לחצות את מדבר הרווקות בדרך לזוגיות

אני זוכרת את ליל הסדר ההוא. עברו רק שלוש שנים מאז, וזה נדמה כנצח או כאילו אתמול. זוגות-זוגות הם ישבו סביב שולחן הסדר כמו בתיבת נוח מסודרת להפליא, כשבן זוג לזוג השתובבו ילדים בשלל גילאים. ורק אני, הרווקה שעברה זה מכבר את השלושים, בחולצת מעצבים לבנה ופרצוף תשעה באב, יושבת אחר כבוד (מפוקפק) ליד הכיסא המיותם של בן זוגי, אליהו.

אני עדיין זוכרת את הפקק הנורא ההוא בדרך חזרה, את הדרך הבלתי נגמרת מרמת השרון לתל אביב, כשסביבי ברכביהם זוגות מנומנמים אחרי ארוחה כבדה מידי, אגדה ארוכה מידי, כמהים כמוני להגיע הביתה. מאז עברו הרבה מים בירקון, הספקתי להתאהב ולהתחתן, אבל הטעם המר ההוא כנראה יישאר בפי לנצח, וכל מאומן או מאומנת שיושבים מולי טרופים בימי טרום סדר פסח, מזכירים לי איך בערב הכל כך מיוחד הזה, רווקות הופכת לבדידות מרה.

אז איך אפשר לצלוח אותו בשלום? איך להתמודד עם צקצוקיה מלאי הרחמים של הדודה ההיא בעודה שואלת "נו, מה יהיה?", איך ביד רמה ובזרוע נטויה ניתן אפילו ליהנות מארוחה משפחתית שכזאת?

מחוץ לאזור הנוחות

כולנו גדלנו על הנרטיב שבו בני ישראל הלכו במדבר במשך 40 שנה רק כדי להגיע לארץ המובטחת. בואו ניקח את המשל הזה רגע אל חיינו, נבין מהי העבדות הזו, מהו המסע שצריך לעבור ומהי אותה ארץ מובטחת, זבת חלב ומצה.

אז ההיסטוריה המיתולוגית שלנו מספרת שהיינו עבדים, והקטע ההזוי מכל הוא שהשלמנו עם זה, שבמשך שנים רבות לא באמת רצינו לצאת ממצרים כי בסך הכול, מצרים היוותה את "אזור הנוחות" שלנו. די מבאס, אבל מוכר.

במידה ואת הסדר הקרוב אתם לא עומדים לעשות בתאילנד/אמסטרדם/חברים, אלא עם המשפחה, ובמידה וזה כבר מעלה בכם תחושת אי נוחות איומה – אזי אתם בעבדות. עבדות של המיינד. במקום לחשוב מה נכון לי, טוב לי או בריא לי, אתם עושים רק את מה שמצפים מכם, כשכל הזמן מלווה אתכם הצורך בריצוי הסביבה שלכם.

וזה טבעי מאד. באופן אוטומטי, רובנו רוצים להנחיל נחת לסביבתנו. אבל כאשר המחיר עולה על הרווח, כאשר אנחנו יותר מופסדים ממנצחים בסיטואציה הזו, הרי הפכנו לקורבן של הנחמדות שלנו, של הריצוי, והכל בשם המשפחתיות.

אני יודעת, מאוד מבהיל לצאת מאזור הנוחות, ממה שמוכר לנו, גם אם הוא לא טוב לנו. הלא נודע נדמה כמר יותר מאותו מוכר שכיח, שאומנם מסב לי סבל, אבל לסבל הזה אני רגיל. ואם נחזור למשל של יציאת מצרים, המדבר הוא החלק שבשפה האימונית נקרא "לב התהליך". במדבר משנים הרגלים, מתאמתים עם פחדים, עושים דברים לא צפויים או במילים אחרות - יוצאים מאזור הנוחות.

בדרך לארץ המובטחת

החלק המתסכל הוא שלא תמיד רואים ישר את התוצאה. לפעמים זה נדמה חסר תועלת, ולפעמים זה ממש מרגיש כמו הליכה במדבר, כשאינך יודע מתי תגיע סוף סוף לארץ המובטחת.

אבל המדבר הוא גם המסלול לשינוי שלכם, ואם אתם כבר הולכים בו ובחרתם לחגוג עם המשפחה, זאת אומרת שההשתתפות בסדר המשפחתי אינה אופציה כה רעה, כי עמוק בפנים אתם יודעים שישנה ארץ מובטחת. זה רק עניין של זמן ועבודה עצמית, אבל בסוף זה יגיע.

על כן אייעץ לכם להכין כמה תשובות שנונות, להתהדר במיטב בגדיכם ולהזכיר לכל הנוכחים כמה כייפית תקופת הרווקות, כמה עניין היא טומנת בחובה, וכמה סקרנות והבטחה יש במסע הזה. הרי אתם ברי המזל בלי המחויבות (אצל אמא שלי או אמא שלך השנה?) או המשכנתא, ועם כל החופש שהמדבר מאפשר.

והאמינו לי, לא תצטרכו ללכת הרבה במדבר הזה. כי אם תלמדו ליהנות ממנו ולאהוב את עצמכם על הדרך, תבטיחו לעצמכם את המקום בארץ המובטחת, בזוגיות שאתם כל כך כמהים לקבל.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

הכותבת היא מאמנת לזוגיות מבית "נקודותיים-מרכז לתהליכי זוגיות" - המשמשת כחלק מצוות מומחי Jexperts מבית JDate