הדייט שהפך את פייסבוק לזירת מלחמה
סטטוס שמגולל את סיפור הדייט של בחור אלמוני הבעיר לאחרונה את הרשת, כשנגע בעצב חשוף שמדבר לגברים רבים: כניסה למיטה עם בחורה שאינה מוצאת חן בעיניהם, מתוך כניעה לציוויים חברתיים כמו החשש לצאת פחות "גבריים". טור דעה
שלשום התפרסם פוסט בפייסבוק שהבעיר את הרשת. מדובר בסטטוס שנכתב ע"י בחור אלמוני עד לאותו הרגע, תחת הכותרת "דייט ראשון", ומגולל סיפור ספק בדיוני ספק אמיתי בגוף ראשון, על קורותיו של בחור שיצא - איך לא - לדייט ראשון.
עוד בנושא:
עוד סיפורי דייטים בפייסבוק של ערוץ יחסים
עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet
הסיפור, למקרה הקלוש שלא נחשפתם אליו, הולך פחות או יותר ככה: גיבור הסיפור נמצא בדייט עם בחורה, ומחליט שהיא "נעל" (כינוי שיחזור על עצמו תשע פעמים) בגלל שהיא לא מכירה את הלהקות שהוא נוהג להאזין להן. הוא מלא בוז כלפי טעמה המוסיקלי, טעמה באלכוהול, ובאופן כללי כלפי כל מה שהיא אומרת, עושה או מייצגת עבורו ("נכון, את כנראה קצת פחות אינטליגנטית מהממוצע"; "הנעל מסתכלת עלי ומחייכת. פיכסה").
אף על פי כן, למרות סלידתו הברורה מהבחורה, בסוף הדייט הוא עולה אליה הביתה ושוכב איתה ("שימו בצד את זה שהאיי.קיו. שלה שווה ערך לגילה, היא נראית מעולה. אני אשתה איתה עוד קצת ואולי אז אני ארשה לעצמי לשכב איתה למרות שהיא אמרה "פאנק פלויד"). מיד לאחר הסקס הוא בורח מביתה ולא עונה לסמס שהיא שולחת לו.
חבריו שואלים אם הוא "זיין" אותה, אבל הוא משקר ורק משיב: "ביום רגיל הייתי אומר שכן ועוד הייתי נכנס לפרטי פרטים, אבל הפעם לא בא לי ואין לי שמץ של מושג למה".
סוף טוב הכל טוב - המלצרית ששירתה אותו ואת ה"נעל", שאותה הוא מכיר ומת להתחיל איתה, מסמסת לו. הוא מזמין אותה לצאת איתו ולא רק שהיא נענית בחיוב, אלא שמתברר כי הלהקה האהובה עליה היא פאנק פלויד. סליחה, פינק פלויד.
למה געשה הרשת?
עד כאן הסיפור (את הפוסט המלא ניתן לקרוא כאן). לכאורה, סיפור שמבוסס על ניסיונו האישי של הכותב בעולם הדייטים, מוקצן ומהוקצע לשם יצירת עניין. לא משהו ששווה להתעכב עליו. ובכל זאת, ביום שבו פורסם הסיפור רעשה וגעשה הרשת כמרקחה. מחד, הפוסט זכה לאלפי "לייקים" ושיתופים. מאידך, מאות תגובות נזעמות פורסמו על גבי הפוסט (ואף נמחקו לכאורה ע"י הכותב), וכן בסטטוסים של אלפי אנשים שקראו לו בכינויי גנאי.
ביום למחרת החלו התגובות הפארודיות, החל מסיפורים שמתארים את הסיטואציה בצורה קומית (תיאור הדייט דרך עיני ה"נעל" או המלצרית ושלל גרסאות שונות ומשונות כמו גרסת הפלגנות בשמאל) וכלה בקריקטורות המגחיכות אלמנטים מסויימים מהסיפור.
מסתבר שהסנדלר באמת הולך יחף. הזלזול של הגיבור כלפי הנעל זיכה אותו בקיתונות של לעג ציבורי. הביקורת כלפיו יצאה מגבולות פייסבוק והתפשטה כאש בשדה קוצים, והוא מצא עצמו - יחף - הולך על גחלים בוערים. השאלה שהפרשה הזאת מעלה היא מדוע סיפור שהעלה אדם פרטי לפייסבוק שלו עורר כזו סערה?
התשובה לכך, לעניות דעתי, היא פשוטה. אנשים סולדים מהסיפור הזה ומהאדם הגס שמתואר בו בגלל שהם מזהים את עצמם בתוך הסיטואציה. הסיפור מקצין סיטואציה שרבים מאיתנו מכירים היטב וחלק מאיתנו גם היו בה - בתפקיד הנעל או בתפקיד ה"דושבג", כינוי גנאי לו הוא זכה מפי אנשים רבים. כן, חברים, הסיפור הזה לא נכתב עליכם, אלא גרוע מכך, הוא נכתב על ידכם.
