פייסבוק, מה נהיה ממך?

רק הוסף לייק ושיתוף

המחאות החברתיות בפייסבוק כנראה התחילו עם גלעד שליט אך מבחינתי ההתחלה האמיתית הייתה במחאת הקוטג'. אז, לפני לא כל כך הרבה זמן מישהו התעצבן על כך שדווקא קוטג' עולה שבעה שקלים, וסחף אחריו את המדינה. לא הרבה לאחר מכן הגיעה מחאת הצדק החברתי שסחפה את הציבור לרחובות. על ההשפעות הכלכליות של אותה מחאה אפשר להתווכח, אך מה שבטוח הוא שבישראל התחולל שינוי חברתי שהוביל לכך שאת החדשות לא רק העיתונים מספקים אלא כל אחד.

קהה חושים

בהתחלה צצו מגוון סיפורים שהרגישו נכונים וראויים לדיון ציבורי. השוטר שחנה בחניית נכים, ילד שנעדר מביתו כבר יומיים, כלב אבוד שאותר בעיר אחרת. אך בין סיפור לסיפור חלפו שבועות ואף חודשים. עם הזמן התגבר שצף סיפורי הדמעות והגיע למצב שאין יום שהקיר לא נראה כמו עלילת טלנובלה. כל סיפור נוראי בדרכו מתחנן לתשומת ליבנו ועל כולם נאמר שמאוד חשוב שנעשה משהו. לא ברור בדיוק מה, אבל מישהו צריך לעשות משהו.

ללא השפעה

מעט מאוד משלל הסיפורים שהסתובבו הושפעו ישירות מהפעילות החברתית. למרות מה שאתם חושבים, הקיוסק פינתי של זוג הזקנים לא נמנע מסגירה, גנב האייפון לא נתפס וכמעט אף עוולה לא תוקנה בגלל שמישהו איפשהו עשה לייק או שיתוף. אינטראקציות הפייסבוק האלה אינן עושות דבר חוץ מלייצר הרגשה של השתתפות ועשייה וגרוע מכך הן מקנות למבצע הפעולה תחושת זכות יתר מהסוג המאוד לא עָנָו. בפועל הפעולות האלה הן כרטיס הכניסה למשחק הגדול של "מישהו ידאג לזה". המישהו הזה אגב, הוא לעולם לא מי שעוסק בצבירת רייטינג ברשתות חברתיות. המישהו הזה הוא הנדיב שמשלם את החובות של זוג הזקנים, הוא האזרח העירני שתפס את גנב האייפון והוא נציג המחאה שמשתחל לתפקיד בעל כוח והשפעה, ואז מתקן את העוול שנוצר. על המישהו הזה לא שומעים אף פעם.

אם מספיק אנשים ישתפו את הכתבה הזו, גנב האילוסטרציות ייתפס(צילום: shutterstock)

הכוח לא בידי

יש שיטענו שמחיר הקוטג' ירד בגלל תשומת הלב הרבה שהלייק והשיתוף משכו. אך הפייסבוק הוא לא הגורם לירידות מחיר אלא רק המדיום שאפשר לארגן זאת. המחיר ירד כשהצרכנים עשו משהו בעולם האמיתי ונמנעו מלקנות מוצרים של יצרניות הגבינה. הם עשו מעשה אמיתי ולא רק דיברו על זה.

כשהציבור קיבל את ההרגשה שהכוח בידיו, לצד פעולות חיוביות זה גם היה הרגע שבו התחילו להשתמש בו לרעה. העובדה שכל מה שצריך כדי לזכות באמון משתמשי הרשת זו תמונה עם כיתוב, הובילה למקרים קשים של התעללות  וביוש כשעדרי גולשים נהרו לקחת חלק בסקילה הווירטואלית בפומבי. זכרו שכל זאת קורה עקב מידע ממקור שאינו ידוע לאף אחד, אך זה לא מפריע לאיש להעביר ביקורת ולשפוט. אז מה אם הכל שקר. וכך, עם הספק הגדול לזיופים ואי דיוקים, עדיין יש לגולש הישראלי מניע מאוד חזק להיות פעיל, מדוע זה?

כל אחד רוצה להיות כתב חדשות

פייסבוק מאפשר לכל אחד תיאורטית, להיות מפורסם ולו לרגע. כתבתם בדיחה מצחיקה? העליתם סיפור נוגה על זקן שחיי לבד? אולי עמוד כמו סטטוסים מצייצים יספר לכולם איזה אחלה בחלה אמריקה אתם. זה נראה כמו מעשה עם כוונה טובה על פני השטח, אך מסתתר שם מניע אנוכי נסתר - פרסום, תהילה והזכות להיות הראשון שמספר לכולם. אך זו לא אשמת מי שמפרסם את אותם סיפורים, הוא עושה את מה שלמד מהחדשות: כאב וסבל מושכים יותר רייטינג מאושר ועונג.

