מערכת יחסים לקויה בביה"ס נגמרה בקללות ופיצוי
סגנית מנהל בית ספר באום אל-פחם ומזכירה רבו, עד שבית משפט השלום נאלץ לקבוע האם יש גם מקום לפיצוי. אז מה הייתה הפסיקה בתיק הלא-חינוכי?
המזכירה, שפנתה לפיצוי בבית משפט השלום בחדרה, תיארה מספר מקרי חיכוך בינה לבין סגנית המנהל. ביניהם אחד בו בו טענה כי לאחר שאמרה שהיא והמנהל הם "גוף אחד", הסגנית העניקה משמעות מינית למשפט ואמרה לה שכאישה נשואה עליה להתבייש. לטענתה דבר זה פגע בה עמוקות. בפעם אחרת טענה כי הסגנית אחזה בבגדיה והזהירה אותה להתרחק ממנה, ובמקרה נוסף טענה כי הסגנית אמרה בנוכחות אחד המורים כי היא "מפגרת, חולת נפש וצריכה טיפול". המזכירה העידה כי בחלק מהמקרים תלמידים שמעו את הוויכוחים.
סגנית המנהל כפרה בטענות כלפיה, ובכל מקרה טענה כי המקרים שתיארה המזכירה אינם מהווים לשון הרע. עוד טענה, כי מאז מינויה כסגנית מנהל, המזכירה אינה מפסיקה להטרידה - זאת כיוון שהיא מסרבת לקבל את מעמדה כסגנית מנהל.
בימ"ש לא כופה סגנון דיבור הולם
"יש להצטער, כי זו היא האווירה במוסד חינוכי, שאמור להנחיל ערכים לילדינו". כך כתב השופט נאסר ג'השאן בפתח פסק הדין, והצר על כך שהנהלת בית הספר לא עשתה די כדי לטפל במערכת היחסים העגומה, אשר הגיעה לכדי פגיעה בחינוך התלמידים.
עם זאת, השופט ציין כי אין זה מתפקידו של ביהמ"ש לקבוע סגנון דיבור "הולם", וכי מרבית הדברים שנאמרו לטענת המזכירה אינם מהווים לשון הרע. זאת, למרות שניתן להיעלב או להיפגע מהם.
לא כך, קבע השופט, ביחס למקרה בו אמרה הסגנית בפני אחד המורים כי המזכירה "מפגרת וזקוקה לטיפול". במקרה זה, ניתן לקבוע כי פגעה בערכה של המזכירה בעיני הזולת, ויש בכך כדי להוות לשון הרע כלפיה. לפיכך קבע השופט כי הסגנית תפצה את המזכירה בגין מקרה זה בלבד, ב-5,000 שקל. הוצאות לא נפסקו.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