בסה"כ מדובר בהקצנה של מצב רגיל של דייט ראשון, שרבים מאיתנו חוו, ופועל על פי נרטיב ידוע: גבר ואישה נפגשים, אחד מהם מרגיש שהדייט הוא בזבוז זמן מוחלט ומת כבר לסיים אותו. הגבר, מתוקף תפקידו כגבר, דוחף דרינקים לאישה, ואם היא מעוניינת בסקס עימו הוא חייב לשכב איתה, אחרת הוא ירגיש פחות "גברי" בעיני עצמו.
אח"כ מגיע השקר "אתקשר אליך מחר" שנאמר מתוך אי נעימות, ותחושת הגועל העצמי שמלווה את ההבנה שהוא עשה משהו שהוא לא באמת היה מעוניין בו. הוא קיים מגע אינטימי עם מישהי שלא עניינה אותו מאף בחינה מלבד הבחינה הפיזית, וההכרה בכך גורמת לו להיגעל מעצמו. הסלידה העצמית היא בודאי זו שגורמת לו בדיעבד, לצבוע את הבחורה בצבע דוחה. את הגועל שחש כלפי עצמו הוא משליך עליה.
מראה שחורה
אם את בחורה ויצאת לדייטים, בטח יצא לך להיות בתפקיד הנעל - לשבת מול בחור שמרגיש עליונות כלפיך משום שהוא תופש עצמו כבעל טעם מוסיקלי טוב משלך, משום שהוא למד או עוסק במקצוע נחשב משלך או משום שהוא מבוגר ממך. גם נשים פעמים רבות מזלזלות בבחור איתו הן יוצאות. ההבדל הוא שאותן נשים לא ישכבו בסוף הדייט עם הנעל, לעומת גברים שעשויים לעשות זאת. לא משום שגברים הם רעים מיסודם, אלא משום שהוחדר בהם ציווי חברתי לפעול כך, אחרת "גבריותם" תוטל בספק.
מובן מאליו מדוע נשים נרעשו מהסיפור וזיכו את כותבו בשלל תיאורים ("שוביניסט" ו"גזען" היו חלק קטן מהם). הן חשו הזדהות עמוקה עם הנעל המסכנה, שלכל בחורה יצא לצעוד בנעליה בדייט כזה או אחר. אבל מרבית הנרעשים היו דווקא הגברים. הסערה שהתחוללה בתוכם העידה על כך שהסיפור נגע בעצב חשוף וחשפה במערומיה את האמת - שהסיפור הזה מבוסס על האמת שלהם. וזה כואב להבין כזה דבר.
גברים רבים, גם אלו המגדירים את עצמם כבחורים טובים, מצאו את עצמם בסיטואציה דומה. רבים מהם מצאו את עצמם נכנסים למיטה עם בחורה שאינה מוצאת חן בעיניהם, וגם אם מצאה חן בעיניהם הם נגעלים מעצמם וממנה רגע אחרי. הם נגעלים מכניעתם לדחפים גופניים ולציוויים חברתיים, ונגעלים מזו שהסכימה לשתף איתם פעולה, דבר שמעורר בהם תחושה של ניכור מעצמם ורתיעה ממנה.
לעיתים הם מתביישים מעצמם עד כדי כך, שבדומה לבחור בסיפור - הם משקרים לחבריהם ומספרים שדבר לא התרחש. והנה מגיע האדם שמציב מראה מגדילה מול דמותם, כי במקום להחריש ולהתבייש בתוך תוכו, הוא מעז להתגאות במעשיו וחושף את ערוות הגברים קבל עם ועדה, עד שהדרך היחידה להגן על שלמות העצמי היא באמצעות התנערות מהסיפור הזה ושלילתו מכל וכל.
עשב שוטה?
הגינוי הנרחב כלפי הכותב מסיט את ההתבוננות המאיימת פנימה אל גורם אחד חיצוני, אל "עשב שוטה". גלגולו של הסיפור לסוג של פארודיה, דרך הבדיחות שפשטו בכל רחבי הרשת, הופך אותו מכלב מאיים וחושף שיניים לפודל צמרירי, תוך יצירת הזרה והרחקתו מהאפשרות המבעיתה שאולי הוא אומר משהו עלינו, כחברה. הסיפור ההוא? אה, טוב, הוא סתם דושבג.
ובכן, דושבג או לא דושבג, יתכן שבסופו של דבר הכותב עשה לנו שירות טוב. הגינוי הפומבי גרם ליצירת גבולות מובחנים בין הלגיטימי ללא לגיטימי, ולהצהרה ברורה שהתנהגות כזאת אינה מוסרית מבחינה חברתית. התנהגות, שרק לפני עשור או שניים נחשבה למוסרית ולגיטימית. אז תודה.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
