוסר וחוכמת חיים לרווקים שסביבם, כאילו עצם הטבעת על אצבען העניקה להם חוכמה יתרה או ניסיון חיים עשיר, גם אם רק בני 23.
הדרך שלי היא האמת היחידה
וכן, זה לא רק קטע של מתחתנים. פסיכולוגים מכירים את התופעה הזאת. קוראים לה "אידיאליזציה" ומחקר חדש מצא שזה קורה גם בהקשר של סטטוס זוגי. זה מתגבר אמנם בט"ו באב או בולנטיין, אבל גם ביומיום הרגיל הנשואים מאחלים לרווקים להתחתן, בעוד רווקים רבים מרחמים על חבריהם הנשואים שאיבדו את החופש שלהם לטובת מערכת זוגית מחייבת.
אנשים אוהבים להאמין שהדרך שלהם בחיים, רווק או נשוי, היא הדרך הנכונה לכולם, במיוחד אם הם חשים שהסטטוס הזה שלהם אינו עומד להשתנות. כך לפחות טוען מחקר חדש מהחודש האחרון (פברואר 2013) שעתיד להתפרסם במגזין Psychological Science.
פסיכולוגים טוענים שהנטייה הזאת היא "רציונאליזיציה" ו"אידיאליזציה" של המצב שבו מצאנו את עצמנו תקועים. כלומר, אם אנחנו כבר תקועים בסטטוס שלא נראה שעומד להשתנות (במיוחד הנשואים הבלתי מאושרים או הרווקים הנצחיים), הנטייה הפסיכולוגית היא לתת למצב הסבר הגיוני, ולשכנע את עצמנו שלמעשה זהו המצב האידיאלי עבור כולם, כמו גם עבורנו. כך אנחנו מרגישים טוב יותר עם זה. מה שמפתיע הוא שהנטייה הזאת משפיעה על הדרך שבה אנו מתייחסים לאחרים, גם במצבים בהם לסטטוס המשפחתי אין שום קשר לסיטואציה.
אני הנורמלי, כל השאר משוגעים
קריסטין לורין מאוינברסיטת סטנפורד ודוד קילא מאוינברסיטת ווטרלו מצאו שאנשים עושים אידיאליזציה גם לסטטוס הזוגי שלהם, ולא רק לעבודה או לימודים או כל מצב חברתי אחר. הם הראו שככל שאדם האמין יותר שהסטטוס הזוגי שלו אינו עומד להשתנות, כך הוא היה יותר משוכנע שהמצב בו הוא נמצא הוא הנורמה, ואחרים צריכים לאמץ מצב דומה.
זה קורה גם אצל נשואים וגם אצל רווקים. לכאורה היינו חושבים שאצל הנשואים תהיה רמה הרבה יותר גבוהה של אידיאליזציה, אך מסתבר שהרמה היתה זהה לגמרי גם בקרב רווקים. למרבה ההפתעה, אצל שתי הקבוצות נמצא שגם המאושרים שביניהם נטו לאידיאליזציה. האמת, קשה לדעת האם אדם מאושר מהסטטוס הזוגי שלו כיוון שהוא עשה לו אידיאליזציה, או שלמרות שהוא מאושר הוא עדיין נוטה לעשות אידיאליזציה.
לורין וקילא ביקשו מנבדקים לדמיין אדם בדיוני מאותו המין שלהם (ניק לגברים וניקול לנשים) שמבלה את הולנטיין, ולהביע את דעתם על אופן הבילוי שלו. נמצא שנבדקים טענו שלניק או ניקול יהיה ערב ולנטיין הרבה יותר שמח ומספק אם הם ידעו שהאדם הבדיוני שותף להם בסטטוס הזוגי שלו. הם שפטו את הבילוי של ניק או ניקול כהרבה פחות חיובי כשהוא או היא היו בסטטוס זוגי השונה משלהם.
במחקר נמצא שזה קורה גם בהקשרים שאינם קשורים לאהבה. נבדקים דרגו מועמדים לעבודה בעלי סטטוס זוגי דומה לשלהם באופן חיובי יותר, ונטו להצביע עבור מועמד פוליטי בעל סטטוס זוגי דומה לשלהם. כלומר, וכפי שפסיכולוגים יודעים כבר הרבה זמן - אנחנו מתנהגים יפה יותר למי שדומה לנו – בדעות, בסטטוס הזוגי או החברתי או ברמת האטרקטיביות.
אנחנו אמנם עשויים להיות מודעים לכך שאנחנו עושים רציונליזציה לסטטוס הזוגי של עצמנו כדי להרגיש טוב יותר, אך לא תמיד אנו מודעים לכך שיש לרציונליזציה ולאידיאליזציה הזאת השפעה על האופן בו אנו מתנהגים כלפי אחרים, ועל האופן בו אחרים מתנהגים כלפינו.
חברתי חשה את זה בכל העוצמה כשקראה את הנאום חוצב הלהבות של המאורסת. היא לא הבינה מה מקומם אותה, ואני, שגם קיבתי התהפכה בקרבי בסלידה לשמע הנאום הזה, הבנתי שגם אנחנו שתינו עושות "אידיאליזציית נגד" כדי להגן על הסטטוס האישי שלנו, שכלה מאושרת שמרחפת על ענן ורוד עם נצנצים ניסתה לאיים עליו.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
רחלי לנגפורד,
MSc. Neuroscience, מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן", מנהלת שותפה ב גלים
מרכז הציפה הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
