"האח הגדול 5": מופת של דה-הומניזציה
אחד אחד עוברים משתתפי "האח הגדול" בפרק הפתיחה הארוך כגסיסת לוויתן, ואחד אחד אתה רואה עליהם את המניפולציות של ההפקה, עוד לפני שאמרו שלום זה לזה. אלה כללי המשחק המפחיד הזה: כולם כאן רק סחורה - המתמודדים והצופים כאחד
"זה משהו מיוחד שעוד לא היה לנו", אמר הסוחר הממולח, מזייף התלהבות כדי שתתלהבו יחד איתו לבחון את הסחורה שזה עתה הגיעה: גאדג'ט מנצנץ? גלידה בטעם פיצה? דג טורף לאקווריום? לא, מה פתאום. כאן יש רק סחורה אנושית, והמשהו היא טאהוניה: בת 25, ילידת אתיופיה, דוגמנית, יפהפיה, והיא שברה לי את הלב - כי גם היא רואה בעצמה משהו ולא מישהו.
- עוד ביקורות, כתבות ועדכונים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet
היא גדלה בעוני ובמחסור, מרדה במשפחה שלה ובאורחותיה השמרניות. בן זוגה האחרון הוא איש בן 47, "עם מעמד וכבוד", כלשונה, והנה בצילו היא משתנה, וכך היא אומרת על עצמה כזוגתו: "פתאום את יכולה להכנס לסופר ולקנות כל מה שאת רוצה!". וזה כל כך עצוב שמישהו, אפילו הציניקנים הכי גדולים שיושבים בחדר העריכה של האח הגדול, חושב שהנה, הנה יש לנו כאן חומר טוב. כמה מנויים לערוץ 20 שווה החומר הזה?
אבל זה עצוב גם להיפך, כי קארין זהובת השיער - הפוזיטיב של טאהוניה, בהנחה ששחום זה נגאטיב - מודרכת לספר למצלמות איך היתה הילדה הכי עשירה והכי דחויה בכיתה, ואיך אבא שלה אמר לה שעדיף לבכות במרצדס ולא בסובארו, ואיך בבית שלה בתל אביב יש אסלה בעיצוב פיליפ סטארק שעולה 50 אלף שקל. טייפקאסט ברור לגמרי, שקוף ונצלני עד זרא, שבו קארין תתפקד גם כמיני-מעושרת וגם כקונטרה לטאהוניה. יהיה מה זה מדליק, עירבוב החומרים הזה.
"זה משהו מיוחד", מבטיח הסוחר, והוא חייב להבטיח, כי זה לא. זה בדיוק אותו משהו ואותו מיש-מאש מהעונות הקודמות, עם שינויים קוסמטיים פה ושם. תמליל עלמות החן והערסים, הכלבות והקלולסים, העדות והאמונות והדעות כל כך צפוי ומעייף עד כי נדרשת אמירה מפורשת של ארז טל, האמין מבין שני המנחים, שזה לא צפוי - כדי לשכנע אתכם לשבת עד סוף כל הפרסומות. בטח: לא צפוי בדיוק כמו עוד בדיחת הומואים של אסי עזר, כמו עוד "נא להתנהג בהתאם".
אחד אחד עוברים משתתפי העונה החמישית של האח הגדול בפרק הפתיחה המשעמם עד מוות והארוך כגסיסת לוויתן, ואחד אחד אתה רואה עליהם את המניפולציות של ההפקה עוד לפני שאמרו שלום זה לזה. הנה האינסטלטור הטברייני חובב לד זפלין, אבי בן ה-57 . מה הוא? דבר כזה כן היה לנו. הנה יוסי בובליל משודרג, כולל הנטיה המעצבנת לאפוריזמים ומחברת מלאה בדיחות שהוא רשם לעצמו. והנה דורין סגול, הביץ' מהגיהנום, זאת שתגיד לכולם בדיוק מה יושב לה על הלב ומי לא בא לה טוב באותו רגע ממש - ויש מצב שתהיה סוג של מעיין חודידה, רק טיפה יותר מתונה. כזאת שאפשר להשאיר בבית למרות מחאות קולניות של מועצת הרשות השניה.
