משטרת ישראל למען הפרה בצלחת
מדוע המשטרה לא מטפלת ביד קשה במקרי התעללות בבעלי חיים, אבל עוצרת בצורה נלהבת פעילים למען בעלי חיים? נראה כי כאשר הפעילים מביאים אל המרחב הציבורי את אחד הדברים שהציבור הרחב מעוניין להדחיק מהתודעה, המשטרה מתגייסת בכל הכוח כדי למנוע כל קריאת תגר לשינוי חברתי ומתעלמת מפגיעה של מליוני חיות
היום (ד') פורסם כי עשרה פעילים למען בעלי חיים נעצרו על ידי משטרת ישראל, בחשד שהם הניחו ראשים כרותים של חיות משק ברחובות תל-אביב, כחלק ממפגן מחאה והעלאת מודעות הציבור לגורלם של בעלי החיים בתעשיית המזון מהחי.
ללא קשר לשאלה האם הנחת הראשים הכרותים בתל-אביב היא בכלל בגדר מעשה פלילי, בולט במיוחד הפער העצום בין "חריצות" המשטרה לטפל במקרה שכזה, אשר המאפיין המרכזי שלו טמון בעובדה שהוא קורא להזדהות עם סבלם של חסרי הישע, לבין תת-האכיפה והזנחת הטיפול על ידי משטרת ישראל במקרי התעללות בבעלי חיים.
לפני מספר חודשים התפרסמה ההתעללות השיטתית של חברת תנובה בבעלי החיים הנשחטים על ידה, במשחטת מותג הבשר "אדום אדום". כפי שנחשף בתקשורת, מדובר היה בהתעללות קשה בבעלי חיים חסרי ישע. איש לא נעצר – לא מי שביצע באופן ישיר את ההתעללות, ולא הדרג הניהולי שאחראי לה ואשר יצר את התנאים שמאפשרים אותה.
לא מדובר על מקרה מבודד – תעשיית המזון מהחי משופעת בסיפורי זוועה מתועדים היטב. דוגמא נוספת היא חשיפה מהתקופה האחרונה, על פיה מדגרת האפרוחים "רמית", אחת המדגרות הגדולות בארץ, השליכה לפח הזבל אפרוחים חיים, וזאת לאחר שהורשעה לא מזמן בעבירה דומה.
מעצרים? הצחקתם את משטרת ישראל. אם לא מדובר בפעילים למען בעלי חיים, אלא בסה"כ בבני אדם שכופים ניצול, שעבוד והרג אכזרי על יצורים חיים, אין סיבה, כך נראה, שמשטרת ישראל תטריח את עצמה לחקור, לעצור חשודים ולמצות את הדין.
מיצג המחאה בחודש שעבר בתל-אביב (צילום: מוטי קמחי)
הטעם העמוק לפער זה ביחסה של משטרת ישראל, נעוץ ככל הנראה בשאלה האם המעשה הכביכול פלילי מאתגר את הסדר החברתי הקיים או לא. כאשר פעילים למען בעלי חיים מביאים אל המרחב הציבורי את אחד הדברים שהציבור הרחב מעוניין להדחיק מתודעתו, המשטרה מתגייסת בכל כוחה על מנת למנוע כל קריאת תגר שכזו, כל זעזוע או מתן לגיטימציה לשינויים חברתיים ולבחינה מחודשת של נורמות מקובלות.
לא ניתן לעצור ולהשתיק תנועות חברתיות
מן העבר השני, אם מדובר בפגיעה בבעלי חיים, כלומר בקבוצה שהמאפיין המרכזי שלה הינו חוסר הישע וחוסר האפשרות להתנגד לדיכוי הרצחני שהחברה האנושית כופה עליה, הרי שגם כאשר הפגיעות מוגדרות על ידי החברה עצמה כבלתי חוקיות בעליל, משטרת ישראל ויתר גורמי האכיפה, ובראשם משרד החקלאות, מתייחסים לעניין בביטול ובזלזול, וכך מנסים להשריש בנו כחברה את הלגיטימיות שבניצול ובשעבוד של מליוני בעלי חיים.
"בהתחלה הם יתעלמו ממך, אחר כך יצחקו עליך, לאחר מכן הם יילחמו בך, ובסוף אתה מנצח", אמר פעם מהטמה גנדי, מאבות תנועת ההתנגדות האזרחית הלא-אלימה, ומי שדגל בפעולות התנגדות ישירות לדיכוי ממוסד. על פי מפת הדרכים הזאת שטבע גנדי, עולם זכויות בעלי החיים נמצא עמוק בשלב הרביעי, במסגרתו כל אותם מוסדות, כדוגמת המשטרה, שלמרבה הצער פועלים על מנת לשמר את יחסי הכוחות הקיימים בחברה, עושים ככל שביכולתם על מנת לרפות את ידיהם של בני אדם מצפוניים שאינם מוכנים עוד להשלים עם שעבודם של מליארדי בעלי חיים חסרי ישע מדי שנה.
טוב תעשה המשטרה אם גם היא תפנים שלא ניתן לעצור ולהשתיק תנועות חברתיות לא אלימות בהגדרתן באמצעות מעצרים, כתבי אישום ובריונות ממוסדת. ניתן לכלוא את גופם של בני אדם אבל לא את רוחם, ודווקא כאשר כולאים את הגוף נדמה שהרוח מתחזקת ומתגברת.
- עו"ד יונתן שפיגל, עמותת "תנו לחיות לחיות"
לפנייה לכתב/ת 
