העליון: טיפ - הכנסה של המלצר ולא של המסעדה
הרכב מורחב של שבעה שופטים שב וקבע כי הביטוח הלאומי ישלם למשפחה של מלצר שנהרג קצבת שארים שכוללת גם את ההכנסה מהטיפים. המשמעות: תשר הניתן למלצר במסעדה ייחשב כהכנסה שלו בלבד ולא של המסעדה המעסיקה אותו
תשר ("טיפ") הניתן למלצר במסעדה, ייחשב כהכנסה של המלצר ולא כהכנסה של המסעדה המעסיקה אותו; כך החליט היום (א') בית המשפט העליון בפסק דין שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים.
כתבות נוספות בנושא העסקת מלצרים:
- פסיקה: טיפ אינו נחשב שכר אם לא נרשם בקופה טיפים לקיץ: הלקוח הפך למעסיק של המלצרים
- מעסיק, קבל טיפ: כך תעסיק מלצרים באופן חוקי
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
פסק הדין ניתן בעתירה שהגיש המוסד לביטוח לאומי לקיום דיון נוסף החלטת בית המשפט העליון מ-2010, שחייבה את המוסד לשלם קצבת תלויים למשפחתו של מלצר שנהרג לאחר שניסה להציל צעירים מטביעה בים. תלושי השכר של המנוח לא שיקפו את שכרו האמיתי, שכן לא כללו את הטיפים שקיבל והיו עיקר שכר עבודתו. העליון הורה לחשב הקצבה את לפי שכר הכולל את ההכנסה מטיפים ולא רק את שכר הבסיס.
בדיון היום הוחלט לדחות את העתירה, ברוב דעות של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והשופטים עדנה ארבל, סלים ג'ובראן וחנן מלצר. בדעת מיעוט החזיקו המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים אסתר חיות ואליקים רובינשטיין. בהחלטה קבע גרוניס, כי למעשה אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי יש לסווג את הכנסתו של מלצר מטיפים כשכר עבודה וכי יש להתחשב בהכנסה זו לצורך חישוב קצבת התלויים לה זכאים בני משפחתו של המלצר.
בדיון התעוררה השאלה אם יש לסטות מהלכות קודמות שקבעו בתי המשפט בנושא ולראות בטיפים הכנסה של המסעדה, שהמעביד חייב עבורה בדיווח ובניכוי מס ותשלומי ביטוח לאומי - גם אם הם ניתנים בלי שהלקוח נדרש לכך בחשבון. הנשיא גרוניס קבע כי לא ראוי ליצור בדרך שיפוטית הסדר חדש שיביא לרפורמה במעמדם של דמי התשר ובחובת הרישום שלהם, וציין כי ראוי שהסוגיה תוסדר במסגרת חקיקה.
השופט ג'ובראן הצטרף לעמדה לפיה יש לדחות את העתירה והותיר את השאלה למי מיוחסת ההכנסה כנושא המצריך עיון, עד שתידרש הכרעה בהליך קונקרטי. ארבל ציינה כי אין מקום לסטות מההלכות הקיימות וכי רצוי שהמחוקק יידרש לסוגיה. מלצר קבע שגם אם יש קשיי אכיפה מסוימים כתוצאה מייחוס ההכנסה מתשר לעובד ולא למעביד, אין זה יכול להיות שיקול מכריע בשינוי פרשנות שניתנה זה מכבר.
המשנָה-לנשיא נאור, סברה בדעת מיעוט כי הכנסה מטיפים שייכת למסעדה וככל שהמסעדות מעוניינות לתגמל את המלצרים עבורה - עליהן לשלם למלצרים סכומים אלו כשכר עבודה. היא הוסיפה כי סיווג תשר כהכנסה "ישירה" של המלצרים מן הלקוחות מביא להעלמת מס בהיקפים ניכרים, ולקשיים באכיפת דיני המס על בעלי המסעדות ועל ציבור המלצרים.
השופטת חיות ציינה כי המחוקק לא נדרש לסוגיה ונוצר הצורך להידרש אליה בדרך של פרשנות שיפוטית. לעמדתה, סיווג התשר כשכר עבודה שהמעביד הסכים להותיר בידי המלצר במסגרת תנאי העבודה שסוכמו ביניהם, תואם את מהות התשר והוא רצוי גם משיקולים של מדיניות משפטית.
השופט רובינשטיין ציין כי מאפייני התשר השתנו ברבות השנים וכיום אין עוד מקום להתייחס אליו כעניין וולונטרי שבין המלצר ללקוח בלבד. עוד הוא ציין כי גם מבחינת השלכות רוחב שונות, בתחום המס ובתחום הסוציאלי, מדובר בהכנסה של המסעדה. העתירה נדחתה כאמור ונקבע כי הביטוח הלאומי והיועץ המשפטי לממשלה ישלמו שכר טרחה בסף 20 אלף שקל כל אחד.
