שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אל תשירו מנגינות מהסרטים! / מלחמות העברית
    יום הדין, המלשינון על הנהגים החצופים מהגולה, הסיסמאות המלחמתיות והקולנוע המשחית - בימי מאבק על מדינה התנהל גם מאבק על השפה שבה ידברו העבריים החדשים. בכרזות לא בחלו לוחמי גדוד מגיני השפה במילים ולא בסימני קריאה!!! לקראת חגיגות העצמאות, כך נראו הפוסטים של לוחמי העברית

    היו אלה ימים של קרבות מרים. היישוב סער. כל הציבור גויס למערכה והמאבקים הפנימיים היו רוויי יצרים. המלחמה ניכרה בכל מקום, בכל פה. לא מול הבריטים, לא מול הערבים - מול ההרגלים הישנים מבית אבא. נגד שפת האם.

     

    עדכונים גם בעמוד הפייסבוק של ynet

     

    המאבק חסר הפשרות למען השפה העברית החל הרבה לפני שהוקמה מדינת ישראל. בין השנים 1923-1936 פעל הארגון "גדוד מגיני השפה" שחבריו הקדישו לילות כימים להשלטת השפה העברית ביישוב היהודי, לאחר שחשו כי מעמדה הולך ומידרדר בכל תחומי החיים. 


     

    "המציאות הייתה שלא מדברים עברית", מסביר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית. הארגון פעל בעיקר בערים המרכזיות: ירושלים, חיפה ותל אביב, הפיץ כרוזים שנשאו סיסמאות כמו "עברי דבר עברית", "שפה אחת - נפש אחת" וקיים פעילויות הסברה, שיעורים ומאבקים במוסדות החינוך. ובגדוד כמו בגדוד, הרטוריקה הייתה מלחמתית לכל דבר ומלאה בסימני קריאה! שהיום חוזרים בגדול!!! לשפה בעיקר בזכות הצעירים שמתכתבים בהודעות קצרות. 

     

    באוסף הכרזות של הספרייה הלאומית שמורות כרזות רבות מאותה התקופה. רגע לפני שישראל חוגגת 65, ynet נזכר ומציג כמה מאלו שחולקו ונתלו במרוצת אותן השנים כדי להפיץ את האידיאלים החדשים בחברת המהגרים המתגבשת. לחצו על כל תמונה להגדלה. 


    על מנת להשליט את העברית ביישוב היהודי, ועד הלשון העברית (הגוף שקדם לאקדמיה ללשון העברית) וגופים נוספים הקימו ועדות לקביעת מילים עבריות בתחומים שימושיים. כאן למעלה למשל מילון העוסק בתלבושת האישה וכן מונחון למילים במקצוע הנגרות.

     


     

    בנובמבר 1927 במלאת עשור להצהרת בלפור הוציא סניף ירושלים כרזה נרגשת. "גדוד מגיני השפה מציג את העברית כחלק בלתי נפרד מהרעיון הלאומי היהודי. הוא מדגיש שהבית הלאומי היהודי,

     שעליו נשענת הצהרת בלפור צריך להיות עברי", מסביר עמיאור.

     

    הכרזות נתלו על כל לוחות המודעות העירוניים ובמוסדות הציבוריים. באותה תקופה, הוא מזכיר, "הכרזות היוו כלי תקשורת ראשון. היו גם פרסומים בעיתונות, אלא שלא כל אחד יכול היה לרכוש עיתון, אבל כולם הסתובבו ברחובות וקראו את הכרזות. זה בהחלט היה כלי לגיוס והסברה ממדרגה ראשונה. אנשים פשוט היו עומדים מול לוחות המודעות, ובמשך דקות ארוכות קוראים את ההודעות. אפשר לראות שהכרזות גם לא היו מאוד מושכות, לא הייתה גרפיקה והיה הרבה מאוד מלל. היום, אם יתלו כרזות כאלה לא יקראו אותן, אבל באותן שנים כאמור לא היה צורך למשוך את האנשים ללוחות מודעות".


    בפברואר 1934 חברי סניף חיפה התריעו מירידה בשימוש השפה העברית בחיים הציבוריים והפרטיים, במוסדות, ברחוב ובבית - ולא בחלו במילים. "בפעם הראשונה, העברית קיבלה מעמד רשמי כאחת משלוש השפות הרשמיות מידי ממשלת המנדט, וכעת פועלים בישוב היהודי ליישם זאת".

