הכי מטוקבקות
    יקומים מקבילים
    אבי לייב התחיל את דרכו במושב בית חנן אבל היום הוא חי בעיירה קטנה שנקראת קיימברידג', במסצ'וסטס. הוא התעניין בצעירותו בפילוסופיה אבל כיום הוא מדען מוביל בעולם בתחום האסטרופיזיקה. הוא חי במאה ה-21 אבל ההשראה שלו מגיעה מגלילאו גליליי איש המאה ה-16

    בילדותו, היה אבי לייב אוסף ביצים מהלול כל יום. בסופי שבוע היה עורם ערימה של ספרים על הטרקטור בחוות ביתו שבמושב בית חנן ונוסע לשדות, ואז במקום שקט ופסטורלי הוא היה קורא פילוסופיה ומתחבט בשאלות סבוכות. היום, 14 מיליארד שנה פלוס-מינוס לאחר המפץ הגדול, פרופסור אבי לייב הוא אחד האנשים המוערכים ביותר בתחום האסטרופיזיקה. הוא מרצה בכל העולם, הוא הופיע על השער של "טיים מגזין" ומצוטט באינסוף מגזינים אחרים. באוניברסיטת הרווארד הוא עומד בראש המחלקה לאסטרופיזיקה, שם הוא חושב על הכוכבים. הוא ישראלי וגם אמריקאי, קצת חנון אבל הכי קול בעולם. אולי מה שמסביר את התופעה הזו, שנקראת אבי לייב, זה שכוח הכבידה בחר לפסוח עליו. אנחנו נפגשים לשיחה מאוד מציאותית על אמונה, פלנטות, אסטרואידים, חיזרים, סוף העולם, בריאת העולם, חורים שחורים וננסים לבנים.

     

    מתי החלטת שאתה רוצה להיות אסטרופיזקאי?

    "לא החלטתי. בילדותי התעניינתי יותר בפילוסופיה, מכיוון שהשאלות הבסיסיות בפילוסופיה עוסקות בשאלות החשובות בחיים. ב-1980 התגייסתי לצבא והציעו לי ללכת לתוכנית 'תלפיות'. הייתי במחזור השני של התוכנית, המאפשרת למתגייסים ללמוד תואר ראשון לפני השירות ואז במסגרת הצבא לעסוק בנושאים הקשורים למערכת הביטחון. בין השאר העבירו אותנו בצבא בכל מיני יחידות, למשל עשינו טירונות של צנחנים שזה היה מעניין כי כל הצניחות שלי היו מעל למושב שלי. היה נחמד לראות את המושב מלמעלה. אני שמח שבחרתי במסלול הזה ולא בסיירת מטכ"ל שהציעו לי".

     

     (צילום: קלייב גריינגר)
    (צילום: קלייב גריינגר)

       

      אם ביבי ואהוד היו קוראים את זה הם היו נעלבים.

      "תראי, בחרתי בתלפיות מאחר ואני האמנתי שהדברים הפיזיים מחזיקים מעמד זמן קצר. באקדמיה

      אתה אפקטיבי גם בגיל שמונים. למרות שפה בהרווארד גם הפיזי משתמר יפה, הוא צוחק, יש לנו פעם בשנה משחק כדורגל נגד הסטודנטים ואני עדיין מצליח להפתיע ולהבקיע גולים. בתלפיות הגעתי למכון הגרעיני בנחל שורק, שם התחלנו לעבוד עם האמריקאים על פרויקט 'מלחמת הכוכבים'. זו הייתה תוכנית שאפתנית לפיתוח מטריית הגנה הרמטית מפני טילים שיזם רונאלד רייגן כנגד הרוסים בסוף שנות השמונים. הפרויקט עליו עבדנו הפך להיות מחלקה שלמה וכלל הרבה נסיעות לארה"ב. באחד הביקורים הגענו לפרינסטון שם הציגו אותי בפני ג'ון בקל, שהיה נשוי לישראלית. הוא הציע לי לבוא לפרינסטון לחמש שנים לאחר שאני אסיים את הצבא בתנאי שאני אעבור לתחום האסטרופיזיקה. הסכמתי ולאחר שמונה שנים בתלפיות, בגיל 26, הגעתי לפרינסטון עם דוקטורט בפיזיקה".

