מאנורקסית במשקל 42 ק"ג - למנצחת טריאתלונים
הספורט הוא חלק בלתי נפרד מחייה של דורה הלר, שזכתה במקום הראשון בתחרות הישראמן לשנת 2013, אבל את האושר וההנאה מספורט גילתה רק אחרי שסבלה מאנורקסיה והגיעה למשקל של 42 קילו
דורה (45) זכתה במקום הראשון במקצה הנשים של אחת התחרויות הקשות ביותר, האיירונמן - ובעברית ישראמן - לשנת 2013 שנערכה באילת. התחרות כוללת 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה ו-42 ק"מ ריצה. דורה סיימה את התחרות תוך 12:41 שעות.
עוד כתבות בנושא ריצה:
- לא עוצרת למרות הפציעה: ירדן תתחרה באיש הברזל צפו: גווין ואריאל ירוצו 10 מרתונים ב-10 ימים
- מחקר ענק: ריצה מאריכה את החיים בכ-6 שנים
סיפורה של דורה מתחיל בגרמניה, שם נולדה וגדלה. הספורט היה חלק מהחיים, לאו דווקא בצורה שבה אנחנו מכירים אותה, לצרכי הנאה או שיעורי התעמלות בבית הספר, אלא לאתר הישגים מיוחדים על מנת להציג את העליונות בספורט.
"גדלתי בגרמניה בתקופת המלחמה הקרה", היא מספרת, "ואז איתרו בענפי הספורט השונים בעלי הישגים על מנת להראות את העליונות של הסוציאליזם לעומת הקפיטליזם. לא היה ספורט לשם בריאות, בטח שלא לצורך הגשמה עצמית, הכל היה לשם איתור כשרונות צעירים למען ההישגים הטובים ביותר".
כאמור, הספורט היה חלק משגרת היום, אפילו לבית הספר, מרחק של 10 ק"מ, היתה מגיעה הלר ברכיבה על אופניים. הספורט בו עסקה היה רכיבה על סוסים, לריצה פחות התחברה. "הייתי קטנת ממדים וריצות מהירות וספרינטים לא ממש משכו אותי. מאוחר יותר גיליתי את הריצות הארוכות ואליהן התחברתי יותר", היא מסבירה.
ספורט כדרך להרוס את הגוף
בשנת 1988 עלתה דורה לישראל כחלק מתהליך שעברה בינה לבין עצמה. בארץ לא המשיכה בריצה, " זה היה מביך לרוץ בקיבוץ. זה לא היה מקובל שאנשים ירוצו סתם, החבר'ה היו עושים ספורט בתור הכנה לצבא, אבל לא היה מצב שבחורה יוצאת לרוץ בַשבִיל סביב הקיבוץ וזה די חמק ממני". מאוחר יותר, כשעברה לתל אביב, חזרה לרכוב על אופניים.
בשלב מסוים הכירה דורה את בן זוגה הראשון ולשניים נולדו 3 ילדים, אך לאחר זמן מה נפרדו השניים, הפרידה הובילה למשבר גדול, "עברתי 150% משרה והייתי אחראית על 3 ילדים, וזה היה קשה מאד", מספרת דורה, "התגובה למשבר היתה להתעלל בעצמי, למנוע מעצמי אוכל", כך בגיל 30, לא הקלאסיקה של המחלה, כמו שאומרת דורה, היא פיתחה הפרעות אכילה שהובילו לאנורקסיה.
"בגיל ההתבגרות היו לי נטיות להפרעות אכילה, אבל זה לא התפתח מעבר לנטייה. המשבר שעברתי באמצע החיים היה פתח להפרעות להשתלט", בשיא האנורקסיה שקלה דורה 42 קילו, ואז הכירה את בן זוגה הנוכחי, מייק, ממנו למדה ליהנות מהספורט ולא להתייחס אליו בצורה הרסנית שלא בריאה לגוף.
"רכיבת כביש היא 'חיידק' שנדבקתי בו יחסית מאוחר, כשפגשתי את בן זוגי מייק. הוא שכנע אותי שאופני ספינינג לא יובילו אותי לשום מקום" היא אומרת בחיוך, "למעשה זה היה חלק ממערך שהשתפר, למדתי ליהנות, ניהלתי מערכת יחסים בריאה יותר וגם רכבנו ביחד, מה שיצר את ההקשר של פעילות חיובית שכבר לא היתה קשורה לרזון, זה שינה לחלוטין את משמעות הספורט עבורי".
רצים ביחד לעבר קו הסיום
לענף הטריתאלון הגיעה דרך חברים, "חברי הרוכבים הכניסו אותי לעולם הטריאתלון והתחלתי להתחרות בענף בשנת 2008, לאחר לידת בני הצעיר". היום היא ובני משפחתה מתאמנים במסגרת קבוצת zone3, מסגרת המתמחה בהכנת ספורטאים לתחרויות.
בתחרות האחרונה, בה זכתה במקום הראשון, השתתפו גם בן זוגה מייק ובנה מיתר (21), שאף הוא זכה במקום ראשון (חצי טריאתלון) לקבוצת הגיל שלו, וזו התחרות הראשונה בה הוא משתתף. בסופי השבוע, מספרת דורה, הם מתאמנים יחד.
הספורט הוא חלק עיקרי בחייה של דורה, מהילדות בו היווה כלי למציאות כשרונות, דרך היותו כלי להרס הגוף ועד לרגע בו מצאה את האיזון ולמדה שהספורט יכול להיות שיחרור מוחלט - "ספורט סיבולת שם דגש על הכרתך את הגוף שלך והיכולות שלו, כמו גם ללמוד לאהוב את האופן בו הוא מתפקד, לאו דווקא איך הוא נראה במראה. אם הוא נראה טוב זה בונוס חביב, אבל זה כלל לא העיקר.
כשפגשתי את בן-זוגי סבלתי מאנורקסיה- שקלתי 42 ק"ג והייתי עסוקה בלהילחם בעצמי בהצלחה יתרה, לצערי. הריצה, הרכיבה והשחייה ריפאו אותי. הם העניקו לי מטרה לשמה אני חושקת שיניים וממשיכה קדימה. אני נהנית מהגוף שלי עכשיו. המשקל האידיאלי עכשיו הוא משקל התחרות ולא מידה של בגד. תמיד אוכל לחזור להיות רזונת אך זה ימנע ממני לדווש באופן עוצמתי. אם רואים בתזונת ספורט סוג של דיאטה, אי-אפשר להתמיד בה לאורך זמן. בשבילנו האתלטים זה מסתכם בלאכול נכון ובריא, כחלק מאורך חיים יומיומי".
