לפני הטיפול: להתמודד בבית עם קשיים רגשיים

"לילד יש קשיים רגשיים". מכירים את המשפט הזה? אני מניחה שלא מעטים מכם מכירים, ומקרוב. בשנים האחרונות הוא הזה הפך להיות חלק מהשיח היומיומי, והרבה מאוד הורים שומעים אותו מהגננת או מהמורה, המזמינות אותם לשיחה דחופה בעניין ומבקשות מהם לעשות משהו בנדון. גם כשזה מגיע עם התוספת: "הוא מאוד נבון, מאוד אינטליגנטי, אבל..." זה לא לגמרי מרגיע, ואולי אפילו מבלבל יותר.

באופן טבעי הורים נלחצים: מה זה אומר? מה עומד מאחורי המושג העלום הזה? למה ואיפה זה מהווה בעיה ומה ההשלכות של זה? איך זה בכלל הגיע למצב הזה? והעיקר - מה עושים על מנת לשפר אותו?

רגע לפני תחילת ההיערכות לקראת המעבר לשנה הבאה, לגן החובה, לכתה א' (וגם לכתות גבוהות יותר), חשבתי שיהיה נכון לעסוק בנושא החשוב הזה, להבין יותר לעומק למה בדיוק הכוונה ב"קשיים רגשיים", בהקשר הזה של התמודדות טובה יותר במסגרות חינוכיות וכמובן גם בהתנהלות היום-יומיות בבית ועם חברים.

לתת מענה למצוקה - בבית

כשאנחנו מדברים על "קשיים רגשיים" אנחנו מתכוונים לאיזושהי מורכבות רגשית, המעכבת את הילד ומונעת ממנו לתפקד טוב,

בהתאם לגילו, כך שיוכל לממש את הפוטנציאל המצוי בו. וכך אפשר לראות ילד שהוא בדרך כלל מאוד נבון וחכם, בעל ידע עולם נרחב, ילד המתעניין בתהליכים מורכבים ויודע גם להסביר אותם, ילד מילולי מאוד שיש לו דעה על כל דבר בערך, והנה, כשמשהו קורה לו בניגוד לשביעות רצונו, כשמשהו לא מצליח לו - בשנייה אחת הוא מתמוטט ומתפרק, בוכה וצווח עד לב השמיים וקשה ביותר להפיס את דעתו, להחזיר אותו שוב לאיזון.

ישנן עוד מגוון דרכים בהן באים לידי ביטוי קשיים רגשיים: פחדים, מצבי רוח, בטחון עצמי נמוך, כעסים, התפרצויות זעם, סרבנות - תופעות המוכרות לכולנו, ברמה זו או אחרת. כל עוד הן מופיעות בעוצמה ובתכיפות נמוכה ניתן בהחלט לחיות איתן, כשבהמשך, כך אנו מקווים, הוא ילמד להתמודד איתן טוב יותר.

אבל מה קורה כשהן מופיעות בעוצמה מוגברת ומשתלטות על התפקוד היום-יומי? מה קורה כשהילד מתפקד באופן שלא תואם את גילו, פונה אליכם בבקשת עזרה בכל בעיה בה הוא נתקל, תלותי, מגיב בתינוקיות, ממהר לבכות או להיעלב, לא מוכן להתלבש לבד או לנעול נעליים, לא מקבל "לא" כתשובה אפשרית, יש לו "פתיל קצר" שגורם לו לכעוס בקלות רבה מדי ובעוצמות גבוהות מדי, הוא לא מוכן שיגידו לו מה לעשות, הוא רוצה "עכשיו!", התקפי הזעם שלו מתרחשים על בסיס כמעט יומי, הוא מתקשה לקבל כישלון (אוי ואבוי אם ינצחו אותו במשחק!), מתקשה להתמודד עם ילדים אחרים... (מחקו את המיותר). מה עושים אז?