       

      נשמע מאתגר.

      "מאוד. היה לי מאוד קשה בשנים הראשונות. התחלתי ללמוד אסטרופיזיקה והייתי בפער עצום, כולם כבר ידעו מסביבי מושגים שלא היכרתי. לא הרגשתי מוצלח, בלשון המעטה, ואז פתאום הציעו לי משרה בהרווארד. בזמנו משרה מעין זו לא זכתה לביקוש גבוה כי אנשים לא קיבלו קביעות בהרווארד. אני דווקא שמחתי לקבל את המשרה, כעבור כמה שנים מוניתי לראש המחלקה לאסטרופיזיקה ולמנהל המכון לתאוריה ומחשוב".

       

       

      שיעור קצר באסטרופיזיקה

      "אסטרופוזיקה דנה בפיזיקה של מה שקורה בשמיים, בשונה מאסטרונומיה שהיא הסתכלות על השמיים ללא הבנה מעמיקה. זו גירסה יותר מודרנית לדיון בתופעת אותן אנו רואים בשמיים".

       

      ומה הצורך שלנו במדע שכזה?

      "בעיקרון אפשר היה לחשוב שאין לזה שום חשיבות פרקטית כי אין לזה שום השלכה על חיי היום יום שלנו, אבל אז נופל אסטרואיד כמו זה שנפל ברוסיה לפני כחודש ומראה לנו שאנחנו צריכים להיזהר, כי מדי פעם כן נופלים עלינו דברים מהשמיים".

       

      נשמע מפחיד.

      "כן. למשל, עכשיו נאס"א והסטייט דפרטמנט בארה"ב מממנים פרויקט שהמטרה שלו היא לבדוק אם יש גופים שמאיימים על כדור הארץ, גופים שיכולים להשמיד את האנושות ואת כדור הארץ. אלו הם מסוג הגופים שגרמו להכחדתם של הדינוזאורים. אירועים אלו מתרחשים אחת לתקופות מאוד ארוכות והשאלה הנשאלת ברגע שמזהים גוף כזה היא: מה צריך לעשות? עד עכשיו לא דנו בזה בחוגים פוליטיים. עכשיו מתחילים כי מבינים שהאיום הוא איום כלל עולמי".

       

      שלושת הספרים שכתבת מדברים על היווצרות הגלקסיות הראשונות.

      "כן, זו הגירסה המדעית של ספר בראשית. התחלתי לחקור את התחום הזה כשלא הרבה אנשים התעניינו בו. כל עשר שנים האסטרונומים בארה"ב מגדירים את המטרות שלהם לעשור הבא, והנושא של חקר הגלקסיות הראשונות הוגדר כאחד הנושאים המרכזיים. במסגרת המחקר יש תוכניות לבניית טלסקופים, שאחד מהם הוא נקרא 'ג'יימס ווב ספייס טלסקופ', הוא יחליף את 'האבל ספייס'. ווב מתוכנן להיות משוגר בעוד חמש שנים, בשנת 2018, והוא אחד המכשירים העיקריים בעזרתו נוכל ללמוד על תקופות שונות ביקום, למשל כשהיקום עוד היה עובר, ולהשוות את זה לתיאוריות המופיעות בספרים שאני כתבתי. יש שתי אפשרויות", לואב מחייך, "או שהן יאשרו את מה שכתבתי בספרים או שיהיו הפתעות. אני אשמח אם יהיו הפתעות, כי זה אומר שלמדתי משהו חדש. זאת אומרת שמה שחשבנו הוא לא כל הסיפור".

       

      הכל התחיל כאן. לייב בצעירותו במושב בית חנן. צילום מהאלבום המשפחתי (צילום: קלייב גריינגר)
      הכל התחיל כאן. לייב בצעירותו במושב בית חנן. צילום מהאלבום המשפחתי 

       

      היקום היה עובר?

