רווקות היא בחירה! לא בעיה שמצריכה פתרון
מי קבע שכולנו צריכים לחיות אותו דבר? מי קבע שכולנו צריכים להתחתן, להוליד ילדים ולקנות בית עם משכנתא מטורפת? למה הרצון הכפייתי הזה לצור סדרה אחידה של בני אנוש בעלי בית ומשפחה? אלינור פרארה משיבה להראלה ישי
השבוע נתקלתי בטורה של השדכנית הראלה ישי, "ממלכת הכיתה לרווקה בת 40". בטור שלה ישי מעלה תיאוריה מדוע נשים בנות 40 נשארות רווקות וכיצד ניתן להימנע מהמצב הלא נעים הזה. למעשה, הגברת ישי מתייחסת אל רווקות לא כאל סטטוס או דרך חיים, אלא כאל בעיה שיש למצוא לה פתרון.
עוד בנושא:
רווקה תל אביבית בת 35. הסטיגמה בהתגלמותה
הכול על רווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים
כל החדשות בפייסבוק של ynet
לפי הנרטיב שמשתמע מהכתבה, הרווקה הישראלית (בטור שלה היא מתייחסת לרווקות כבעיה שהיא בעיקר נשית) שעברה את גיל 30, צריכה למהר ולהנמיך ציפיות, להתפלל שהשעון הביולוגי ייעשה עמה חסד ולא יקלקל את ביציותיה, ולמצוא חיש קל חתן. ובכן, גברתי השדכנית הנכבדה, אני מעריכה את רצונך העז לעזור לבנות ישראל למצוא את "האחד" שלהן ולעשות מצווה. ועם זאת, נראה לי כי הגישה שלך היא קצת שטחית וקצת לא ריאליסטית, ואני אסביר.
המציאות רחבה בהרבה
כרווקה שעברה את גיל 30, אשמח לתת לך נקודת מבט קצת אחרת על סיטואציית הרווקות, ואולי אפילו אוכל לעזור לך לרדת לנבכי נפשה המורכבת (ועם זאת המרתקת) של הרווקה הישראלית. אני אולי לא שדכנית מקצועית בעלת 20 שנות ניסיון כמוך, אבל אני רווקה די הרבה שנים. נתחיל מכך שכל התיאוריה שבנית סביב אותה "מלכת כיתה" היא שגויה לחלוטין.
ישנן נשים שהיו מלכות כיתה והפלא ופלא – הן נשואות היום באושר ועושר. מנגד, ישנן נשים שלא היו מלכות כיתה כלל וכלל, ובכל זאת הן נשואות באושר ועושר. חוץ מזה, יש לא מעט "לא מקובלות" שגם היום לא נמצאות בזוגיות ו"מלכות כיתה" שגם הן לא נמצאות בזוגיות. בקיצור, כל האופציות קיימות.
אנשים גדלים עם השנים, מתפתחים בדרכים שונות ומשונות, עוברים אינספור חוויות. במקרים רבים, הנערה שהייתה מלכת הכיתה היא כבר לא אותה נערה. הסיבה לכך שאישה אחרי גיל 30 היא רווקה – איננה קשורה בסטטוס החברתי שלה בנעוריה, כי אם בסיבות שונות לחלוטין, ואני אציין כאן מספר סיבות שנראות לי הסיבות העיקריות.
ואם לא בא לי?
ראשית, אחת הסיבות לרווקות בשנות ה-30 היא, רחמנא לצלן, בחירה חופשית. כן כן, נשים רבות, מסיבותיהן שלהן, נשארות רווקות מתוך רצון לחוות עוד קשרים, להכיר עוד גברים, לא להתחייב ולא להתמסד. במקום לשפוט אותן ולאחל להן עריריות עד סוף ימיהן – אולי תנסי לקבל אותן כפי שהן? זוגיות משמעה עבודה קשה, התגמשות, מחויבות ומסירות, ולא לכל אחת זה מתאים. ואת יודעת מה? זה דווקא בסדר, כי זה עניין של בחירה.
מי קבע שכולנו צריכים לחיות אותו דבר? מי קבע שכולנו צריכים להתחתן, להוליד ילדים ולקנות בית עם משכנתא מטורפת? למה הרצון הכפייתי הזה לצור סדרה אחידה של בני אנוש בעלי בית ומשפחה? ומה שעצוב בכל הסיפור הזה, הוא שלא הרבה נשים (ואנשים בכלל) יודעים לשים את הגבול ולהבדיל בין מה שהם באמת רוצים לבין מה שסביבתם מצפה מהם.
