שתף קטע נבחר

עמיר פלג

סוגדים לעבריין / פלג בחמישי

טביב הורשע בזיוף, בריחה מהארץ, התחזות, הונאה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אז מה? ראש העירייה והסחבק מהטלוויזיה לא מתעסקים בקטנות

המתרפסים

ברקת מתבטל, אוחנה מתבזה

מופע התרפסות מתמשך ומביך כזה יכול להתרחש רק ברפובליקת בננות. ראש עירייה, שהיא במקרה גם בירתנו הקדושה, מתעלק, מתחנף ומתחנן בפני עבריין מורשע. אז מה אם לרוכש הפוטנציאלי יש עבר עשיר בתחום הפלילים? העיקר שאפשר להוציא ממנו כסף.

 

 

מדי כמה שנים, כשאיזה ניצב בדימוס או תחקיר בעיתון מדווחים על "גורמים עברייניים שמעורבים בניהול קבוצות כדורגל", קמה פה צעקה, אבל השמות נותרים חסויים. הוועדה שהקימה שרת הספורט המליצה לא מזמן שאדם שעבר "עבירה מסוג עוון או פשע", לא יוכל להיות בעלים של מועדון. והנה, כבר כמה חודשים חבורת שנוררים בראשות ניר ברקת רודפת אחרי מה שאנחנו מכנים "דמות מוכרת למשטרה" – ואף ילד ירושלמי לא צועק: המשיח הוא עבריין!

 

 (איור: אופיר בגון ) (איור: אופיר בגון )
(איור: אופיר בגון )

 

וזה לא רק כתב האישום שעומד נגד הוד מליינותו בגין תקיפת נער והשמדת ראיות. אלי טביב הורשע בעבר בבית המשפט, באישומים של התחזות לאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ב-1991, כשהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בעיצומו של משפט גירושין, הוא הוציא דרכון מזויף תחת השם שאלתיאל דאוויל, וברח לחו"ל. חצי שנה אח"כ שב ארצה, נתפס ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי. בהזדמנות אחרת, כששוטרים הגיעו לביתו, טביב התחבא בארון ואח"כ טען שקוראים לו רמי יצחק. גם אחרי המקרה הזה הוא הורשע ונדון לשישה חודשי מאסר על תנאי. מה אכפת לברקת?

 

מועדון כדורגל הוא לא רשת של חנויות בגדים, אלא גוף בעל עניין ציבורי, עם מחלקות נוער וערכים. כשאוהדי בית"ר המיואשים נאחזים בכל שביב של טביב, בלי לפשפש בעברו, עוד אפשר להבין. ראש עירייה לא יכול להתעלם מעניינים פעוטים כמו טוהר מידות ונקיון כפיים.

 

אותם עוד אפשר להבין, אבל מה עם ברקת? אוהדי בית"ר (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אותם עוד אפשר להבין, אבל מה עם ברקת? אוהדי בית"ר(צילום: אורן אהרוני)

 

גם בכדורגל לטביב יצא כבר מוניטין. הוא מינה את חברו, מנהל מועדון לילה, ליושב ראש, את בתו הצעירה וחסרת הניסיון הפך למנכ"לית, לא עמד בסיכומים עם שחקנים, השפיל ותיזז כוכבים, פיטר מאמן ומינה אחר תחתיו בטלפון, התריס, סיכסך, ואפילו מינה את דורון ג'מצ'י לדובר הפועל ת"א (שזה כמעט למנות את עבאס סואן לדובר בית"ר). ואיך אפשר לשכוח את הסצנה ההזויה ההיא עם פרוספר אזגי, שכינה אותו "צ'יוואווה" ו"קוקסינל". למיץ' גולדהאר וליעקב שחר זה לא היה קורה.