      כן, יש תמונות שלו כאשר הוא בן 400,000, אז הוא התקרר מספיק כדי שכל האטומים שהיו בו יהפכו להיות אטומים של מימן. אנחנו יכולים ממש לראות את הקרינה שהייתה בו באותו זמן ושנקראת קרינת הרקע הקוסמית. הקרינה הזו אחראית לאחוז אחד מהרעש הלבן שרואים בטלוויזיה כשהיא לא מחוברת לכבלים. כשמסתכלים עליה ניתן לראות איך היקום נראה באותו הזמן: לא היו בו שום אוביקטים. הוא היה פחות או יותר אחיד עם שינוים קטנים ממקום אחד לאחר בצפיפות החומר. השינויים האלו היו הזרעים לכל הצורות אותן אנו רואים ביקום היום. אזורים שהיו קצת יותר צפופים משכו אליהם יותר חומר וקרסו והפכו להיות גלקסיות. מה שאנחנו רוצים לראות זה איך התחיל התהליך שיצר את הגלקסיות שאנו רואים היום ולהבין אותו. זוהי חזית המחקר בו עסקתי עד כה".

       

       

      להעיז כמו גלילאו

      חייו של אסטרופיזיקאי לא מתמצים במעבדה ופרופסור לייב מספר בהתרגשות על הפעילויות הממלאות את ימיו:

       

      "אני מלמד, אני מפקח על תשעה סטודנטים איתם אני עובד על תאוריות שונות, אני משתתף בהמון כנסים, היום יש לי פחות זמן לעשות את העבודה בעצמי. אני שוהה בישראל כחודש בשנה כתוצאה משיתוף הפעולה שלי עם אוניברסיטת תל אביב, שם יש לי מינוי מיוחד המאפשר לי לבוא בכל שנה. השנה שיתפתי פעולה עם פרופסור דן מעוז. כתבנו מאמר על 'ננסים לבנים'. ננס לבן הוא השם לשמש שנגמר בה החומר הגרעיני. כשזה יקרה לשמש שלנו, היא תתקרר והליבה שלה תצטמק בערך פי מאה ותהפוך להיות גוף שנקרא ננס לבן, בערך בגודל של כדור הארץ".

       

      מי הרול מודל שלך?

      "גלילאו! ישנו מוסד אקדמי בפיזה, שמזמין אחת לכמה שנים מדען שיתן סדרה של הרצאות בתוכנית הנקראת הקתדרה על שם גלילאו גליליי. התחומים מגוונים, ההרצאות יכולות להיות על מתמטיקה, ביולוגיה וכו'. הם הזמינו אותי לפני מספר שנים. הכנתי ארבע הרצאות, כשהרביעית הוקדשה לגלילאו. אני מזדהה איתו כי הוא ערער על המוסכמות בתקופה בה הוא חי. הוא טען שכדור הארץ סובב את השמש בעוד הכנסיה טענה להיפך ושלחה אותו למעצר בית. בהקשר הזה הוא אמר: 'הסמכות של 1000 אנשים לא שווה יותר מדיעה של אדם אחד'. היום אנחנו יודעים שהוא צדק. בנושאים של מדע מה שקובע זה האמת ולא הסמכות. מה שיפה באסטרופיזיקה זה שהיא מאפשרת לענות על שאלות שבעבר היו בתחום הפילוסופיה או הדת, כגון איך היקום התחיל. היום אנחנו בונים מכשירים שיאפשרו לנו לענות על השאלה הזו בעזרת הנתונים שיש לנו. מבחינתי אסטרופיזיקה זה סגירת מעגל".

       

      מה היית מייעץ לאסטרופיזיקאי מתחיל?

