איך לשפץ את הבית במקסימום כאב ראש

אני אוהב את הדירה החדשה שלי. אוהב את הסלון, אוהב את החדרים של הילדים. אפילו את התנור באמבטיה עם החוט הלבן הזה שצריך למשוך בשביל להדליק אני אוהב. אהבתי גם את הדירה הקודמת שלנו, אבל היא הייתה כל-כך קטנה, שהטלפון הראשון שקיבלנו כשהחלטנו למכור אותה, היה מהקניין הראשי של מיני ישראל. אז עכשיו אנחנו כאן, בדירה החדשה והגדולה שלנו. עכשיו אני יכול להתרווח בספה שלי, ליישר את הרגליים על השולחן ולהיזכר במזדיין שהביא לי אותו.

הוא צלצל אלי מהדרך וביקש לוודא שאני מחכה לו עם ה-500 שקל כמו שסיכמנו.

"מה 500, סיכמנו שהובלה זה 300".

"כנראה לא הבנת, זה 500".

"אני לא משלם 500. מצידי אתה יכול לקחת את זה אליך הביתה", אמרתי לו בקול תקיף את מה שאשתי סימנה לי בתנועות ידיים להגיד.

"מה אני אעשה עם זה אצלי?", הוא אשכרה שאל.

"לא יודע, תשים בסלון. זה אחלה שולחן, וכבר חסכת הובלה. נורא יקר לפעמים החרא הזה".

(איור: איתמר דאובה)

כן, ה"לא כולל הובלה והרכבה" זה ה"לא כולל מיסי נמל" של הרהיטים. נכון שאחרי מיסי נמל אתה לפחות נוסע לחו"ל, ואני נסעתי רק עד לרחוב הרצל בדרום תל אביב, אבל לפחות עשיתי את זה שש פעמים. כשזה מגיע לעיצוב הבית, אשתי מאמינה שחייבים להיות יסודיים, ואני מאמין שלהתווכח איתה על זה יסתיים בהסדר מזונות שלא אוכל לעמוד בו מבחינה כלכלית.

אגב, בסוף שילמתי על ההובלה ההיא רק 300. בעצם שילמתי גם 50 שקל טיפ, פחות בגלל שהייתי מרוצה מאיך שהוא העלה לי את השולחן הביתה ויותר בגלל שהוא שאל אם אני יכול לתת לו 50 שקל טיפ. מה לעשות, חלק מהחבר'ה האלה בהובלות לא בעניין של לחכות שתחשבו על זה לבד. פה זה לא מלון ארבע העונות, ולהם עוד יש יום ארוך וקנט קצר.

אבל כל זה כבר מאחורינו. עכשיו אני יכול לשבת ולהתפנן על הפלזמה שתלויה לי בסלון. אולי אפול על סרט טוב שישכיח ממני את זה שנתתי לטכנאי ההוא להשחיל אותי עם כבל HDMI ב-200 שקל. אבל קודם הבטחתי לאשתי להוציא את הכלים מהמדיח, למרות שעם הביטוח שאני משלם עליו, הגרמני הקטן הזה היה צריך גם לסדר לי אותם יפה בארון.

טוב, די להתבכיין. אני צריך ללמוד ליהנות מהפינוקים הקטנים של הדירה הזאת. נגיד, מאריחי הקרמיקה 60X60 שבחרנו מתוך קטלוג עם הרבה יותר מ-50 גוונים של אפור. את האריחים היה די קל לבחור, כי היינו צריכים רק לוודא שהם מתאימים לפאנלים של הפרקט. יצא פצצה הפרקט, אפילו שבשביל להתקין אותו הייתי צריך לשמוע שלושה רוסים שונים שמריצים בדיחות "אנחנו נדאג לפרקט, אתה תביא רק סלים ומעודדות".

אולי בשביל ליהנות מהדירה אני צריך להפסיק לראות את הפשלות הקטנות שקופצות לי לעין כל 40 סנטימטרים. אני אמנם לא שיפוצניק, כי אם הייתי שיפוצניק הייתי כותב 40 סנטים, אבל אפילו אני יכול לראות שהתקרה במטבח נצבעה בשיטת חפף זאת בעצמך. ונכון שעד לא מזמן הייתי בטוח שסופרקריל זה גיבור-על, אבל בחלוף חודש של שיפוצים אני כבר יודע לזהות בשנייה את המקומות שהרצף הסיני ניסה לערבב אותי בנוסח סצ'ואן. נגיד, הקו של הבלטות בתוך המקלחון? ישר כמו ה-א.ק.ג שלי בזמן שאני מעלה לבוידם שאריות במשקל 700 טון שהחבר'ה מהשיש שכחו לי במטבח.

לפחות יצאתי מהשיפוץ הזה עם כמה וכמה טיפים שאני יכול לחלוק איתכם. אז תקשיבו: תעבדו לפי תקציב מוגדר מראש, תערכו סקר שוק מקיף, תבדקו כמה שיותר בעלי מקצוע, תעקבו מקרוב אחרי כל שלב בשיפוץ, וכשכל המידע מונח לכם מול העיניים תשכנעו את האישה לרדת מזה.