 

ידיעות נוספות ב-ynet ספורט:

 

העיקר שגם בטלוויזיה, תודה לאלי, יש מי שיגן עליו. "טביב הוא איש טוב, אל תהפכו אותו לאיש רע", אמר השבוע הפרשן אוחנה, ומיד הוסיף: "יגידו שאני חבר שלו ושאני מגן עליו, אז כן, אני חבר שלו ואני מגן עליו". איזה גבר! רק חבל שאף אחד בפאנל לא הסביר לו שלתוכנית קוראים "יציע העיתונות" ולא "סחבק נולד". אבל בעיקרון אוחנה צודק. טביב איש טוב. האנשים הרעים אלה רמי יצחק ושאלתיאל דאוויל.

 

זוכרים את תקרית ה"צ'יוואווה" ו"קוקסינל"? (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
זוכרים את תקרית ה"צ'יוואווה" ו"קוקסינל"?(צילום: עוז מועלם)

 

האמיתי

ברקוביץ' מצא מנג'ר לבית"ר

ואם כבר סחבקלנד, לאיל ברקוביץ' היה במוצ"ש רעיון נפלא לפתרון הבעיות של בית"ר. "צריך למנות את אלי אוחנה למנהל מקצועי", קבע פרשננו. "שהוא ייקח את כל ההחלטות וימנה מאמן". וואו-וואו-וואו, כמה פרגון ואיזו הערכה.

 

מאחר שאיל נחשב ל"אחד שתמיד אומר את האמת בפנים", שווה בהחלט להיזכר בדברים שהוא אמר בעבר. כמו למשל פעם, כשאוחנה אמר שהוא רוצה להיות שר החינוך, וברקו הגיב: "מבחינתי זה יהיה סיוט גדול. לא ארצה לשלוח את הילדים שלי למערכת חינוך שבראשה עומד אדם כאלי אוחנה".

 

אומר את האמת בפנים. תמיד. ברקוביץ' (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
אומר את האמת בפנים. תמיד. ברקוביץ'(צילום: יובל חן)

 

וזה לא הכל. גם באוטוביוגרפיה המעמיקה שלו, הסופר א"ב קשקשוע הקדיש כמה פסקאות לאוחנה, וכתב עליו בין השאר: "נדמה לי שהביטוי עבד כי ימלוך הולם אותו בדיוק. בישראל הוא תמיד קיבל הרבה יותר כבוד ממה שמגיע לו".

 

אוחנה, חשוב לציין, הספיק לאמן מאז במספר מקומות ולרשום כמה נפילות מהדהדות. אז איך זה שפתאום הוא מקבל מברקוביץ' הרבה יותר כבוד ממה שמגיע לו? כיצד קורה שדווקא "הקוסם" מציע להמליך עבד על מועדון חשוב כמו בית"ר? יכול להיות שמאז ששניהם עשו סולחה והתחילו לקשקש סביב אותו שולחן, האיש שתמיד אומר מה שהוא חושב, פתאום חושב על מה שהוא אומר?

 

איך לפתע הוא מקבל כבוד מברקוביץ'? אוחנה (צילום: מור שאולי) (צילום: מור שאולי)
איך לפתע הוא מקבל כבוד מברקוביץ'? אוחנה(צילום: מור שאולי)

 

שאלות קשות, ללא ספק, ומכיוון שלא הייתי רוצה לקחת אחריות ולהשיב עליהן, בדקתי מה חושב הקנדידט לתפקיד המנהל המקצועי בבית"ר, על הפרשן שהעלה את מועמדותו. למרבה המזל, בפברואר 2010 אלי אוחנה התייחס בדיוק לנושא הזה. "היום אני יכול להגיד מה דעתי", אמר אז אוחנה. "איל ברקוביץ' הוא פרשן עילג עם אישיות אפס".

 

החאפרים

בהתאחדות מתקשים לעמוד בזמנים

בכל מדינה מתוקנת, לוח הזמנים של משחקי הליגה הוא דבר שנקבע מבעוד מועד. אם תחליטו למשל לבקר באנגליה, בגרמניה, בספרד או באיטליה, אין שום בעיה לבדוק כבר עכשיו את הימים ושעות המשחקים שני מחזורים קדימה לפחות. והסיבה פשוטה למדי: כדורגל משוחק קודם כל בשביל האוהדים, וכדי שיוכלו לתכנן את הגעתם למגרש, לו"ז קבוע מראש הוא שירות חיוני ואלמנטרי. לא בהתאחדות שלנו.

 

שירות לאוהדים? לא בהתאחדות לכדורגל (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
שירות לאוהדים? לא בהתאחדות לכדורגל(צילום: עוז מועלם)

 

השבוע, עד יום שלישי, בהתאחדות לא פירסמו את היום והשעה של המחזור הקרוב בפלייאוף התחתון. מה אכפת להם מאוהדים של הפועל חיפה שרוצים לנסוע לבאר שבע, מתושבי סכנין שמתכוונים להגיע לאשדוד, ומעכואים שמעוניינים להגיע לרמת גן? העיקר שמועדי המשחקים של הטורניר הבינלאומי לכבוד גיא לוזון, אי שם בחודש יוני, כבר סגורים.

 

רק שלשום, ארבעה ימים בלבד לפני המשחקים, החלטוריסטים מההתאחדות הואילו להחליט שכל משחקי הפלייאוף התחתון ייערכו בשבת ויחלו בשעה 19.10. תשאלו למה 19.10 ולא 19.15 כמו בשבת שעברה? כנראה בשביל שאנשים יספיקו להגיע למדורות.

 

האבלים

מודי וחברים מבכים את בארסה

"מה הוא עושה צחוק מהעבודה, וילאנובה? מה הוא מחכה?" ליגלג יורם ארבל על מאמן ברצלונה בדקה ה-82 למשחק מול באיירן. "שמונה דקות לסיום הוא עושה חילוף ומוציא את פדרו?" כן כן, פתאום השדר, ש-24 שעות קודם לא הבדיל בין שני שחקנים של רמת השרון, מטיף למאמן בארסה את מי להחליף. אבל הפעם לא הוגן לשפוט את יורם. קבוצת הדגל של הערוץ נפלה בטרם עת, ממש לנגד עיניו, והוא היה בסערת רגשות.

 

 

ליונל מסי. בערוץ 5 בכו יחד איתו (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
ליונל מסי. בערוץ 5 בכו יחד איתו(צילום: Gettyimages)

 

את אווירת הנכאים שנפלה בסיום המשחק על האולפן העליז בדרך כלל בהרצליה, קשה לתאר במלים. באיירן מינכן נתנה לפני רגעים ספורים הצגת כדורגל בלתי נשכחת, אבל במקום להתלהב מהגיבורים הגדולים של הערב, מודי בר און והחברים הורידו את הדגל לחצי התורן והתקשו לעכל את גודל האסון. "אני עדיין מטפח תקוות", קונן המנחה, אך נדב יעקבי השבור הביט למציאות בעיניים ומילמל: "לצערי הסיפור גמור". לצערי.

 

איציק זוהר עוד ניסה לזרוע אופטימיות לקראת הגומלין: "אפשר גול או שניים בהתחלה", אבי מלר נאחז בתקדימים: "היו מקרים בעבר, אני לא סותם את הגולל", אך היה ברור שכולם מנסים לנחם בעיקר את עצמם. לרגע אפשר היה לחשוב שהם לא מדברים על קבוצה גרמנית שהכניעה יריבה קטלונית בחצי־גמר הצ'מפיונס, אלא על תבוסה של נבחרת ישראל לנבחרת אזרבייג'אן.

 

אבל אלה החיים. בערוץ יצטרכו לאסוף את השברים עד הגומלין, ובדיוק בעוד שבוע הם יקומו מהשבעה. את הערב, כמו תמיד, ינעל הזמר אבנר גדסי עם השיר "הגברים בוכים בלילה".

 

פינת הליקוק

22.4.13 - "אתה מפרגן להם בג'נטלמניות מעוררת הערצה והערכה".

בוני גינצבורג מתפעל מהשבחים של אבי נמני לאלופה הטרייה. ואני הייתי בטוח שאבי יכסח להם את הצורה.


פורסם לראשונה 25/04/2013 12:24

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלי טביב
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים