החברות שלה יודעות שרע לה, החבר לא יודע דבר
שמתי לב שנשים מנהלות שתי מערכות יחסים במקביל: האחת עם החברות, בה אנו מרגישות חופשיות לחשוף את כל התסכולים, והשנייה מול בן הזוג – זוגיות שבה אנחנו יוצאות מגדרנו כדי לעשות כמה שפחות דרמות
יום חמישי בערב. חברתי מקבלת טלפון מהחבר הטרי והנוכחי שעמו הייתה אמורה להיפגש. השיחה מסתיימת כך - החבר: "תקשיבי, בקשר להיום בערב, יש מצב שאני לא אספיק להגיע. יש איזה יום הולדת של מישהי מהעבודה וכל החבר'ה הולכים". חברתי: "סבבה מותק, תהנה ונדבר כבר מחר".
מ' נורא התבאסה מביטול הפגישה, כי לא ראתה את החבר במשך כמה ימים טובים, וחיכתה לראותו כל השבוע. למרות זאת, היא שידרה לו קור רוח ומיהרה להתנהג בצורה קולית, כדי שלא ירגיש שמשהו לא בסדר.
הדבר הבא שהיא עשתה היה להתקשר אליי, שיחה שנשמעה כך: "מי הוא חושב שהוא?! מבטל איתי בשביל איזו פאקצה מהעבודה?! לא התראינו מיום ראשון... מה, לא אכפת לו שהוא לא ראה אותי כבר כמה ימים? למה רק לי אכפת אם אנחנו נפגשים?".
תסכולים או חיוכים?
הם אומנם יוצאים חודשים ספורים בלבד, אך כבר התרגלתי שמדי שבוע מ' מתקשרת אלי ומשתפת אותי בתסכולים שלה. ובזמן שאני זאת שמתמודדת עם כל ה"סרטים" והמרירות שהם מייצרים, כלפי בן זוגה היא משדרת קור רוח, אדישות וחיוכים.
כמו מ', נשים רבות נוספות נוהגות בשיטת האיפוק מול הגבר והתפרקות מול החברות. הסיבה לכך היא שבתחילת קשר הן לא מרגישות בנוח לחשוף את הרגשות האמיתיים שלהן מאחר שהן לא בטוחות כיצד יגיב הבחור. מערכת יחסים בשלביה הראשונים - עדיין לא יציבה ועוד אין ביטחון בקשר. לכן, יוצא שהתחושות יותר קיצוניות מצד אחד, והפחד לשדר כעס או היסטריה גדול יותר מצד שני.
מי שעברה מספר מערכות יחסים כבר למדה שגברים פשוט לא אוהבים "סרטים". גם נשים לא, אבל ברוב המקרים גברים פחות מתרגשים או מייחסים חשיבות לכל דבר קטן ולכן הסבירות למלודרמות מהכיוון שלהם - קטנה. לפעמים אנחנו מתעצבנות עליהם בצדק ולפעמים אנו מגזימות, אבל כך או כך – לא על כל דבר שמפריע או מעצבן אפשר להעיר או "לעשות סרט".
אי אפשר להתעצבן על גבר כל פעם שהוא מעדיף להיות עם חברים (או מרגיז מכך - עם ידידות) מאשר איתנו, ואי אפשר לעשות לו פרצוף על כל פעם שהוא לא התקשר אלינו. צריך לבחור את המלחמות. אנחנו יודעות שאם נעיר על כל דבר - הם ירגישו חנוקים ובאיזשהו שלב פשוט לא יוכלו יותר ויעדיפו להיות לבד. ולכן, במהלך מערכת יחסים אנו חורקות שיניים ושותקות להם פעמים רבות.
לאן הולכים הסרטים?
אז מה בכל זאת קורה עם כל המחשבות, הרגשות, העצבים והתגובות, אם הם לא יוצאים על בן הזוג? ניחשתם נכון - הם יוצאים על החברות! כך נוצר מצב שאנחנו בעצם מנהלות שתי מערכות יחסים: האחת עם החברות - זוהי זוגיות פתוחה וחופשית שבה נאמר הכל מהכל - כל סרט, רגש, חרדה או הדבר הכי קטן שמטריד אותנו, בלי לחשוב פעמיים.
מערכת היחסים השנייה לעומת זאת, היא מערכת היחסים שמתנהלת עם הבחור, בה הכל מחויך, רגוע וזורם. גם אם יש "סרט" או חשש לאחד - הוא מינימאלי והכל בא על מקומו בשלום. זוהי מערכת יחסים בה רק הדברים היפים נראים, ממש כמו הצגת החיים שלנו בפייסבוק.
בארסה נגד סבתא שלי
על מנת להמחיש בצורה טובה יותר את המוצג לעיל, להלן שתי דוגמאות לכיצד מתנהלות שתי מערכות היחסים הנ"ל: חשבו על התרחיש הבא - הגבר לבת הזוג ביום בו קבעו להיפגש: "מותק, תקשיבי, יש ליגת אלופות היום ואנחנו נפגשים לראות כמה חבר'ה, אז נדחה כבר ליום אחר טוב?"
הבת זוג לחברתה: "טוב, די כבר עם הכדורגל הזה! כל שבוע יש איזה ליגת אלופות, סופר קלאסיקו, בארסה נגד סבתא שלי, דרבי, מונדיאל וכל זה עוד לפני שהכנסתי את הלו"ז של הכדורסל! די, כמה אפשר?!". (הבת זוג לגבר: "טוב מאמי, תיהנו ונקווה שילך לכם טוב!").
התקרית: הבחור החליף תמונת פרופיל בפייסבוק וצרור ידידות ובנות לא מזוהות מגיבות בלייקים ובתגובות "חתיכי!" למיניהן. בת הזוג תגיד לחברתה: "הבת ז*** הזאת מהפייסבוק עוד פעם הגיבה לו על התמונה. מה נראה לה?! חתיכת מעצבנת עם פרצוף ברווז ותמונה בבגד ים שחושבת שהיא כוסית! ואת יודעת מה הכי מעצבן? שהיא באמת כוסית!". מיותר לציין שאף מילה בנושא לא תשוגר לגבר שלה.
אגב, חשוב לי להדגיש שהתופעה שתוארה מתנהלת בדרך כלל במהלך החודשים הראשונים של הקשר. לאחר שמערכת היחסים מתייצבת ומרגישים יותר בנוח המצב מתהפך: מערכת היחסים החשופה והאמיתית היא זו עם הבחור והחברות עדיין חלק מהעניין, אבל הן כבר לא מהוות חלק בלתי נפרד מהקשר.
ברור שתקשורת היא חלק חשוב והכרחי להתנהלות תקינה של מערכת יחסים, אך מצד שני גם סבלנות, איפוק והבנה חשובים לא פחות. לכן התופעה שתוארה היא לא בהכרח שלילית - להיפך, היא זו שמאפשרת לקשרים רבים להתנהל בצורה שפויה ועוזרת לשמור על הקשר זורם וקליל עד שהוא מתייצב מעצמו.
אז גברים, אולי כדאי שתעריכו את החברות של בנות הזוג שלכם. אין לכם מושג כמה ריבים ועצבים הן חסכו לכם. ובנימה אופטימית זו, שיהיה לכולם סופשבוע רגוע, בלי סרטים – לא לגברים ולא לחברות.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לדף הפייסבוק של עדי רם
לפנייה לכתב/ת 