הקונפליקט בין רצונה האמיתי של האישה הרווקה להישאר ברווקות ובין סביבתה של הרווקה הלוחצת עליה להתמסד, יוצר לפעמים בלבול רב. ישנן לא מעט רווקות שמצהירות על רצונן למצוא בן זוג, אבל עמוק בנבכי נפשן – הן עוד לא באמת שם. ואז מתעורר קונפליקט שמתבטא בבררנות וביקורתיות כלפי המין הגברי. כך, מי שסובל ממצבים כאלו הן מאידך אותן נשים, אבל לא רק: גם גברים שנדחים שוב ושוב על ידי נשים שלא יודעות מה הן רוצות, או שיודעות מה הן רוצות ומפחדות להודות בכך, יוצאים פגועים מהסיטואציה הנתונה.
טיפת מזל
סיבה שנייה לרווקות בשנות ה–30 קשורה, פשוט מאוד, במזל. כל אחת ואחד מאתנו נולד עם מנת המזל האישית שלו. ישנם אנשים שיש להם מזל מבחינת קריירה והם תמיד הצליחו למצוא עבודות מעניינות ומכניסות. יש כאלו שנולדו עם מנת משכל מטורפת והם גאונים. יש כאלו שנולדו עם יופי וחן מסובבי ראשים, ויש כאלו שהגנים שלהם יצרו להם גוף חסון ובריא.
וכן, יש כאלו שנולדו עם מזל באהבה, ובגיל צעיר יחסית מצאו את אהבת חייהם. ויש כאלו, למרבה הצער, שלא. תקראו לזה קארמה, תקראו לזה גורל, תקראו לזה יד אלוהים: קיימות בינינו רווקות שבאמת רוצות ומחפשות בן זוג, אבל פשוט לא מצליח להן. גם כשהן עושות הכל נכון ו"לפי הספר", הן נתקלות שוב ושוב בגברים שלא מעוניינים בהן ולא מתייחסים אליהן ברצינות.
צריך לזכור שבשביל שקשר זוגי יצליח - צריך שניים שירצו בו, יילחמו עליו, יתגמשו בשבילו ויעניקו לו. ולכן, גברת ישי הנכבדה, אל נא תמהרי ותשפטי את אותן רווקות בנות 30 פלוס. זכרי שישנן כאלו שעובדות מאוד קשה, שנשארות מלאות תקווה וממשיכות לנסות למרות כל הכישלונות. לבנות ישראל אלו מגיעה הזדמנות ולא קיטונות של ביקורת.
לא ערירית, חד הורית
סיבה שלישית לרווקות מאוחרת בקרב נשים היא העובדה ששינויים מדעיים יוצרים שינויים חברתיים, וכשאני מדברת על שינויים כאלה אני מתכוונת לבנק הזרע ומשפחות חד הוריות. בעבר, אישה שנותרה רווקה עד סוף חייה הייתה לרוב גם ערירית. היא חיה לבד ומתה לבד. מאז, החברה בה אנו חיים עברה כמה שינויים מדעיים ותפיסתיים בנוגע לאישה ותפקידיה המסורתיים.
גברת ישי הנכבדה, ההתייחסות שלך לשעון הביולוגי הנשי, לביציות ולרחם של האישה – היא התייחסות פרימיטיבית ותלושה מהמציאות. היום נשים נשארות רווקות כי הן יכולות. הן יכולות לקום בגיל 38 ולהחליט: אני רוצה להיות אמא, גם אם אין אבא בתמונה. המדע מאפשר זאת ומעבר לכך – המדינה בה אנו חיים מאפשרת זאת.
אימהות חד הוריות זוכות להטבות, להנחות, לעזרה מגופים פרטיים וממשלתיים. בטור את מדברת על כך שנשים בררניות נשארות לבד שנים רבות ואז נכנסות ללחץ כי פתאום לא נשארו גברים שיפרו את הביציות שלהן. אך למעשה, היום, לא הנשים הן אלו שצריכות להיות בלחץ כי אם הגברים.
צר לי על מורת הרוח שאני אולי גורמת לגברים, אבל בואו נודה בכך: בנק הזרע כבר קיים שנים, אבל טרם קם בנק הרחם.לכן, גם אם אישה היא בררנית עד אין קץ ולא מוכנה לזוגיות - היא עדיין יכולה להיות אמא. ומי יודע? אולי האימהות תפתח לה גם את צ'אקרת הזוגיות.
לסיכום, זוגיות היא קודם כל עניין של בחירה. הצורך והרצון להיות בזוגיות לא אמור לנבוע מלחץ להקים משפחה או מלחץ חברתי. כאשר אנו נמצאים בזוגיות אנחנו לומדים, קודם כל, על עצמנו: איך להתמודד עם אתגרים, עם רצונות שונים, עם קבלת אדם שהוא שונה מאיתנו.
אנו למדים מתי להתעקש ומתי להתגמש, כיצד להעניק ולקבל. אנו מותחים את הגבולות שלנו, צומחים ומתפתחים. הרצון והצורך בזוגיות צריך לבוא מהמקום הזה, שהוא אמיתי ושלם, ולא מתוך מקום של לחץ או פחד. היו שלמים עם עצמכם ואמיצים, והאהבה תגיע. בהצלחה!
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
