מברשת השיניים שלו אצלי ואני בפאניקה

כבר ארבעה ימים עברו מאז שהוא הניח את מברשת השיניים שלו באמבטיה שלי. ארבעה ימים שלמים שהיא שוכבת שם, כתומה וזוהרת בחושך, ואין לי מושג מה היא מסמלת. אף פעם לא חשבתי שאני אחשוב כל כך הרבה על מברשת שיניים והנה, כבר ארבעה ימים זה כל מה שתקוע לי בראש - מברשת השיניים שלו באמבטיה שלי(!).

אני מוצא את עצמי בוהה בה, נזהר לא לגעת, מקפיד להשאיר אותה בדיוק באותה זווית שהוא הניח אותה באותה בוקר. אבל בעיקר אני נזהר לא לציין אותה בפניו. אני נמנע בכל מאודי לשאול אותו מה הוא חשב לעצמו כשהוא הניח אותה שם, כי אני ממש לא רוצה לדעת אם זה היה סתם בטעות או שמא הוא הניח אותה שם בנונשלנטיות הזאת שמאפיינת אותו, כי זה כל כך ברור שהגענו לשלב הזה שבו אנחנו צריכים מברשות שיניים אחד אצל השני.

אז אני לא שואל - כי אני לא יודע איזו תשובה מפחידה אותי יותר. כי אם הוא חשב לעצמו שחודש אחרי שאנחנו מכירים זה זמן טוב להשאיר אצלי מברשת שיניים ככה באמבטיה, בלי לשאול אותי או לתת לי התרעה על זה, שלא אבהל בכל פעם שאכנס לשירותים - אז זו פשוט חוצפה ועילה רצינית להתקף פאניקה בעילה של חדירה למרחב הפרטי שלי, כמו גם הפרה בוטה של כללי המשחק בעולם הדייטים.

טיפול שורש

הרי זה לא הגיוני שהוא כבר משאיר אצלי ככה, ברגוע, מברשת שיניים, ועובר בכיף לשלב הבא, בלי שהוא העביר אותי לפחות כמה שיחות של "יחסינו לאן", בשילוב כמה ימים של היעדרות (בהם אני בטוח שהנה הוא הולך להיפרד ממני, וכבר פותח מחדש את הכרטיס שלי באטרף), או לפחות נותן לי את הנאום של "אני לא יודע מה אני מחפש", עם רמיזה על נסיעה לחו"ל למשך חצי שנה לטובת חיפוש עצמי.

מהצד השני נמצאת אפשרות גרועה לא פחות - האפשרות שהוא פשוט שכח אותה כאן. כלומר, שאני מאכיל את עצמי סרטים על פאקינג מברשת שיניים כבר ארבעה ימים, בעוד שהוא ככל הנראה לא זוכר את קיומה. ייתכן והוא נזכר בה לארבע שניות, בהן הוא חיפש בארון שלו בבית מברשת שיניים אחרת.

ואז, אם אשאל אותו ככה-כאילו על הדרך, אם הוא זוכר שהוא השאיר פה מברשת שיניים, והוא יגיד משהו בסגנון - "אהה, באמת לא זכרתי איפה שמתי אותה", זה כבר יהיה יותר מידי בשבילי. כי אז, מעבר לזה שניסיתי למצוא משמעות במקל שנועד לניקוי שיניים, אני שוב אהיה זה שמנתח כל דבר יתר על המידה, וגורם לעצמו באופן עקבי להרגיש שהצד השני תמיד רוצה אותי פחות ממה שאני רוצה אותו.

אי של שפיות

אז למה בכל זאת אני עושה כל כך הרבה עניין ממברשת שיניים מטופשת? "אם היא כל כך מפריעה לך" - אמר חבר טוב שלי, "פשוט תעיף אותה לפח". וזו בהחלט אופציה, ויש סיכוי טוב שזה גם מה שיקרה בסופו של דבר. אולי לא. כי אחרי ארבעה ימים בהם אני בוהה במברשת שיניים כתומה, זה מכה בי שלראשונה מזה שנים, אני מגלה איך זה לצאת עם בחור שפוי עם תוכן.

איך זה לצאת עם מישהו שהערכים שלו הם לא קוביות בבטן, והאסוציאציה שלו למילה 'פרפר' היא קודם כל לטיול בצפון. מישהו שבסוף הדייט הראשון שלנו לא התנשקנו, אבל כאבה לי הבטן מרוב שהוא הצחיק אותי.

מישהו שלא משחק משחקי הודעות, אטרף, ווטאסאפ, פייסבוק וגריינדר - ופשוט מתקשר אלי כשהוא רוצה. מישהו ששלם עם מי שהוא, בלי להיות מושלם. מישהו שלא רוצה שאני אהיה מושלם.

מישהו שמציע לרדת למכולת בשתיים לפנות בוקר כי הוא נזכר שאין חלב, והוא יודע כמה אני אוהב לשתות קפה בבוקר. מישהו שלא גורם לי רצון לסגור את האור לפני שאני מוריד חולצה. מישהו שכשאני שואל אותו אחרי שישנו יחד בפעם הראשונה, אם הפרעתי לו לישון, לא עונה לי בחצי כעס שכן, אלא עונה לי בחצי חיוך ערמומי שלא הפרעתי לו מספיק.

אולי חברים, הכל מתחבר לאותה נקודה בזמן שאתה מבין מי אתה באמת, ומה חשוב לך להיות. נקודה בה אתה שלם עם עצמך, ומרשה לעצמך להשתחרר ופשוט להיות מי שאתה. אולי לראשונה אני יוצא עם מישהו שמשאיר מברשת שיניים באמבטיה שלי, בלי סרטים ודרמות, סתם כי טוב לנו ביחד. ואולי הפעם- הוא, יחד עם מברשת השיניים שלו, כאן להישאר.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק