10 המקומות שאסור להחמיץ בניו זילנד

נכון, עברתי דברים יותר קשים בחיי מלכתוב על ניו זילנד, אבל אני מודה שהמשימה לבחור את המקומות המומלצים שלי מתוך מאות שזכינו לראות במשך שלושה חודשי טיול, לא היתה פשוטה.

כפי שציינתי בכתבתי הקודמת, מבחינת הגעה למקומות אחוזי ההצלחה קרובים למאה במדינה הזו, ואם פספסת משהו אחד, תרוויח אחר.

מה שהנחה אותי בכתיבה על המקומות שאותם אסור לפספס, הוא הרעיון שגם בלי העזרה שלי תגיעו למאונט קוק המרהיב, לאגם וואנקה ולמערות עם תולעים זוהרות. כלומר, אז הנה עשרת המקומות שעליהם פחות כותבים או מדברים בניו זילנד, אבל הם לא פחות יפים. נתחיל מהאי הצפוני.

קפצו לראות עולם. גיא וחנה טבק באגם נלסון בניו זילנד(צילום: חנה וגיא טבק)

החוף הכי יפה באי הצפוני: מאטאיי ביי

בצפון מזרח האי ישנו חצי-אי קטן ולא נודע, העונה לשם המאורי Karikari. שם פרוש לו בנחת חוף רחב ידיים, מלא מסתוריות ופינות קסומות אך בעיקר ריק מאדם.

עוד טיולים שאסור להחמיץ בערוץ התיירות:

• הזוהר הצפוני בלפלנד: המופע היפה בכדור הארץ
• רק אני והאוטו: לנהוג במדבר השלג האמריקני
• על חבל דק בלדאק: הנהר שקופא תוך כדי הליכה
  

הרי ברור שבמדינה שכוללת בשטחה שני איים מרכזיים (ועוד שניים קטנים יותר - איי צ'טם ושמורת הטבע סטיוארט) יתגלו חופי פלא רבים. התייעצנו עם מקומי חביב וביקשנו שייקצר את דרכנו אל החוף הכי יפה באי הצפוני - והוא שלח אותנו למאטאיי ביי (Matai bay).

שלושה לילות ישנו עם האוטו באתר הקמפינג של הדוק (doc). ביום הראשון רק ישבנו והבטנו על היופי הזה, ומהיום השני התחלנו לטייל בין עצי ענק הגדלים על קו המים ובריכות נוי קטנות שנוצרו בסלעים. צמחי מים הזויים ובעלי חיים מוזרים סביבנו. חוף ים פאסיפי קלאסי, אך יוצא דופן ביופיו.

רק לשבת ולהביט על הנוף, לא יותר. חוף מאטאיי ביי בניו זילנד (צילום: יוחאי רובל)

מים סרוחים ונעימים: בוצ'ר'ס פול

אזור טאופו שבאי הצפוני מאופיין בפעילות תרמית רבה - תחנות כוח, בריכות תרמיות, פארקים והרבה תיירות נוצרת סביב המים הסרוחים, הפורצים כפלא מבאיש מן האדמה.

בדרכינו מרוטרואה דרומה לטאופו, דרך כביש צדדי העונה לשם Broadlands Rd, נתקלנו במקרה בשלט מוזנח המפנה לשביל צדדי שאינו סלול. נסענו איתו כדקה או שתיים עד שהגענו לבריכה המופלאה. 

לא ברור מי היה הגאון שניצל את זרם המים התרמיים שפרץ אצלו בחצר, והפך אותם לבריכת עץ טבעית ויפהפייה, בלב כר דשא מבהיק - בוצ'ר'ס פול (Butcher's pool). אך בזכותו מצאנו עצמנו משתכשכים לנו במים חמים עד רותחים, כשמעלינו מפעם לפעם טפטוף קל. הרגשנו שאנחנו היינו הראשונים להגיע אליו. הבריכה גדולה ומפנקת עם מדרגות עץ והרבה מקום סביב, אך באף מקום לא מצאנו שומר, או קופה לשלם בה, או לכלוך שמישהו השאיר לפנינו.

כמה מסריח, ככה כיף. בריכה מים תרמו-מינרלים - "בוצ'רס פול"(צילום: חנה וגיא טבק)

העץ הוא גבוה: יער עצי סקויה ברטורואה

כחובבי צמחים מושבעים, יצא לנו לשוטט ברחבי הארץ והעולם אל כל מיני לוקיישנים מוזרים ומדהימים בחיפוש אחר עץ אלון קשיש או עצי דקל דום נדירים. הפעם, סמוך לעיירה רוטרואה הגענו אל Whakarewarewa Forest, יער עצי סקויה מרשים ביותר, הכולל בתוכו כמה פרטים ותיקים.

עצי סקויה יכולים להגיע בקלות לגבהים של 100 מטרים. הם זקופים ובעלי גזעים אדומים וההליכה בתוכם גורמת לך להרגיש "כזה קטן".

ביער שבילי הליכה רבים ארוכים וקצרים ומסלולי אופניים מדהימים, אך מה שבעיקר כיף הוא להתיישב בספסלי העץ הפזורים ביער ולהביט למעלה עד לצמרת העץ (או עד שנשבר הצוואר).

