מציאות יין מחו"ל: 10 יינות זולים לחג
אחרי שהוכתרו היינות הישראלים המומלצים חג, החליטה ליבי שפרלינג לרעות בשדות זרים ולדגום, יחד עם פאנל של חובבי יין לא מקצועיים, עשרות יינות ייבוא זולים לחג. מי אכזב ומי כיכב? כל ההמלצות והאכזבות לפניכם
עוד בערוץ האוכל:
לצורך הטעימה התכנסנו בחדר הפרטי של מסעדת "מקום של בשר" (שנבחרה על ערוץ האוכל של ynet למסעדת הבשר הטובה בישראל) לסשן טעימות ארוך ודקדקני.
עשרה טועמים שלא מתיימרים להיות מומחי-יין אבל אוהבים מאד יין ושניחנו ביכולת לתאר טעמים, תחושות ומרקמים ולומר ברהיטות מה טעים ונעים ומה לא. הרי בסופו של דבר, מה שקובע זה כמה היין טעים לנו ואיך הוא מתגלץ' במורד הגרון.
טעמנו לא פחות מ-22 יינות שמחירם נע עד 80 שקלים. ביניהם היו הרבה יינות לא מוצלחים, חומציים, דלילים, נטולי גוף ואוירה. בקבוקים שנמכרים במחירים מופקעים, בלשון המעטה.
אחרי שעות ארוכות ומפרכות, הגענו לשתי מסקנות:
אחת היא שיינות זולים, ישראליים או לא, הם תמיד הימור - מי שמעוניין לקחת אותו, שם לא אחת את נפשו בכפו.
המסקנה השנייה והמשמחת יותר היא שיינות ישראל הטובים מספקים תמורה ראויה למחיר למרות הכל. בינינו - באנו להתבאס ויצאנו הכי לאסי שובי הביתה.
העליתי לפניכם המלצות ל-10 שהם לא רק מוצלחים באופן כללי, אלא שבאופן אישי גם הייתי מעלה אותם בשמחה ובכיף על שולחן ביתי. נסו ולא תתאכזבו.
שלושת המצטיינים:
1. שאטו בלרוז : רזרב מון קאילו גראן ואן
שאטו בלרוז נבנה במאה ה-19 וממוקם באזור שבין סנט אמיליון לסוטרן. גיל הגפנים הממוצע הוא 25 שנים והיין הזה מבציר 2009 שנחשב לבציר יוצא מן הכלל, אכן מפגין איכות יוצאת דופן. בלנד מאוזן, פירותי ומרשים. כפי שהגדירו אותו בטעימה "ממסך הכי ממוסך". יין שכיף לשתות והוא מהנה, עשיר ואלגנטי באופן יוצא דופן. תמורה אדירה למחיר. 69 שקלים.
.jpg "(צילום: בני דויטש)")
2. שאטו בלוו (Bellevue): גראן ואן
שאטו בלוו ממוקם באזור המשתרע דרומית לסנט אמיליון שבבורדו, על קרקע של גיר וחימר. היין הזה, על אף המחיר הזול, ניחן בחותמת "גראן ואן", שניתנת בצרפת ליינות בדרגת איכות גבוהה.
בטעימה התגלה יין הבלנד הזה כסימפוניה של עומק. היינו שותים אותו עם רוסטביף או טלה צלוי וגונחים מעונג. תצוגת תכלית של יינות בורדו ותמורה בלתי רגילה לכסף. 69 שקלים.
.jpg "(צילום: בני דויטש)")
3. פטוריה די ברבי: רוסו די ברבי, טוסקנה 2009
היין המקסים הזה הוא הפשוט והזול שביינות היקב המיובאים לישראל מטוסקנה והוא לגמרי שווה. מבוסס על טהרת ענבי הסנג'ובזה, הוא הפגין אופי מאוזן, נעים וכמעט אלגנטי. השמנוניות על הכוס הובילה לסיומת חמאתית גם בטעימה, מה שעיגל את טעמי הפרי הבולטים. אהבנו מאד. לגמרי הולם את ארוחת החג. 67 שקלים.
.jpg "(צילום: בני דויטש)")
קולומביה קרסט: סירה 2008
היקב הגדול במדינת וושינגטון מייצר יינות מהנים וקולעים, שנחשבים כספקי תמורה טובה למחיר. טעמנו יין אלגנטי ומאוזן, שמתאים לארוחה חגיגית. יין חברותי שיתחבב גם על מי שלא שותה בדרך כלל. 70 שקלים.