כל אחד רוצה להיות כתב חדשות(צילום: shutterstock)

מדוע זה כך, זו שאלה שנשאיר לפילוסופים. אך נרצה או לא, כולנו כפופים לשיקולי הרייטינג. ככל שנהייה דרמטיים וסוחפים יותר ככה הוא יעלה וכך גם הרווחים מהפרסום יעלו. הבעיה מתחילה בכך שמדווחי הפייסבוק נישלו את העיתונות מתפקידה ולקחו את משימת העברת המידע לציבור לעצמם. להבדיל מאותם עצמאים, גופי תקשורת מחויבים לבדוק את העובדות לפני שהם מפרסמים דברים ולשגיאות יש מחיר. העיתונות החברתית לעומת זאת אינה עונה לאף אדם. אם מישהו החליט שמישהו אחר עשה משהו ושזה לא בסדר, הוא יכול להמציא מה שהוא רוצה. אם הציבור חושב שזה מעניין, השקר יופץ הלאה בלי לבדוק, בלי לחשוב ולבלי לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של המקרה.

כל לייק שווה שקל

לאלו המתחילים את סבב הלייקים המזויף לא חסרות דרכים לגרום לכם לשתף את מה שהם ממציאים. דוגמה טובה הוא סיפורה של אסיל עררה. מדובר בילדה פלסטינית בת 4 שנורתה ונפצעה באורח קשה מאוד באוקטובר 2011 באזור ענתא הנמצא צפונית לירושלים. תמונתה של עררה מחוברת למכשירים התנוססה בעיתונים ובאתרי החדשות בארץ ובעולם אך בפייסבוק היא קיבלה תפנית מעניינת.

הילדה הפלסטינית עברה גיור בחסות האינטרנט ועכשיו מסתבר ששמה נטלי

עמוד בשם "פטריק הזה, מוזר שכזה" העלה את התמונה (ולא ידוע לנו אם הם גם יצרו אותה) וכתב:

"כולםםם לשתף!! מי שלא משתף אין לו לב ): !!

הוכחה שזה אמיתי ! --- > http://bit.ly/Zxxxxx (את הקישור שינינו - ש.ש.)".

אצלם אסיל (שמאז נפטרה) זכתה לשם נטלי ומסתבר שיש לה מחלה נדירה בשם חונלדי פאס. המחלה כל כך נדירה אגב שיש אותה אך ורק לדמות הדמיונית הזו. אך לציבור זה לא משנה: התמונה זכתה לאלף לייקים וכמעט 2000 שיתופים כשמתוך 87 התגובות רק 2 הבינו כי מדובר בתרמית. מי שלחץ על הקישור הופנה לעמוד שבו כביכול יש סרטון ושם מתבקשים ללחוץ עליו כדי לצפות בהוכחה. אותו רגע התוכנה המסתתרת בעמוד עושה לייק בשמכם לעמוד הפייסבוק שלהם וייתכן שגם למגוון עמודים אחרים, בכך מפיצה את עצמה עוד יותר.

עמודים כמו זה מפיצים את עצמם דרך סחיטת תגובות מהציבור. מתחת לכמעט כל תמונה ישנו אולטימטום כמו "לייק = אני אוהב את אבא שלי ומעריך אותו...! תגובה = אני מעריץ את אבא שלי...! התעלמות = אני שונא את אבא שלי!", בעוד שעולם התוכן של העמוד הזה נראה כמו אחד שמכוון בעיקר לילדים ונוער, הטכניקה אינה בלעדית לו וכך הוא פורט על מיתרי ליבנו, ומעודד את הציבור להפיץ את הזבל שהוא מוכר.

נעשה את הפייסבוק למקום טוב יותר(איור: : : Mari Smith CC)

כך נשפר את האינטרנט

לפני שאתם לוחצים על השיתוף, לפני שאתם מכים על הלייק עצרו. חשבו על האינטרס של מי שפרסם את מה שאנחנו רואים מולנו. מי הוא בכלל? האם הוא טרח לבדוק שהסיפור אמיתי? ואפילו אם אכן מדובר בסיפור בדוק, עלינו לשאול את עצמנו לא אם אנחנו רוצים לספר על זה לכולם, אלא אם מישהו מעוניין לשמוע את החדשות הרעות. תופתעו כמה פעמים התשובה תהייה לא. אנחנו צריכים להנות מהזמן שלנו, מהסיפורים הנחמדים שמסתובבים בעולם, וכשנרצה לדעת מה רע על כדור הארץ, ניגש במודע לאתרים המתמקדים בחדשות שנבדקו ונמצאו נכונות. כי עלינו, לא עובדים.