פגע וברח מהמקום? אין להקל בעונש בשום מקרה
נהג שפגע בהולך רגל ונמלט מהמקום, לא יזכה להקלה בעונש - למרות שמוסכם כי הולך הרגל חצה את הכביש באדום. בית המשפט: "חובה על נהג שפגע באחר לעמוד על תוצאות התאונה, ללא קשר לשאלה האם הוא אשם בתאונה"
אין להקל בעונשו של נהג שפגע וברח, גם אם התאונה נגרמה שלא באשמתו. בית המשפט העליון דחה היום (ד') ערעור על עונשו של נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונת "פגע וברח", למרות שגם בתביעה הסכימו כי התנהגות הולך הרגל שנפגע תרמה להתרחשות התאונה. השופט ניל הנדל קבע כי למרות שהולך הרגל חצה כביש באור אדום, אין בכך כדי להפחית מאשמתו וחומרת מעשיו של הנהג.
"הגשת עזרה לזולת - אינו עניין של חסד"(צילום: שי וקנין)
בהתייחסו לחובת נהגים לעצור לאחר שפגעו בהולך רגל, הבהיר הנדל כי חובה זו מוטל על כל נהג - גם אם אינו אחראי לתאונה. "חובה על נהג שפגע באחר לעמוד על תוצאות התאונה, לרבות הזעקת עזרה", כותב השופט בפסק הדין, "זאת ללא קשר לשאלה האם הנהג הפוגע אשם בתאונה אם לאו. הקשר הסיבתי הנדרש כדי שתחול חובת הושטת העזרה תלוי בעצם הפגיעה".
"הלחץ הנפשי האישי"
על-פי כתב האישום שהוגש נגד הנהג, בספטמבר 2010 הוא פגע בהולך רגל בצומת רחובות בתל אביב. לפני הנהג הפוגע נסעה מכונית נוספת, שהבחינה בהולך רגל שחוצה את הצומת באור אדום, ולכן עצרה לפני מעבר החצייה. אלא שהנהג במכונית הפוגעת עקף את המכונית שעצרה, פגע בהולך הרגל, והמשיך בנסיעה עוד כמה עשרות מטרים. לאחר מכן נטש את המכונית ועזב את זירת התאונה, ורק לאחר כשעתיים הסגיר את עצמו למשטרה.הולך הרגל, שהובהל לבית חולים, נפטר לאחר כחודשיים. על-פי הודאתו, הורשע הנהג הפוגע בגרימת מוות ברשלנות ובהפקרה לאחר פגיעה. העונש שהוטל עליו כלל מאסר בפועל ל-18 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים למשך שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה לחמש שנים, וקנס בסך 20 אלף שקל. ערעור הנהג הוגש בעיקר כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.
לטענת עורך דינו של הנהג, העונש שהוטל עליו לא התחשב בכך שהוא הודה בעבירות שיוחסו לו בשלב מוקדם, ובתוך כך אף התעלם מהמלצת שירות המבחן להימנע מלהטיל עליו מאסר בפועל. לדברי עורך דינו, בריחתו מזירת התאונה נבעה "מהלחץ הנפשי האישי בו היה שרוי", ולא "מתוך רצון להימלט מאימת הדין". העובדה שהסגיר את עצמו, כך המשיך, "מעידה על הרצון הכן של (הנהג) לשאת בחומרת הדין".
"זכות קדימה מקבלים"
השופט ניל הנדל מציין בפסק הדין כי התביעה הסכימה כבר בטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי כי "דרגת הרשלנות היא ברף הנמוך... זאת בשל התרשלותו התורמת של המנוח (הולך הרגל) שחצה באור אדום". אלא שהסכמת התביעה בעניין רשלנותו של הולך הרגל לא שכנעה את השופט הנדל, שאף הבהיר כי "ספק בעיני אם היה מקום לקבוע בצורה נחרצת שהרשלנות מצויה ברף הנמוך של המתחם".השופט הנדל מסביר כי התרשלות מצדו של הולך רגל - או מצדם של נהגים אחרים - אינה מפחיתה מחובת הזהירות החלה על כל נהג. "מעבר החצייה הוא רשותו של הולך הרגל והמסלול המיועד עבורו לחציית הכביש", כותב השופט. "על הנהג לקחת בחשבון את הרשלנות התורמת האפשרית של נהגים נוספים ואף של הולכי רגל... על נהגי הרכב להפנים כי זכות קדימה מקבלים ולא נוטלים".
את פסק הדין מסכם השופט הנדל עם הבהרה המתאימה לכל הנהגים: "הגשת עזרה לזולת בנסיבות בהן הנהג פגע בו (בהולך הרגל) - אינו עניין של חסד אלא דין, לא מעשה התנדבות כי אם עשיית צדק עם הנפגע. אף אם הנהג אינו אשם בפגיעה, הוא הגורם העובדתי לפגיעה והוא שנמצא בשטח. בתור שכזה חובה עליו לסייע גם בתור שליחה של חברה הנשענת על עקרון של סולידריות אנושית".
לפנייה לכתב/ת 
