אחרי ההפלה הסתובבתי בתחושת אובדן

ישנה קלישאה מוכרת, לפיה בכל אישה מתקיים רצון מובנה להיות אמא. אולם קיימות נשים שעבורן האמהות אינה עניין מובן מאליו, שכן אינן בטוחות אם הן מעוניינות בילדים, ואחרות שהן כן בטוחות - בטוחות בכך שאינן רוצות ילדים.

הבעת חוסר רצון בילדים לרוב מתקבלת ע"י הסביבה בתגובה כי בודאי תשני את דעתך עם הזמן, הגיל או הסטטוס המשפחתי. עם הזמן תחזרי לעשתונותיך, עם הגיל השעון הביולוגי יתקתק באוזניך ולא ירפה, עם בואו של "האחד" תחפצי במשפחה.

מבחן המציאות

תהיתי האם הצהרתה שאינה רוצה ילדים עמדה במבחן המציאות, האם היא נשארה נאמנה לעמדותיה, או שמא השינוי בסטטוס הזוגי וההריון המפתיע גרמו לה לשנות את דעתה. הסתבר לי כי ההריון לא שינה את השקפותיה, אך דווקא ההפלה שבאה בעקבותיו גרמה לה לחשוב מחדש על עצמה כאם. הנה סיפורה:

"היתה לי הרגשה ברורה שאני בהריון כבר כמה ימים, אז עשיתי את הבדיקה הביתית. רבע שעה אחרי זה בן זוגי הגיע אלי ואיך שהוא פתח את הדלת, אמרתי לו שאני בהריון. ככה, עם הדלת פתוחה. הדבר הראשון שהוא אמר לי היה 'זו ההחלטה שלך. אני אהיה שם, לא משנה מה תחליטי, אבל זה הגוף שלך וזו ההחלטה שלך'.

"בהתחלה קצת כעסתי עליו כי הרגשתי שהוא מפיל את האחריות עלי, שאני צריכה לטפל בזה ולא הוא. רק אח"כ הבנתי שהוא לא נתן לי את החובה להחליט אלא את הזכות להחליט, אז אמרתי 'לא. פשוט לא'".

מה בן זוגך אמר על ההחלטה שלך?

"הוא לא הפגין או אמר מה הוא חושב. התחלתי בהליכים לקראת הועדה להפסקת הריון וחלק מהדברים שצריך להביא לועדה זה תמונת אולטרסאונד. לרוב הרופא מכניס את התמונה לתוך מעטפה יחד עם המכתב לועדה, אבל הרופא שאל אותי אם אני רוצה לראות את זה, ואמרתי שכן. כשסיפרתי על זה לבן זוגי הוא נחרד וביקש שאסתיר ממנו את התמונה, כדי שלא יראה איך זה הופך למשהו חי, ואז הבנתי שמשהו שם לא לגמרי סגור. הוא אמנם נתן לי להחליט ועמד מאחורי ההחלטה שלי, אבל זה לא היה חד משמעי מבחינתו".

"רק אחרי שזה נגמר ניהלנו שיחה וגיליתי שלמרות שהוא חשב שאנחנו בשלב מוקדם מידי בקשר בשביל לעשות ילדים, ההחלטה הזאת לא היתה מובנת מאליו עבורו. לי זה היה מובן מאליו וברור בגלל שלא רציתי ילדים, בזמן שהוא דווקא כן רוצה ילדים".

לא התלבטת לרגע - אולי בכל זאת להמשיך את ההריון?

"ההחלטה היתה מאד ברורה. כשאנחנו מגיעות לגיל הזה בלי ילד, זה נגרם משתי סיבות. או שחיכית שתהיה לך זוגיות, או שאת יודעת טוב מאד שאת לא רוצה ילדים. אז אני ידעתי שאני לא רוצה ילדים, למרות שלא שללתי את האפשרות שמשהו ישתנה בעתיד. והנה, כנראה שדבר לא השתנה כי עשיתי את ההפלה".

מה קרה אחרי ההפלה?

"אחרי ההפלה הסתובבתי בתחושה של אובדן, הרגשתי שאיבדתי ילד. המח ידע שההחלטה שעשיתי היתה נכונה, אבל הגוף שידר אחרת. הגוף שלי רצה להיות אמא. הסתכלתי על ילדים ברחוב במשך חודשים רבים אח"כ והלב שלי נשבר. הרגשתי שהילד הקטן שהולך ברחוב עם ההורים שלו היה צריך להיות הילד שלי, שהידיים שלי ריקות מלחבק כי הייתי אמורה לחבק ילד עכשיו".

"כעסתי על הגוף שלי שבגד בי. ברור לי שעם הכניסה להריון מופרשים הורמונים שמשגעים לך את כל המערכות בגוף. ברגע שאת נהיית כלי קיבול, הכלה והזנה של מה שמתפתח בתוכך, מופרשים הורמונים שמטרתם לגרום לך להרגיש שזה שלך, שאת רוצה את זה".

את ההריון או את העובר?

"את זה. אותו או אותה. למרות שידעתי שלא רציתי ילד, הגוף והנפש שלי פיתחו כמיהה לתינוק. התחלתי לשאול את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי עושה את ההפלה. היו לי חלומות על הילד שלנו. על הפעם הראשונה שהוא הולך, על המילה הראשונה שהוא אומר".

לפני הראיון עם דנה הייתי סבורה כי אם אישה המצהירה על כך שאינה רוצה ילדים, עומדת מאחורי המילה שלה וללא כל התלבטות מבצעת הפלה, הדבר בודאי יחזק את עמדתה הראשונית שאיננה מעוניינת בילדים ויגרום לה להתבצר בה ביתר שאת.

עבור דנה, המקרה היה הפוך: "ההפלה לא חיזקה את דעתי שאני לא רוצה ילד, אלא החלישה אותה, כי היא העלתה בי הרבה ספקות. אני כבר לא יודעת אם המקום שאני לא רוצה ילדים הוא כזה ודאי".

מה היה קורה לו היית מגלה שוב שאת בהריון בלתי מתוכנן?

"הייתי בקונפליקט. עדיין יש לי את אותן סיבות ממקודם לא לרצות ילדים וכולן נכונות עבורי, אבל אם אכנס שוב להריון נצטרך לשבת ביחד - אני ובן זוגי - ולחשוב על זה. ההחלטה בפעם השניה לא תהיה אוטומטית ופשוטה כמו בפעם הראשונה".

דנה בעיני היא אישה אמיצה. היא נשארה נאמנה לעצמה ולהחלטתה שלא להביא ילדים לעולם, דרך מעשה שאינו מובן מאליו כשאת באמצע שנות ה-30 לחייך ובזוגיות עם גבר תומך. אבל היא בעיקר אמיצה משום שהיא לא חששה להרהר מחדש על עמדותיה. עבורה אמהות היא עניין של בחירה ולא הכרח חברתי או פיזיולוגי, וכמוה גם החופש לשנות או לא לשנות את דעתה.