     


    את המאבק החל עשרות שנים קודם לכן אליעזר בן יהודה. לאחר מותו הפכה דמותו לאייקון בכרזות גדוד מגיני השפה. גם בנו, "הילד העברי הראשון" ששינה את שמו לאיתמר בן אב"י, הוביל גם הוא את המאבק.

     


     


    חברי סניף חיפה הזמינו את התושבים לשבוע התרבות העברית במהלכו תתקיים אזכרה לאליעזר בן יהודה ונשף חנוכה גדול. "לפני קום המדינה", מסביר עמיאור, "חנוכה היה החג של הריבונות היהודית ולא סתם קבעו אותו כשבוע התרבות העברית".

     


    המלחמה להשלטת השפה הגיעה גם לתחבורה הציבורית. חברי סניף תל אביב גינו בתקיפות את "חוסר התרבות והדיבור הגס והמחוצף" של הנהגים שבאו מהגולה, ופנו בדרישה מפורשת: "בהיכנסך למרכבה או לאוטו, פנה לנהג אך ורק בעברית". הם גם פתחו מעין מלשינון על נהגים שיעזו לדבר בלעז.

     


    היום יש שבתרבות, אז זו הייתה אסיפה פומבית בבית העם.

     


    "את לשון עמכם גאלו", לשון הפנייה לפקידים שעובדים במוסדות הרשמיים, שבידם נתונה הנהלת כל המוסדות העבריים בארץ. הם התבקשו לנהל את הרישומים אך ורק בעברית. עובדי המוסדות הציבוריים של ההסתדרות הצטרפו לקריאה.

     


     


    "מלחמת השפות" הייתה סערה ציבורית שהתרחשה ב-1913-1914 כאשר הוחלט כי בטכניקום, שלימים הפך לטכניון, ילמדו בגרמנית ולא בעברית. על הלימוד בגרמנית החליטה חברת "עזרה", גוף יהודי-גרמני לא ציוני שהייתה התורמת המרכזית של המוסד האקדמי בחיפה. ביישוב היהודי יצאו למאבק ובין היתר כינסו אסיפת מחאה ביפו. המאבק צלח ובפברואר 1914 הודיעה החברה כי שפת הלימוד בטכניקום תהייה עברית.

     


    פתיחת המכללה העברית בירושלים. "עשור לאחר מלחמת השפות, קמה האוניברסיטה העברית בירושלים", מזכיר ד"ר חזי עמיאור. "היה זה יום מיוחד לציון ניצחונה של העברית. המילה אוניברסיטה הוחלפה במילה העברית 'מכללה', שלא שרדה בהקשר זה".

     


    המלחמה על העברית כשפת ההוראה הגיעה גם לבית ספר אליאנס בתל אביב. כרזה קשה מוענה לתלמידי בית הספר, שהקימה החברה הצרפתית הלא-ציונית אליאנס ("כל ישראל חברים"): "הסירו מעליכם את השם הנכרי. בתי הספר האלה עושים אתכם בעלי מום".

     


    חברת "אמוני הלשון העברית" הייתה גוף נוסף שקם כדי לסייע לוועד הלשון העברית. הכרזה הזו נתלתה בדצמבר 1930 בתל אביב.

     


    בין הפעילויות של גדוד מגיני השפה היה ארגון שיעורים. האולפן שלפני קום המדינה.

     


    המאבק הסוער הגיע גם לבחירות העירוניות ב-1928. חברי סניף תל אביב פרסמו כרזה וביקשו להחרים את הרשימות "פועלי ציון" ו"המעמד הבינוני", שדגלו בשפת היידיש ולא בעברית.

     


    ולסיום - הפנייה הנרגשת מ-1930 לצופי הראי-נוע שלא להפיץ שפות לועזיות. בדיוק שנה לפני כן, אגב, החלו להעניק בארצות הברית את פרסי האקדמיה לקולנוע (שכונו בהמשך האוסקר). ספק אם מישהו דמיין אז ש"הפילם העברי" יגיע להוליווד. ד"ר עמיאור מסכם: "המאבק הצליח והוא נחשב לניצחון גדול של העברית, שהפכה להיות השפה הבלעדית במקומות ציבוריים וכמובן במערכת החינוך".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אל תשירו מנגינות מהסרטים! / מלחמות העברית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בן יהודה כאייקון
    באדיבות הספריה הלאומית
    מונחון בציורים
    באדיבות הספריה הלאומית
    מומלצים