שתף קטע נבחר

כולם מתעסקים עם מכבי אין דה יד / טור

לעיני ארל וויליאמס, שטבע את המשפט האלמותי, הצהובים הפסידו לריאל באחת הסדרות החד צדדיות ביותר בתולדות היורוליג. הספרדים שיחקו בהילוך שני במשך רוב הדקות, עכשיו מכבי צריכה להתמודד עם בעיית ניהול התקציב והשקעות שגויות

לאוהדים זה נראה צמוד. כשאתה אוהד קבוצה, כל פעולה חיובית נראית לך ברורה ומוצדקת, כל פעולה לא טובה היא החלקה ופספוס עד שזה יסתדר. אבל לצופה אובייקטיבי, וגם מצידה של הסטטיסטיקה,מכבי תל אביב מול ריאל מדריד הייתה אחת הסדרות החד צדדיות ביותר בתולדות היורוליג.

 

עוד על הדחת מכבי ת"א ביורוליג:

 

זה נגמר בחמישים הפרש בסיכום שלושת המשחקים. מכבי לא קלעה מעל 20 נקודות ברבע מאז הרבע הראשון של המשחק הראשון. היא סיימה את הסדרה בממוצע שלילי של 12 אסיסטים מול 13 איבודים. וקלעה רק 28 אחוז אחוז לשלוש בסדרה, ורק חמש שלשות בממוצע למשחק. דווין סמית', גיבור הקאמבק, סיים את הסדרה עם מדד מינוס 1.

 

שלושה מפתחות היו לעליונות הספרדית הזו. בראש ובראשונה, ההגנה הנבונה והיעילה שפירקה את ההתקפה של מכבי. עבודת הרגליים המופתית סגרה

לצהובים את החדירות הקריטיות והגיעה לקלעים בחצי שנייה הנכונה. היופי היה דווקא בוויתור על לחץ עקר על הכדור במקומות לא חשובים, והתרכזות בשניות האחרונות של ההתקפה, שם בוצעו הוראות ספציפיות לפי שחקני מכבי ותכונותיהם הדומיננטיות, תוך ניצול הבעיה הגדולה ביותר של מכבי - היעדר הקליעה בעמדה 4.

 

מכבי נענשה על כבדותה בחילופים האוטומטיים בהגנה. כך חטף ליאור אליהו שתי שלשות בפתיחה, כי הוא לא יצא עד הסוף ולא התחייב לסגור את הקליעה. כך חטף ניק קיינר מדלי שלשה מסרחיו רודריגס בשיוויון 30, רגע של שינוי מומנטום שהתפוגג. וכך חגג רודי פרננדס את חזרתו למשחק, כשנשאר לבד מול שון ג'יימס המותש ברבע הרביעי.

 

מה, אי אפשר לעבור בכוח, לעשות חלון, להשהות ולחזור? מה זה החילופים האוטומטיים האלה? אבל זה לא רק מכבי, גם ברצלונה הגדולה תזכור את דיאמנטידיס שצלף על ג'אווי אחרי החילוף הטפשי במשחק הראשון, שייתכן שהפסיד לקטלונים את הפיינל פור.

 

שלא לדבר על הדומיננטיות מתחת לסל. ריאל לקחה בסדרה 45 ריבאונד התקפה, נתון שובר שיוויון. קשה לתאר את התסכול מלשמור טוב 20-22 שניות, להביא את היריב לזריקה קשה, ואז קוטפים לך את הריבאונד מעל הראש ואתה שוב צריך לכופף ברכיים וגב. לכן היו למכבי מעט הזדמנויות לרוץ, מעט מדי סלים קלים, והיא קלעה 58 נקודות בממוצע בסדרה כולה!

 

שון ג'יימס ברגע נדיר של מנוחה, כשכבר הכל היה גמור (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
שון ג'יימס ברגע נדיר של מנוחה, כשכבר הכל היה גמור(צילום: ראובן שוורץ)

 

אבל דומה שההבדל העיקרי היה בהוויה של הקבוצות. ריאל שיחקה בעצם לאורך כל הסדרה בהילוך שני, לעיתים רחוקות העבירה לשלישי. המאמן פאבלו לאסו ניהל משחק עם חילופים קבועים כמעט בלי קשר למהלך המשחק. רודריגס וג'ייסי קארול עלו בנחת מהספסל, בעוד מכבי שורפת מנוע כל פוזשן, ושון ג'יימס לא יורד לנוח 30 דקות רצוף.

