שוב מלכת הכיתה / על האליפות של מכבי ת"א
החזרה של הצהובים לתהילה היא סיפור הרבה יותר גדול מעוד אליפות רגילה. אין קבוצה אחרת חוץ ממכבי שתואר שלה משחרר כאלה אמוציות. ויש כאן גם בשורה: זה ניצחון המקצוענות על החאפריות. אורי קופר התרגש באצטדיון רמת גן
"אבא, מה עושים כשלוקחים אליפות"?, הילד עם הקפוצ'ון הצהוב של מכבי תל אביב שאל ברצינות. הוא כבר בן 10, אולי אפילו 11, ולפי הלבוש הכל-מכבי-כולל-שרשרת של אביו, אפשר לנחש שאת המילה הנחשקת, אליפות, הוא שומע כבר שנים. שומע, ולא מצליח לדמיין את המשמעות.
עוד ב-ynet ספורט על האליפות של מכבי ת"א:
- אחרי עשור: מכבי ת"א שוב אלופה
- גולדהאר: "זו המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש"
- גרסיה: "מודה לשחקנים על המקצוענות"
זו לא הפעם הראשונה ששמעתי את השאלה הזו העונה. היא עלתה בין חברים לכיתה, בין צעיר למבוגר ביציע, בדרך לחיפה, ירושלים או אשדוד. מה עושים כשלוקחים אליפות בפעם הראשונה? איזה רגש מתפרץ אחרי כל כך הרבה זמן? זהו הדור שלא ידע את הצלחת. ופתאום פותחים בפניו את הארץ המובטחת. מבלבל.
שנים שמכבי הייתה כמו מלכת הכיתה שירדה מגדולתה. הדמות הפופולרית, שהחיים שלה נראו קסומים, ופתאום מצאה עצמה מנודה ומלאה פצעי בגרות. החזרה לתהילה, לדומיננטיות, לשליטה, היא סיפור הרבה יותר גדול מעוד אליפות רגילה. 40 אלף צופים יעידו על כך. אחרי הסנסציה של קריית שמונה, אין קבוצה אחרת חוץ ממכבי ועשר שנותיה השחונות, שאליפות שלה משחררת כאלה אמוציות. גם מהצופה הניטרלי.
לא חוכמה לבוא ולומר "תראו איזה שחקנים יש להם". את גודל ההצלחה מודדים בהשוואה למה שהיה כאן קודם. הצוות המקצועי הפך את ייני מעוד כולבויניק לברומטר בנבחרת. הקפיץ את טיבי (היחיד היום עם שתי אליפויות רצופות) מפוטנציאל לבלם הטוב בארץ. הרים את אלברמן מהרצפה. איתם, עם הצוות במשרד ועל הקווים, עטר מבקיע 22 שערים, וראדי - שהגיע מסכנין תמורת 15 אלף יורו - מטפס בסולם עד תואר שחקן העונה.
לפנייה לכתב/ת 