ברוב המקרים הגננת או המורה תזמן אתכם לפגישה ותבקש מכם לקחת את הילד לטיפול. זה באמת חשוב לטפל בנושא לאלתר ולתת מענה טוב שיעזור לו להתמודד ולהתגבר על הקשיים האלה המקשים על שגרת חייו. אבל רגע אחד! שנייה לפני שאתם פונים לגורם חיצוני, מה דעתכם לנסות משהו בבית שאולי (תארו לכם), יעזור לו, יקל עליו, ייתן לו מענה מתאים ומרגיע למצוקה בה הוא נמצא?

כי כן, הילד הזה שלכם נמצא במצוקה גדולה. משהו "יושב" עליו, מעכב אותו, ולא מאפשר לו להתנהל באופן טוב דיו. ילד כזה יכול להיות "תת-משיג", כלומר לא יגיע להישגים שהיה מגיע אליהם אילולא הקשיים הללו. הוא חווה את הפער בין היכולת שלו לבין רמת הביצוע - וזה מאוד מקשה עליו.

קשיים רגשיים נובעים ממגוון גדול של סיבות, ולא נפרט כאן את כולן. יחד עם זאת, בכתבה זו (ובזו שאחריה) אדבר על ארבעה נושאים שאם ניתן את דעתנו עליהם ונטפל בהם, נוכל לסייע לילד שלנו להתמודד עם קשייו הרגשיים.

כשילדים מתקשים לעשות זאת באופן סביר - החיים הופכים להיות קשים מנשוא. הם לא מצליחים לתפקד טוב בשום מקום בו הם נדרשים להתמודד עם גבולות וחוקים, סופגים הרבה מאוד כעסים ותלונות מהסביבה הקרובה להם, ונכנסים ל"לופ" שמאמלל אותם מאוד.

בואו נזכור שילדים לא מגיעים לעולם עם היכולות הללו. הם לא יודעים להתאפק, לא עומדים באי הצלחה, בכישלון או בסירוב.

הציפייה שלהם מהחיים היא שהם שפשוט ימשיכו את גן העדן אותו הם חוו ברחם: הכל נמצא ומותאם בדיוק לצרכים המיידיים שלהם. כשזה לא קורה - הם חווים פער בלתי נסבל בין הרצוי להם ובין המצוי בשטח וזה ממוטט אותם. בלתי נסבל ממש.

התגובה שלהם לא מאחרת להגיע: בכי, נדנוד, צעקות, צרחות, השתטחויות - המוכרים לנו עד זרא. אותנו, ההורים, זה מאוד מבהיל ומלחיץ. קשה לנו להתמודד עם זה. אף אחד לא הכין אותנו לסצינות האלה. ואז זה קורה - אנחנו מתחילים לעגל פינות: לוותר פה, לסגת שם, לחזור בנו... מה שרק מלמד את הילד להתעקש עוד יותר בפעם הבאה. בסוף זה ישתלם לו.

המשימה שלכם: לעצור את ההתפתחות הזו בחרק'ה מחרישת אוזניים ובסיבוב פרסה חד שאין לטעות בו. זה התפקיד שלכם. הם לא יצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם.

חשוב ללמד את הילדים שלנו לחכות כבר בגיל כמה חודשים, כשאנחנו הולכים להכין להם בקבוק, למשל. לדבר איתם תוך כדי: "הנה אני מכינה לך בקבוק, איזה יופי אתה מחכה..." גם אם הם לא מבינים את המילים, הם יבינו את המנגינה.

כשיגדלו קצת יותר ורצונותיהם יגדלו עימם, נעשה הבחנה בין מה שאנחנו מרשים ומה לא - ונעמוד על שלנו. כן, זה לא תמיד קל, לכן בואו נזכיר לעצמנו שאנחנו המודל שלו ומתוך כך חייבים להכיל את התסכול הזה שעומד מולנו, כך שהוא יוכל להעתיק ולהכיל את התסכולים שלו. אחרת איך הוא ילמד? נתרגל נשימות ונגיד לעצמנו עד כמה מה שאנחנו עושים עכשיו חשוב - זוהי מתנה של אהבה לילד שלנו. נוסיף בקול רם אמירה אמפטית במלוא הכוונה ובקול שקט ורגוע: "אני רואה שקשה לך, חמוד שלי...". גם אם זה נשמע לכם מוזר בהתחלה - כשתראו איך זה עובד, תמהרו לאמץ את זה לחיקכם באהבה רבה. כשקצת יירגע, חפשו משהו טוב להגיד: "אני רואה שקשה לך - ובכל זאת אתה מצליח להתגבר!". חיזוקים תמיד עובדים.