אלאמוס: סירה 2011
יקב אהוב שממוקם במחוז מנדוזה שבארגנטינה שמנפק כבר שנים יינות עולם חדש במיטבם וכיפיים מאד - נסו את הפינו נואר שלהם או את רוזה המלבק ולא תתאכזבו. מאוהבים במלבק של היקב הזה, החלטנו לתת צ'אנס לעוד זנים. הסירה ממחוז מנדוזה התגלתה כראוייה, יוקדת עץ ושוקולד. 50 שקלים.
פול מאס: קריניאן גפנים בוגרות 2011
אחד היצרנים הותיקים של לאנגדוק מספק פה קריניאן שמגיע מכרם יחידני מגפנים בוגרות בנות למעלה מ- 50 שנה. מתחיל קשוח אבל משתחרר בהדרגה. מתוק, טמפרמנטי, ממלא את הפה גוף עגול. הטועמים ציינו מתיקות ועומק, שמחייבים לגימה ארוכה ונינוחה. יין שיעשה הרבה נחת לרוסטביף צלוי, ירקות שורש בתנור וברווז. 66 שקלים.
קולומביה קרסט: מרלו 2008
איזה כיף לפגוש מרלו אמריקאי אופייני כל כך, אחרי הרבה זמן שלא. טעמנו יין חנפן, תותי פרוטי לגמרי (שבולטים בו טעמי פרי מתוקים ורעננים) וגם נוכחת קליית החבית האמריקאית (רוך וניל ומוקה עוטף את המרכז). למרלו חוברים גם מעט קברנה סוביניון וקברנה פרנק, שמגוונים עם עניין בפה. הסיומת ארוכה ושוקולדית. יעשה נחת גם למי שכבר שכח כמה הוא אוהב מרלו. 70 שקלים.
ברוניה: ריוחה דה קריאנזה 2009
מהבולטים ביקבי ריוחה שהוקם בשנת 1973 ונקרא ברוניה על שם האזור, שעד המאה ה-3 יישבו אותו שבטים קלטיים שנקראו ברונים. ההפתעה הגדולה של הטעימה.
בלנד של טמפרניו, גרציאנו ומאזואלו, ענבים אופיינים לכרמים בעמק אבארו שבריוחה אלטה. יופי של גוף וגם העומק מקסים ומפתיע ביחס למחיר. פה אפוף פרי ותבלינים חמים. ספרד במיטבה וכיף של תמורה למחיר. 65 שקלים.
טומאסי: גראטיציו אפסמינטו וינו רוסו
האח הקטן של האמרונה מופק מענבים באזור ולפוליצ'לה קלאסיקו. משמשים בו בעיקר הזנים האופייניים לאיזור קורבינה ורונדינלה, אשר עוברים ייבוש בשמש על מעין מגרות עץ גדולות ואז נסחטים בעדינות. לבלנד הסופי מוסיפים גם מעט מרלו ורק אז היין מתיישן בחביות.
יין מתוק ונהדר, שיכול לקחת אותך בכיף מהמנה הראשונה עד הקינוח ומקסים גם בלי אוכל לידו. צ'חצ'ח איטלקי שקל להתאהב בו. 79 שקלים.
טראפיצ'ה : מלבק 2011 (oak cask)
יקב ארגנטינאי גדול ששווה להכיר. מייצרים שם יינות נגישים במגוון סדרות ומהמון זני ענבים ובכל זאת, היקב מזוהה מאד עם המלבק, שמתבלט שם בסדרות רבות.
טעמנו מלבק לא בשרני כמו שאנחנו רגילים לקבל מהזן הזה, כשהוא מגיע מאזור מנדוזה, אבל בהחלט יין רענן וכיפי. שתינו יין קליל, שמתחבר יופי לאוכל, נגיש להפליא ויומיומי. טעמי מוקה ווניל בולטים בו והסיומת עגולה. מבוא מקסים ליינות ארגנטינה. 63 שקלים.
קסטלו די ורזאנו : רוסו טוסקנה 2009
איזה יין כיפי וקל, שתענוג לפגוש מסוגו בחו"ל (אם כי בשליש מחיר) ונעים ללגום גם בקיץ הישראלי שלנו במיוחד מצונן מעט. גילוי מהנה. 62 שקלים.
.jpg "(צילום: בני דויטש)")
סימונסווליי : פינוטאז' פרמייר סלקשן 2011
רבים מאיתנו בטעימה התוודו על החיבה שהם נוטים ליינות מענבי פינוטאז'. ניסינו כמה פינוטאז'ים דרום אפריקאיים וזולים, שצערנו התגלו כעייפים ומאכזבים. דווקא זה שמיובא על ידי טיב טעם מתוצרת יקב סימונסווליי היה, הגם שמחוספס, מהנה ועם טעמי פטל וקפה. 42 שקלים.
_a.jpg "צילום: בני דויטש")
