העלאת גיל הפרישה? שוב הוועדים הגדולים ירוויחו
העלאת גיל הפרישה תגדיל את מצנח הזהב של "המסודרים" בוועדים הגדולים. מוטב שמקבלי ההחלטות לא יחפשו פתרונות קלים שיעלו לנו מיליארדים. יש הרבה מה לעשות טרם מקבעים אותנו למקום העבודה עד גיל שיבה - ולא על חשבון הציבור

כמה זמן נחיה בפנסיה? תקופת הפנסיה (החיים לאחר גיל הפרישה) עומדת על למעלה מ-16% משנות חיי הגברים ולמעלה מ- 25% משנות חיי הנשים.

 

לכתבות נוספות הכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet

 

כיום, כאשר תוחלת החיים של הגבר עומדת על 79.5 וגיל הפרישה שלו על 67, החסכון הפנסיוני שלו אמור להספיק לכדי 12.5 שנים - פי 2 מבעבר (1975) - ואצל האישה, כאשר תוחלת החיים שלה עומדת על 83.2 וגיל הפרישה (נכון להיום) עומד על 62, החסכון הפנסיוני שלה אמור להספיק לכדי 21.2 שנים.

 

אם גיל הפרישה לנשים יעודכן ב-2017 לגיל 64, החסכון הפנסיוני שלה אמור להספיק לכדי 19.2 שנים, זו תוספת של כ-30% ביחס לעבר. כל זה קורה כאשר תחום הביטוח הפנסיוני עבר טלטלה משמעותית ביותר וכיום אין את המשענת המדינית לחסכונו של האדם.

 

נתון זה משמעותי ביותר בעיקר בהתייחס לעובדה שאת תקופת חיים זו אנו אמורים לממן באמצעות החסכונות הפנסיוניים שלנו ו/או חסכונות אחרים, הנובעים מתקופת חיי העבודה שלנו המתמקדים בתקופה של כ- 35 שנה בממוצע לגברים ו- 29 בממוצע לנשים.

 

כך, ב-32 שנות עבודה בממוצע, המהווים כ-40% מתקופת חיינו, אנו אמורים לממן לא רק את אותה תקופת חיים, אלא לחסוך מספיק כסף למימון עתידי של כ-20 שנות חיים נוספות ויותר.

 

הדרך הקלה לפתרון היא דחיית או ביטול גיל הפרישה, בעיקר לנשים, כפי שעולה פעם אחר פעם על שולחן הדיונים במשרד האוצר ויודעי דבר אחרים. אך האם זהו הפתרון היחיד? ממש לא. זו היא חרב פיפיות של ממש.

 

הוועדים הגדולים עושים קופה גם בפרישה

היה וגיל הפרישה יידחה או יבוטל מי יהנה מזה? בעיקר עובדים שכירים הקשורים בקבוצות מאוגדות שונות בעלות יכולת הפעלת לחץ על המעסיק, שהוא בדר"כ המדינה ו/או הרשות המקומית ו/או האוניברסיטה ו/או חברת החשמל וכן הלאה – כלומר מוסדות הממומנים על ידי יתר ציבור העובדים.

 

קבוצות הלחץ המדוברות, נהנות מתנאים מפליגים בתחומים שונים ובין היתר זוכות להסכמי פרישה מוקדמת מיטיבים בשל אי יכולת המעסיק (המדינה/הציבור) לפטר אותם גם אם אינם נחוצים ו/או אינם יעילים.

 

מצד אחד, חשוב מאוד שהעובד לא יהיה נתון לגחמתו של מעסיקו, מאידך, מדוע לאלץ מעסיק להמשיך ולהעסיק גם עובד גרוע?

 

בשל אי יכולת המעסיק לפטר עובדים או להתייעל, הוא נאלץ לצמצם את הנזק באמצעות הסכמי פרישה מוקדמת, המוענקים לעובדים בני 55 + (לפעמים אפילו צעירים יותר) אשר עבדו לפחות 20-25 שנה בארגון, "המסכימים" לפרוש מרצון ומזכה אותם בתנאים מפליגים אשר עלותם הכוללת יכולה להגיע למיליוני שקלים לעובד.

 

הנה מספרים, לדוגמה:

 

• השלמת זכויות בפנסיה (עלות כל כ- 40,000 שקל ויותר לכל שנה מעת היציאה לפנסיה מוקדמת ועד גיל הפרישה בחוק)

 

• תשלום שכר/פנסיה מוקדמת (עלות כל כ- 120,000 שקל ויותר לכל שנה מעת היציאה לפנסיה מוקדמת ועד גיל הפרישה בחוק).

