רכש דירה, גרושתו של אחיו תקבל מחצית משווייה
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מחצית משווי הדירה שרכש אחיו של הבעל ורשומה על שמו, שייכת לאישה. זאת, למרות שלא היה כל הסכם המעיד על כך שהוא רכש את הדירה עבור בני הזוג
בני זוג התגוררו בדירה שנרכשה על ידי אחי הבעל ונרשמה על שמו. לאחר שנפרדו, ביקשה האישה להצהיר כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לה, שכן לטענתה, גיסה רכש את הדירה עבורה ועבור בעלה. בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קיבל את התביעה.
למרות שלא היה הסכם כתוב, הדירה תחולק בין בני הזוג (אילוסטרציה)(צילום: עמית גרון)
בני זוג גרו בדירה שכורה במשך תשע שנים יחד עם ילדיהם. לאחר שנכשלו בניסיון לרכוש את הדירה, אחי הבעל רכש אותה ובני הזוג המשיכו להתגורר בה. בחלוף מספר שנים עלו נישואיהם על שרטון, הבעל עזב את הדירה, ואחיו, בעל הדירה, דרש את פינויה.
האישה הגישה בתגובה תביעה, בה ביקשה כי יוצהר שמחצית מהזכויות בדירה שייכות לה. לטענתה, גיסה רכש את הדירה בנאמנות עבורה ועבור בעלה, מכספם ובהתאם להסכמות ביניהם. זאת, משום שבאותה תקופה היו השניים מוגבלים באמצעים וחששו מעיקולים. היא הוסיפה כי הדירה נרכשה בין היתר באמצעות הלוואות שהיא ובעלה נטלו, וכי הם אף שילמו לאח 1,000 שקל בחודש עבור שיפוץ שנעשה בבניין.
האישה טענה באמצעות עו"ד אריק דדון, כי היא ובעלה כרתו הסכם נאמנות עם האח, על פיו הדירה תירשם על שמו באופן רשמי בלבד, עד שיסלקו את ההלוואות ויוכלו להעביר אותה על שמם. לטענתה, בשל יחסי האמון ששררו ביניהם באותה תקופה, לא נחתם הסכם בכתב.
עורכי הדין בעז קראוס ואילן ערן, טענו בשם האח והבעל כי טענות האישה נוגדות את הרישום בפנקסי המקרקעין, וכי מעולם לא נכרת כל הסכם נאמנות. לטענתם, הוא רכש את הדירה כדי לסייע לבני הזוג, לאחר שאחיו סיפר לו שבעל הדירה מתכוון למכור אותה ולפנות אותם. עוד טענו, כי הוא סיכם עם בני הזוג שימשיכו להתגורר בה תמורת דמי שכירות, עד אשר ירצה למכור אותה.
לא כל הסכם חייב להיות בכתב
בפסק דין יוצא דופן, השופט יהורם שקד קיבל את תביעת האישה. לפי העדויות והראיות עולה, קבע השופט, עולה כי בין האח לבין בני הזוג אכן נכרת הסכם נאמנות, ולפיכך האישה זכאית למחצית מהזכויות בה. קביעה זו מתחזקת לאור העובדה שבני הזוג הם שניהלו את המשא ומתן לרכישת הדירה, ומתבקשת למקרא הסכם הרכישה, המוכיח שבני הזוג היו הצדדים האמיתיים לעסקה.
השופט מציין כי הסכם נאמנות אינו חייב להיות בכתב, והעובדה שלא נחתם בפועל אינה שוללת את עצם קיומו. זאת, במיוחד בנסיבות המקרה, בהן טיב היחסים בין הצדדים, בני משפחה, התאפיין באמון הדדי. עוד קבע השופט כי טענת הנאמנות אינה סותרת את הרישום בפנקס המקרקעין, אלא נותנת לו משמעות נוספת, שאינה משתקפת בנסח הטאבו.
לפיכך קבע השופט כי האישה זכאית לפנות ללשכת רישום המקרקעין, בבקשה לרישום הערת אזהרה על שמה. עם זאת, נקבע כי התנהלותם הדיונית של האישה ובא כוחה הייתה בלתי נאותה, ולפיכך לא נפסקו הוצאות לטובתה.
לטובתכם - הקפידו על הסכם כתוב
אורנה גלברד, עו"ד ומגשרת בתחום המשפחה, מסבירה כי "המסקנה מפסק דין זה הינה, כי כאשר בני זוג מתגוררים בדירה הרשומה על-שם אחר (הורים, אחים, וכד'), יש חשיבות עצומה לעיגון זכויות בעלי הדירה ויחסי הגומלין ביניהם, בהסכם כתוב."אלמלא כן", מזהירה גלברד, "ביום מן הימים, עלולים בעלי הדירה לגלות כי זכויותיהם מצויות בסיכון".
עו"ד צבי טהורי, העוסק בדיני משפחה, משבח את אומץ ליבו של השופט שקד. לדבריו, "זהו פסק דין תקדימי וחשוב, משום שביהמ"ש העניק לאישה זכויות בדירה שכלל אינה רשומה על שמה או על שם בעלה, וקבע רק על סמך עדויות וראיות חיצוניות, שהיא נרכשה בנאמנות".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