      לחשוב בצורה שלא תלויה באנשים אחרים. האם הדיעה הרווחת היא הנכונה? לא בהכרח, צריך לחשוב ביקורתית. היום אנשים רוצים לקבל משרה בתחום, ובמקום לאתגר את הממסד הם תומכים בדעות המקובלות כדי לקבל משרה. זה מטריד אותי לראות צעירים עושים את זה. מעט מאוד מעיזים לצאת מהמסלול. אני רואה בזה אלמנט מסוכן לבריאות המדע. ההרצאה הרביעית שלי הייתה בנושא הזה, וכסיימתי אותה אמרתי שאני מקווה שאם גלילאו היה בקהל הוא היה מרוצה לשמוע את זה. הייתי גם אומר לאסטרופיזיקאי מתחיל שחשוב להיות חכם ולדעת באיזה כיוון ללכת, אבל בחיי הקצרים גיליתי שיש דבר חשוב לא פחות וזה היכולת ללמוד מטעויות. להיות חכם זה לא מספיק. חשוב לפתח מנגנון של תיקון עצמי, של למידה והתפתחות מטעויות ולהפיק לקחים".

       

      "לחשוב בצורה שלא תלויה באנשים אחרים".  (צילום: קלייב גריינגר)
      "לחשוב בצורה שלא תלויה באנשים אחרים".  (צילום: קלייב גריינגר)

       

      מה דחף אותך להעז לחשוב ככה?

      "הרקע שלי מאוד שונה, אני מאוד מחובר לטבע, אני מאוד גשמי, לחזור למושב תמיד היה אופציה טובה, ככה שלא פחדתי לאבד שום דבר. היום זה שילוב מעניין: מצד אחד אני מייצג את הרווארד, שזה מאוד ממסדי, אבל צורת החשיבה שלי היא מאוד לא ממסדית, הדימיון שלי פועל ללא הרף. המון פעמים אני חושב לעצמי שהייתי מתאים יותר לתקופת הרנסאנס, זו היתה תקופה של גילוים והעזה אנשים העזו לחשוב בצורה יותר אבסטרקטית".

       

      חשיבה אבסטרקטית זה יפה, אבל כל השמות האלו, "ננס קטן", "חור שחור", נשמעים כאילו הם לקוחים מאיזו אגדה או סיוט...

      "נכון", הוא צוחק. "יום אחד התבקשתי לבוא לבית הספר של לוטם, בתי, ולדבר על עיסוקי. בחרתי לדבר על החיפוש של חיים מחוץ לכדור הארץ ובסוף הזכרתי כדרך אגב חורים שחורים. בכל גלקסיה יש חור שחור מאסיבי השואב אליו מידי פעם כוכב שההתקרב מדי וקורע אותו לחתיכות. איך שאמרתי 'חור שחור' הכיתה התעוררה וילד אחד שאל מה קורה לבן אדם שנופל לחור שחור. אז התחלתי לתאר מה יקרה לו, הסברתי שהבן אדם יפול וכשהוא יגיע קרוב למרכז הגוף שלו יקרע והתחלתי לתאר מה בדיוק יקרה, המורה קטעה אותי ולחשה לי כי זה יהיה מתכון בטוח לסיוטים. אז נגמרה ההרצאה".

       

      נשמע עגום.

      "כן, אבל אל דאגה, אנחנו מאוד רחוקים מהחור השחור".

       

      חיים מקבילים

      האם הרגשת שהעובדה שאתה ישראלי משפיעה על ההתייחסות המקצועית אליך?

      "העובדה שאני ישראלי לפעמים הפריעה לאנשים. היום במעמדי אנשים לא יגידו דבר, אולי מאחורי גבי. לפני שנתיים בערך, NYU פתחו קמפוס באבו דאבי והזמינו אותי לדבר שם. בכנס היה פרופסור שנתן הרצאה על אסטרופיזיקה במזרח התיכון. הוא התחיל למנות כמה אנשי מקצוע יש בכל מדינה ודילג על ישראל. אני הרציתי על חורים שחורים. לאחר שהכנס נגמר ירדנו ביחד במעלית והוא שאל אותי מאיפה המבטא שלי, אז אמרתי לו מבוסטון, הוא שאל אם אני מעוד מקומות אז אמרתי לו שאני במקור מישראל, הוא שתק ואיך שהמעלית נפתחה הוא יצא בלי לומר שלום. יומיים לאחר מכן המוסד התנקש במחמוד אל מבחוח בדובאי השכנה, כששמעתי על זה כבר הייתי בבית בבוסטון אבל תהיתי לעצמי האם הבחור ההוא חושב עכשיו שיש קשר ביני לבין המקרה...".