 

• פיצויים מוגדלים (עלות של מאות אלפי שקלים, ויכולים להגיע גם למליון שקל ויותר).

 

• פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה (כן גם זה קיים בחלק מהמקרים).

 

מלבד מהפיצויים המוגדלים, הפרישה המוקדמת של גברים בני ה- 55 עולה לציבור כ- 160,000שקל בשנה וקרוב 2 מיליון שקל ל- 12 שנות הפרישה המוקדמת לפורש. ואם מדובר בכ- 2,000 פורשים בשנה, סך העלות על הציבור עומדת על כ- 4 מליארד שקל בשנה הפרוסים ל- 12 שנות הפרישה המוקדמת.

 

דחיית גיל הפרישה למשל לגיל 70, תגרור הגדלת העלות ב- 25% נוספים, שכן עכשיו ידברו על 15 שנות פרישה מוקדמת ולא 12 שנה. מכך שכל פורש יעלה לנו עוד כ 500,000 שקל נוספים, ו- 2,000 עובדים יעלו עוד כמליארד שקל בכל שנה וזאת עוד לפני הפיצויים המוגדלים.

 

אל תחפשו פתרונות קלים

כמובן, שהסכמי פרישה מוקדמת אינם נחלת הכלל ובכל מקרה של הסכם מסוג זה התשלום בפועל מגולגל על כלל הציבור אם בדרך של כניסה לגרעונות והעלאת מיסים (ממשלה, רשות מקומית וכד') ואם בדרך של העלאת עמלות (בנקים) או בדרך של העלאת מחירים (חב' חשמל, מים) וכד'.

 

דחיית או ביטול גיל הפרישה זהו פתרון "קל" לכל מי שאינו מעוניין או יכול לטפל בבעיה האמיתית: ביטול ההסכמים החריגים והמועדפים במשק של "קבוצות לחץ" שונות.

 

מצד אחד, התארכות תוחלת החיים היא ברכה לכולנו המייחלים לחיים ארוכים ועשירים, מאידך, היה ולא נטפל בצרכים הנובעים מכך ולא נטפל במשמעויות הכלכליות הנוספות הנגזרות מהגידול המשמעותי באוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי, אנו עלולים למצא את עצמנו תוך פרק זמן קצר ביותר במצוקה חברתית משמעותית ביותר.

 

בכדי למנוע את מחדל הפנסיונרים יש לערוך מספר שינויים מרחיקי לכת:

 

1. יש לקיים את התקנון האחיד שנקבע לקרנות הפנסיה הותיקות ולבטל את ההעדפה לקבוצות מסויימות.

 

2. יש לבטל את האפשרות להסכמי פרישה מוקדמת המעניקים תנאים מועדפים לעובדים.

 

3. יש להכשיר אנשי מקצוע לתכנון גיל הפרישה בכדי לספק כלים לתכנון כלכלי נכון.

 

4. יש לחנך את הציבור לחשוב לטווחים ארוכים יותר וללמדם לחסוך נכון יותר – חינוך פיננסי ועוד פעם חינוך פיננסי.

 

5. לשנות את המבנה והתפיסה בביטוח הלאומי האמור להיות הרובד הראשון המממן את הפנסיה שלנו – על כך נכתב בעבר ויכתב עוד בהמשך.

 

6. לערוך תחשיב מדוייק של צרכי הפנסיונר ולתכנן מראש את הפקדותיו לגיל הפרישה.

 

7. לאסור משיכות מהתכנית הפנסיונית, גם במקרה של פיטורים. בדיוק כמו שאין משיכות מביטוח לאומי אין סיבה שתהיינה משיכות מהתכנית הפנסיונית האמורה לשמש אותנו בפנסיה.

 

8. לחייב בהפרשות לפנסיה את כל ציבור העובדים ומקבלי הקיצבאות – כולל עצמאיים .

 

9. להבטיח את הפנסיה לפורש - גם על כך נכתב רבות ועוד ייכתב.

 

רק בסוף, אם לא תהיה ברירה ולאחר שעשינו את כל עבודות ההכנה, נחשוב על דחיית גיל הפרישה תוך שאנו מבררים ומוצאים פתרונות נכונים גם לסיכונחם העומד בצד זה כגון צמצום מקומות העבודה הפנויים לצעירים.

 

הכותבת היא מנכ"ל מכללת עדיף לביטוח ופיננסים ומומחית בתחום הפנסיוני

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה העלאת גיל הפרישה? שוב הוועדים הגדולים ירוויחו
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד