הרווקות הנצחית כואבת אך גם אליה מתרגלים
משהו קורה כשנשארים רווקים המון שנים. אם נודה בכך או לא, הרווקות הופכת לשגרה. אנחנו מתרגלים למיטה הזוגית שנשארת ריקה בצד שבו היית רוצה שהוא ישן, מתרגלים לרכוש ולפרטיות שלנו, ובעיקר מתרגלים לדאוג אך ורק לעצמנו
יש רגע בחיים שהזמן נעצר ואת לוקחת נשימה ומבינה שאת לא מבינה כלום. הרגע הזה בדרך כלל מגיע אחרי שחצית את גבול השלושים ופתאום את מבינה שהארבעים, חמישים והשישים לא ממש רחוקים, ושהזמן, בניגוד אליך, לא מחכה.
עוד בנושא:
רווקות מאוחרת: מה אומרים המחקרים האחרונים?
משימת חיפוש הזוגיות נעשית קשה יותר עם הזמן
הכול על רווקות מאוחרת בפייסבוק של ערוץ יחסים
תבינו, תמיד ידעתי שהאהבה תבוא בשלב כזה או אחר, אבל כמו רבים, הייתי בטוחה שהיא תגיע מהר, שבגילי כבר אהיה נשואה פלוס, ושאזכה לכל הפלוסים שבאים עם חיי הזוגיות. אך מהר מאוד גיליתי שהחלום לחיות בפלוס הוא פעמים רבות מינוס אחד גדול.
למה לי אהבה עכשיו?
"למה את רוצה להיות בזוגיות?" שאלה אותי נ', היועצת שלי שמלווה אותי במסעותיי. "מה, זה לא ברור?" עניתי והתחלתי למנות בפניה את כל הסיבות הידועות מראש, שכוללות את הרצון לאהוב גבר, את החלום לחלוק את חיי עם בן זוג ואת השתוקקות להיות אמא.
"זה לא מספיק" ענתה נ' והוסיפה: "את זה כולן רוצות. השאלה אם את יודעת למה?". השתתקתי. תמיד חשבתי שאני יודעת לענות על ה"למה?" ואם לא די בכאב הרווקות הנצחית, היה לי ברור שלאהוב זה סיבה מספיק טובה. המשכתי לאחוז בשקט והתרגשות מילאה את החלל.
שיתפתי את נ' באהבות שזכיתי לאהוב וכל מילה לוותה בכאב. "זה כאב מתוק, אם יודעים להעריך את הזכות לאהוב", ניסתה נ' להרגיע אותי והוסיפה שהתשובה ל-"למה" חייבת לבוא מהלב, מהפחד האמיתי שמונע מאיתנו להיות מי שאנחנו באמת. אחרי דקות ארוכות ומסע אל העבר, הרשתי לעצמי להודות בקול רם שאני פשוט לא רוצה להזדקן לבד.
הייאוש נעשה נוח
משהו קורה כשנשארים רווקים המון שנים. אם נודה בכך או לא, הרווקות הופכת לשגרה. אנחנו צוברים ותק ברווקות ומשלמים על כך מחיר. אנחנו מתרגלים למיטה הזוגית שנשארת ריקה בצד שבו היית רוצה שהוא ישן, מתרגלים לרכוש ולפרטיות שלנו, ובעיקר מתרגלים לעשות הכל לאחד. קניות לאדם אחד, ניקיון לאדם אחד, אוכל לאדם אחד ובלי ששמנו לב, הרווקות כבר לא ממש מפריעה, אבל באוזן אחת אנחנו שומעים שכולם מחפשים אהבה והשמועות מעוררות בנו את הרצון להזדהות ולמצוא גם אנחנו, אהבה.
"כשאישה אומרת שהיא רוצה זוגיות, היא גם צריכה לדעת למה היא מתכוונת", הוסיפה נ' והמליצה לי לערוך רשימה ולפרט בה עם מה הזוגיות שלי מגיעה. מיד העט נשלפה אך היד נעצרה. חשבתי לעצמי שהרשימה שלי תכלול כמובן את ה"גבר-גבר", אתן יודעות... המשכיל, החכם, הרומנטיקן, הבריא, הנאה. זה שישלים כל חלום. אך בסוף מחקתי הכל ורשמתי את המילה "תקשורת" בגדול.
נ' הסכימה איתי שתקשורת היא הזרע לכל מערכת יחסים טובה. "אם אזכה לבן זוג, הייתי רוצה שנוכל לדבר על הכל", אמרתי לחברתי. "לא אם, מתי!", היא קטעה את חוש מחשבתי, ומיהרה להזכיר לי שאהבה לא נכנסת למקומות שתפוסים על ידי ספקות.
מהשבוע הזה למדתי שהאהבה שלי מתחילה פה. חיכיתי יותר מדי שנים להתאים את עצמי למה ששמעתי מאחרים, עד ששכחתי לבדוק למה אני רוצה בכלל להיות בזוגיות. אולי בשל כך, אנשים מתגרשים ושוכחים מהר מאוד את האהבה לה חיכו, כשהבעיות באות לבקר ושוכחות ללכת.
אהבה היא משהו נפלא ומרגש, אבל היא גם משהו פרטי שלי, שלכם. היא לא אמורה לרצות את הנורמות החברתיות. היא לא אמורה לתת לנו את כל התשובות, אבל היא כן מלמדת אותנו את הדרך.
אהבה לא מסתכמת בשורת מחץ באתר הכרויות, כשם שאנחנו לא מסתכמים בסטטוס ותמונה. את התשובה ל-למה שלי - מצאתי. זה לוקח זמן להגיע למקום שבו את מבינה שהאהבה שלך והיכולת שלך לאהוב זה המקום שבו אין תשובה נכונה או שגויה. זה התהליך שלך והוא רק שלך.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