 

תקצירים ב-ynet ספורט:

 

ריאל הזמינה מלון בתל אביב רק עד יום רביעי, ואז טיסה חזרה. ברור שאפשר היה להזיז אם היה צורך, אבל זה מסדר לשחקנים את הראש, מכניס אותם להוויה של לסיים את זה בשלושה משחקים. הכל מתחיל בראש.

 

פאבלו לאסו. הכל מתחיל בראש (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
פאבלו לאסו. הכל מתחיל בראש(צילום: עוז מועלם)

 

היה רגע אחד של שינוי, שבו מכבי לחצה תוך שחזור ההרכב ושמחת החיים של הקאמבק, וגם עלתה ל-38:42. אבל זו הייתה שירת הברבור, וריאל חזרה עם עשר נקודות רצוף כאילו אומרת: קאמבק יש רק פעם אחת אחת בעונה. הרגע הסמלי - קארול חוטף מהיקמן, וריקי רודף אחריו כדי לחסום, רק שלפתע הילד הלבן ממריא ודופק דאנק אדיר, והיקמן גומר בגליץ' כואב על התחת, בעוד קארול נתלה על הסל ויורד באלגנטיות על הרגליים.

 

ואז באו השלשה של מירוטיץ' מהפינה, ההחטאה של סמית' ומכונת היריה של פרננדס. וכך נחת על ההיכל השקט של ההשלמה עם התבוסה, וההבנה שזה נגמר.

 

דייויד בלאט. הוציא 110 אחוז מסגל שאינו כלבבו (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
דייויד בלאט. הוציא 110 אחוז מסגל שאינו כלבבו(צילום: ראובן שוורץ)

 

ייתכן שהתוצאה לא הוגנת עבור מכבי. עצם העלייה לשלב ההצלבה היה הישג עצום, וראוי לזכור את הסיבוב השני בטופ 16 כשיא העונה. השחקנים פשוט נשפכו, מנטאלית ופיזית. הקבוצה נפלה קורבן להחלטות שגויות בקיץ בכל הנוגע לבניית ההרכב, אבל בלאט הוציא 110 אחוז מסגל שאינו כלבבו, ולא משנה אם הוא בנה את כולו או רק את חלקו.

 

הנסיגה הזוחלת בהישגים (מגמר יורוליג, לסדרה גדולה של חמישה משחקים, לטאטוא בשלושה), למרות תקציב דומה ומאמן זהה, מראה על בעיית ניהול תקציב והשקעות שגויות. מכבי צריכה לבנות סגל של תשעה שחקנים בכירים, אבל מצוינים ולא בינוניים, לשתף את הילדים, ולתת לקהל שחקנים להזדהות איתם.

 

ארל וויליאמס נכנס להיכל התהילה. כבר לא כ"כ מפחיד "אין דה יד"  (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
ארל וויליאמס נכנס להיכל התהילה. כבר לא כ"כ מפחיד "אין דה יד" (צילום: ראובן שוורץ)

 

ויש עדיין אליפות ישראל שצריך לקחת, צריך להרים את הקבוצה, וצריך לשחק עם חוק רוסי. הישראלים שיחקו בסדרה רק 53 דקות בממוצע למשחק, בליגה הם צריכים 80 לפחות.

לא ענין של מה בכך. ועדיין צריך לזכור שכל ההבדל בין המטאטא הספרדי לסדרה עם ביתיות נגד אפס פילזן היה עוד ניצחון אחד. אולי סל אחד באחד מהפסדי הבית.

 

אבל זה לא קרה, ומכבי הפסידה העונה חמש פעמים ביד אליהו. ארל וויליאמס, שקיבל אמש גביע והוכנס להיכל התהילה של המועדון, טבע את במשפט האלמותי: "Nobody fucks with Maccabi at the yad." אז זה מה שריאל עשתה למכבי. ביד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עוז מועלם
סרחיו יול מעל דווין סמית'
צילום: עוז מועלם
מומלצים