ביהמ"ש חייב החזרת עובד שנתיים לאחר פיטוריו
עובד בנמל אשדוד שפוטר לטענתו בלחץ ועד העובדים ללא הליך מסודר, תבע בבית הדין העבודה וזכה לפסיקה חריגה - הנמל חויב להשיבו לעבודה ולשלם את שכרו ובונוסים רטרואקטיביים
במהלך פגישה שגרתית שיזם סמנכ"ל מטה ומחשוב בנמל אשדוד עם המנכ"ל, הודיע לו המנכ"ל במפתיע כי משרתו מתבטלת במסגרת תוכנית התייעלות, וכי הדבר אושר ע"י הדירקטוריון. בתגובה ביקש הסמנכ"ל לשוחח עם יו"ר הדירקטוריון, וזה הציע לו לפרוש בהסכמה ולקבל הטבות כמו פיצויים מוגדלים והודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. לאחר שניסיונותיו לבטל את רוע הגזירה כשלו, חתם על ההסכם בלית ברירה.
לאחר פיטוריו, החל הסמנכ"ל לבדוק את האם ההליך נעשה כדין, וביקש את חוות דעתה של רשות החברות הממשלתיות. הרשות אישרה כי ההחלטות על הפסקת עבודתו לוקות בפגמים, והורתה לנמל לערוך ישיבת דירקטוריון בנושא - אולם זו כלל לא קוימה.
בשל כך, הגיש באמצעות עוה"ד דוד לופו ומורן סבוראי, תביעה לבית הדין לעבודה, לביטול הסכם הפרישה והשבתו לעבודה, כמו גם פיצוי של 1.11 מיליון שקל, בגין פיטוריו שלא כדין. בין היתר, טען כי הוטעה על-ידי המנכ"ל לחשוב כי פיטוריו הם סוף פסוק, וכי הדבר הוחלט על ידי רוב הדירקטוריון. אלא שבדיעבד התברר לו כי הדירקטוריון כלל לא אישר את פיטוריו.
עוד טען, כי פיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו הזכות להשמיע את טענותיו ומבלי שנשקלה האפשרות להעבירו לתפקיד אחר. לטענתו, הפיטורים ככל הנראה נבעו מלחצים שהפעילו על המנכ"ל ראשי ועדי העובדים בנמל.
באמצעות עוה"ד ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן, טען הנמל בין היתר כי טענת התובע כאילו פיטוריו נבעו כתוצאה מלחצי הוועדים לא הוכחה, ולוקה בשיהוי קיצוני. עוד נטען כי הפיטורים נעשו כדין ומשיקולים ענייניים במסגרת השינויים הארגוניים, במהלכם הוטמעו הפרויקטים שהיו באחריות התובע בחטיבה אחרת - ולכן לא היה עוד צורך בתפקידו.
בנמל טענו להגנתם גם שהסכם הפרישה של התובע כלל הטבות רבות, וכי חתימתו על ההסכם נעשתה מרצונו החופשי. לפיכך אינו יכול לטעון כי הוטעה. בנוסף נטען כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות קיצוניות שמצדיקות להחזיר את התובע לעבודה כשנתיים לאחר שפוטר.
דרך קלוקלת ונפסדת
"מתיאור השתלשלות העניינים בפסק הדין הצטיירה תמונה בעייתית שבה... המנכ"ל עושה בדירקטוריון כבתוך שלו, מתעלם מהחלטות הדירקטוריון, ובהעדר אישור... מודיע לתובע כי הדירקטוריון החליט על ביטול משרתו", כתב השופט אילן סופר, וקבע כי פיטורי התובע נעשו בחוסר תום לב קיצוני, שלא כדין, ותוך הפרת זכויותיו.
"נפלא מבינתנו כיצד במסגרת חברה ממשלתית, המחויבת לפעול לפי כל דין, מנצל מנכ"ל פגישה עם סמנכ"ל כדי לבשר לו שמשרתו בוטלה והכל במסגרת עדכון", כתב השופט, "כך עושה בעל המשרה הבכירה ביותר בחברה, שכללי העבודה הבסיסיים, כמו הודעה מראש ומתן זכות שימוע אינם זרים לו. זוהי דרך קלוקלת ונפסדת שאין לה מקום במסגרת יחסי עבודה, שלא לדבר על יחסי אנוש בסיסיים".
לקביעת השופט, יו"ר הדירקטוריון אף הוא הטעה את התובע, כאשר גרם לו לחשוב שאם לא יסכים לחתום על הסכם הפרישה לאלתר לא יקבל תנאים מיטיבים, זאת למרות שלפי נהלי הממשלה, הטבות כאלו מתקבלות בידי כל בכיר - בין שפרש מרצון, התפטר או פוטר.
"על חומרת הפגם שדבק בפיטורי התובע אין חולק", כתב השופט וקבע כי במקרה קיצוני שכזה אין מנוס מסעד חריג של השבת התובע לעבודתו, אם לתפקידו הקודם ואם לתפקיד אחר ההולם את כישוריו ומעמדו.
כמו כן, חייב השופט את הנמל לשלם לתובע את שכרו רטרואקטיבית מהיום שפוטר, כמו גם את את כל ההכנסות הנלוות להן היה זכאי אילו היה ממשיך לעבוד, כמו בונוסים ומענקים. כספים אלו, כך נפסק, יבואו במקום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
לבסוף, חייב השופט את החברה בהוצאות של 25 אלף שקל, והורה על העברת פסק הדין למנהל רשות החברות הממשלתיות, על מנת שישקול אם יש לחייב את מנכ"ל החברה ויו"ר הדירקטוריון לשלם מכיסם את כלל החיובים הכספיים שהוטלו על החברה בפסק הדין.
עו"ד אורית טובים, ממשרד עורכי דין מורה-טובים, מסבירה כי "מדובר בפסק דין בלתי שגרתי, המבטא את החשיבות שבקיום הליך הוגן כלפי עובד. בית הדין קבע כי ההקפדה על כללי הדין הנוגעים להליך הפיטורים, הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