וקחו את הסחורה המשומשת, שלי ורוד (דורין סגול, שלי ורוד? מה לעשות, יש גם צירופי מקרים), על תקן פרח הקיר המבויש למחצה שהיא בעצם סקסולוגית, ואת הלסבית הקשוחה שכבר היתה לנו, ואת הערס שעכשיו מופיע בגרסה הגרוזינית, ואת תואמת-אביבית לרבות הבייביליס, ואת הדוגמן עם הקוקו שהפעם הוא לא כבד שמיעה, ואת חובב החתולים והקומיקס שהוכנס על משבצת הגיק התורן, אבל שכחו לספר לכם שאולי מדובר כאן בבעיה אישיותית מסוימת. כולם סחורה, לרבות גילי ורני מיילי, אב ובנו, על תקן של "אנחנו נספק לכם בידור, כדאי לכם לקחת אותנו".
עד כמה יודעים המתמודדים בבית האח הגדול, עם כניסתם, שהם אמורים לתפקד כסחורה? בעונה הזאת, כך הובטח לנו, לא ידחפו תרופות פסיכיאטריות ללועם של אנשים בניגוד לרצונם. אבל אל תטעו לחשוב שחל איזשהו מפנה באישיות הקולקטיבית של יצרני "האח": עדיין מדובר בכלא עם פיקוח אימתני ונהלים נוקשים של סטאלאג, שמופנים כלפי כל אחד ממרכיבי הסחורה. עדיין זו התוכנית המניפולטיבית ביותר שתצפו בה, ולגבי דידי - הכי מפחידה על המסך.
ומה שמפחיד באמת מתגלה כבר בפרק הראשון. בצידי מסלול השינוע של הסחורה האנושית מהלימוזינה אל פתח הבית ניצבות גדרות שמאחוריהן עומד המון מריע. ההמון נכסף להתחבר לרגע אל המתמודדים ושולח אליהם ידיים בתקווה נואשת למגע, כאילו היה בהם כוח לרפא או להיטיב. והמתמודדים, איש איש בתורו, נענים ברוחב לב למצוקתם של הפלבאים שעוד מעט יחרצו
את גורלם בסמסים. התבוננתם פעם באנשים המצווחים בהיסטריה? ראיתם שכולם בני נוער, וכולם כאחד נמצאים שם מרצונם, ורצונם הוא לא יותר מאשר לנגוע באבק התהילה המדומה הצמוד כעת למתמודדים?
להם ולדומיהם, ולכל מי שעוד יצפה בשלושת החודשים הקרובים, כדאי להזכיר שוב את חיוך הסוחר של ארז טל, בעצמו סחורה שמשרתת את האח יפה ומכניסה לכיסו עוד ועוד זוזים, כשהוא אומר: "משהו כזה עוד לא היה לנו". כי בעצם כולם - משתתפים והפקה, קהל מצווח וקהל בבית - הם בסך הכל עוד מוצר קטן והכרחי בדרך אל הבנק. סחורה. לא יותר מזה. "האח הגדול" הוא בעיני מופת של דה-הומניזציה, לא "בידור". הוא לא "ניסוי חברתי" כי אם אקווריום ענק לתוכו מושלכים דגים בעלי תכונות מאוד בולטות, ותחת פיקוח אקלימי מדוקדק ותפאורה מושקעת הם אמורים לשמש לראווה באמצע הסלון. אף פעם לא הבנתי אנשים שמאוהבים באקווריום שלהם. עוד פחות מזה אני מבינה אנשים שמוכנים לחיות באקווריום שלושה חודשים. ועוד פחות, את מי שמוכן לצפות.