       

      האם דת משתלבת בחיי המדען?

      "תראי, הדת לא סותרת את המדע. המדע עוסק בתיאור של איך היקום פועל, מה היו התנאים ההתחלתיים והחוקים השולטים בהתפתחות שלו. מה שמדהים זה שישנו סדר וחוקיות ושאנו מסוגלים להסביר מה קורה. אדם דתי הרוצה להבין מה יש ביקום חשוב שילמד מדע, הרמב"ם עשה את זה בתקופתו והוא היה איש מאמין. כמובן שלדעתי הגיע הזמן לעדכן את ספר בראשית כי מידע חדש זמין כיום. מה שהמדע לא עונה עליו הוא איך התפתח היקום לצורתו הנוכחית. בנושא הזה הדת יכולה לתת תשובות שהמדע לא יכול. יום אחד הוזמנתי לפאנל בנושא ב-MIT. אני הוזמנתי על תקן המדען, לידי ישבו רב יהודי וכומר נוצרי ובסוף הדיון כל אחד התבקש לסכם במשפט את הדיון. רציתי לדעת מה המסקנות שלהם ולכן התנדבתי לסכם אחרון. אז אמרתי שבהיסטוריה של הדיאלוג בין הדת למדע היו שתי אבני דרך מרכזיות, האחת הייתה עניין כדור הארץ וסיבובו סביב השמש, בסוגיה זו הכנסייה טעתה. השניה היא תאורית המפץ הגדול שהתפתחה בתחילת המאה ה-20. אמרתי כי אבן הדרך הבאה לדעתי תהיה גילוי חיים מחוץ לכדור הארץ, ושיערתי שזה ישפיע על תפישת המציאות של אנשים דתיים, כי אז יתברר שכנראה אנחנו לא כל כך מיוחדים כפי שחשבנו. עמיתי לדיון טענו שאם נגלה חיים במקום אחר הם יהיו חיים פרימטיביים. שאלתי אותם איך הם יודעים, הם אמרו כי אם היו חיים אינטליגנטים היינו כבר שומעים מהם. ומאלוהים? שאלתי, מתי לאחרונה שמענו ממנו?".

       

      אז יש או אין חיזרים?

      "היום, מתצפיות שערכנו, אנחנו יודעים שפלנטות במסה דומה לכדור הארץ קיימות מסביב לרוב הכוכבים בגלקסיה. אם הפלנטות רחוקות מדי מהשמש הן קפואות. אם הן קרובות מדי הן גם חמות מדי. התנאים שמאפשרים חיים הם אלו בהם מים יכולים לזרום. אנחנו מחפשים תנאים שכאלו. לדעתי יש חיים פרמטיביים ביקום".

       

      מה היית עושה אם לא היית עוזב את הארץ? מה היו החיים המקבילים שלך אם היית יכול לדמיין אותם?

      "המחשבה על הארץ עדיין קיימת מידי פעם, אבל האמת היא שבשלבי הקריירה המוקדמים לא הציעו לי שם שום דבר, לא קיבלתי שם הכרה. בחיים מקבילים הייתי רוצה להיות מעורב בשמירה על ביטחון המדינה. פה לא נכנסתי לתחום הזה כי לא הרגשתי שזה המדינה שלי. בביקורי האחרון בארץ לפני כמה חודשים שמעתי שראש מפע"ת הוא אדם שהיה איתי בתלפיות בטירונות צנחנים. היינו שניים באוהל ונעשנו חברים טובים. הוא היה מאוד צבאי ואני אקדמאי. שמו אופיר שוהם. איכשהו הגיעה אליו הידיעה שאני בארץ והוא יצר איתי קשר וביום האחרון נפגשנו והיה מאוד מעניין לראות אחד את השני אחרי 30 שנה, לראות איך מאותו האוהל יצאנו לחיים כל כך שונים".

       

      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה יקומים מקבילים
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      השמיים הם לא הגבול
      צילום: קלייב גריינגר
      הדימיון פועל ללא הרף. אבי לייב
      צילום: קלייב גריינגר