ועכשיו, מה שנותר לנו זה לנהוג כך גם בהמשך, בעקביות. תוכלו לראות איך זה נעשה אפשרי הרבה יותר מפעם לפעם וטפחו לעצמכם על השכם. חיזוקים תמיד עובדים.

2. יכולת לעמוד בגבולות וחוקים

כמה קשה לילד כשהוא רוצה להיות התורן ולפי הרשימה זה תורו של מישהו אחר? כמה מאתגר זה לילד שרוצה להמשיך לשחק בהפסקה והנה יש צלצול והוא חייב להיכנס לכחתה ולשבת יפה במשך כמעט שעה שלמה?

עבור ילד קטן העולם גדול ומלא כל טוב. הכל מעניין ומסקרן, בכל הוא רוצה לגעת, לטעום, להתנסות. באופן טבעי - חלק מהדברים האלה לא מתאימים לו, לא נכונים עבורו, אולי אפילו מסוכנים. הוא לא יודע את זה - אבל אתם כן. הוא לא יכול להבין מה יקרה אם יאכל את כל הממתקים המוגשים ביום ההולדת, אתם כבר מכירים את המשך התסריט: כאב בטן, בחילה, אולי גם יקיא, שלא לדבר על השיניים. הוא לא לוקח בחשבון שאם ילך לישון מאוחר יהיה לו קשה לקום בבוקר ולתפקד טוב במהלך היום. אתם יודעים לחזות זאת היטב. הייתם שם. חוויתם את זה על בשרכם.

המשימה שלכם: לתחום לו את הגבול בין המותר לאסור. יש דברים שלא נרשה, הם מחוץ לסל האפשרויות.

לעומת זאת יש תחום שלם שהוא שלו (שילך ויגדל עם השנים, כמובן), בו הוא יכול להתנהל כראות עיניו. כך נשמור עליו מכל רע ונלמד אותו לשלוט בדחפים שלו, בחשקים ובגחמות, כשהם מזיקים או לא מתאימים.

הדבר הראשון שכדאי לעבוד עליו הוא להבין איפה עובר הגבול שלנו: מה חשוב יותר ומה פחות, על מה שווה להתעקש, מה שייך לנו ומה לילד שלנו, מה נכון לבקש מילד בגילו. כשזה יהיה ברור לנו - זה יהיה ברור גם לו. השלב הבא יהיה לומר את הדברים. בבהירות, נחישות ובקיצור: "בבוקר אנחנו לא רואים טלוויזיה". אפשר להסביר פעם אחת (שוב - בקיצור!) וזהו. עובדה.

מאחר וכבר עבדנו על הסעיף הקודם והוא כבר יודע טוב יותר להכיל תסכול, יש סיכוי גדול יותר שהוא יקבל על עצמו את דין התנועה לאחר כמה פעמים (ספורות) כאלה.

שוב - נחזק ונחמיא, ונתחזק את הגבול בעקביות ראויה לשבח.

עבודה על שני הנושאים החשובים האלה יעשו לילד שלכם הרבה סדר ושקט בראש. הם לא יצטרכו להתווכח ולריב אתכם שוב ושוב על אותם דברים, בתקווה שהפעם תישברו ותסכימו. הם יצליחו לשלוט בעצמם ועוד יקבלו מכם חיזוקים על כך. הם לא יכנסו לסחרור של תובענות ומפחי-נפש, וגם אתם לא. מזרח תיכון חדש. ממליצה לנסות את זה בבית!

בשבוע הבא נמשיך ונוסיף עוד שני נושאים חשובים לא פחות שישלימו את התמונה. שיהיה שבוע מלא בעשייה טובה!

שלכם, אלי