תרגישו קטנים מול היער העוצמתי הזה. עצי סקויה בניו זילנד(צילום: חנה וגיא טבק)

לתפוס רילקס: קארוסין קריק

חוייה חריגה ומרגיעה כאחד. הנחל בקארוסין קריק(צילום: חנה וגיא טבק)

יש למישהו ירוק? הגנים הבוטניים

חוויית הצמחייה הניו זילנדית יכולה לרגש כל אדם, גם אם הוא לא חולה על צמחים (כמונו). 75 אחוזים מצמחיית ניו זילנד הינה אנדמית לניו זילנד כלומר, אופיינית למקום וגדלה אך ורק שם. המשמעות היא שאם רק תביטו, תראו צמחים שלא נמצאים בשום מקום אחר בעולם.

מאחר והמדינה מבורכת במשקעים רבים כל השנה, וזוכה לתופעות גיאולוגיות כאלה ואחרות, הרי שהיא מזמינה אליה זנים ומשפחות רבות של צמחים להיות להן כבית.

וכך נוצרה לה תופעת גנים בוטניים גדולים וקטנים בכל רחבי האי הצפוני. בכל פעם שנתקלנו בשלט נסענו מיד לראות במה מדובר. לעיתים היתה זו חצר אחורית של קשיש, שאת כל חייו השקיע בגינתו והוא גאה בה עד מאוד, ולעיתים גנים מתוכננים ומרהיבים ביופי ובשפע של צבע.

הרשימה היא אינסופית אך המומלצים הם הגן הבוטני של טאופו, ניו פליימות' ושל וולינגטון (המצטיין בעיקר בגן הורדים האקסטרימי ביופיו). אך היפה מכל הוא ה-hollard garden - גן שתכנן ובנה רומנטיקן אחד עבור אשתו, בקרבת הר הטרנאקי המחודד. כמה צבעים שטפו את עינינו באותו בוקר בגן, אפילו הגשם שתקף אותנו לא הפריע לנו להתלהב כמו ילדים מכל ערוגה ססגונית או מפסלי הארץ היצירתיים המקשטים את הגן.

איזו פרח את! חנה בגנים הבוטנים(צילום: חנה וגיא טבק)

ונעבור לאי הדרומי.

הטיפוס שלא כולם חזרו ממנו: עמק מתוקיתוקי

עמק מתוקיתוקי (Matukituki valley), הצפוני מעט לוואנקה, הוא אחד מפלאי פלאיה של ניו זילנד. מלמטה הוא נראה ככל עמק אחר יפהפה במדינה הזו, רחב ידיים ועצום כשבתוכו זורם נחל תכול, ציפורי בר עצומות ודממה טבעית.

הכל ירוק ירוק, וברקע מתנצנץ לו רם מעלה ולבן Mount Aspiring - ההר השני בגובהו בניו זילנד, אחרי הר קוק. הנסיעה אל העמק קשה, מייגעת וכרוכה בנהיגה איטית וקופצנית לאורך כשעה וחצי.

אחד מפלאי פלאיה של ניו זילנד. עמק מתוקיתוקי(צילום: חנה וגיא טבק)

בנוסף לקפיצות המזיקות לרכב, יש לעבור גם שמונה (!) נחלים בדרך ולא תמיד זה אפשרי: אם ירד גשם, הרי כל מעברי המים עלו על גדותיהם וכלי רכב לא יעברו - מה שהופך את העמק הזה לעוד יותר מרגש, כיוון שהוא קשה להשגה.

מעמק מתוקיתוקי יוצאים מסלולי הליכה רבים ושונים, אך המנצח את כולם בהפרש רב של נקודת הוא הטרק הקצר והמסוכן אל פסגת הר פיילון (Pylon). זו היתה ההליכה הקשה ביותר שידענו בכל הטרקים שעשינו. ההליכה אינה ארוכה בקילומטרז' אך הטיפוס הוא לגובה 1,800 מ' בשביל שלא כל המטפסים חזרו ממנו.

משחק אותה קשה להשגה. גיא בעמק מתוקיתוקי(צילום: חנה וגיא טבק)

לשמחתי לא ידענו כלום גם על הטיול הזה, כי אם הייתי יודעת לא הייתי יוצאת כלל ומפסידה את הנופים החריפים של עמק מתוקיתוקי המסעיר מצד אחד של הפסגה, ומצידה השני תצפית מרהיבה לקרחון דארט האלמותי ואל האוכף האדיר Cascade sudlle.

אך השמחה הגדולה ביותר היתה למצוא את הנקודה הזו בשביל, אותה חיפשתי שלושה חודשים, רק כדי לעשות מחווה לחבר יקר, ולתמונת הפרופיל שלו בפייסבוק.

אל תוותרו על ההליכה היפהפייה הזו שגם תגרום לכם להרגיש כי אתם יותר חזקים ממה שדמיינתם. היו זהירים, קחו את הזמן, אל תמהרו, צאו מוקדם (וכמובן מחשבות חיוביות בעלייה - זה תמיד עוזר).

התצפית לעמק מתוקיתוקי. מה לא עושים בשביל חברים?!(צילום: חנה וגיא טבק)

לונה פארק של צעצועים: מוזיאון התחבורה והמשחקים הלאומי 

חלומו של כל ילד, גן עדן של כל ילדה - מוזיאון התחבורה והמשחקים הלאומי (National Transport & Toy Museum) הוא חנות ממתקים רק עם משחקים, לונה פארק של צעצועים. כמה רגעי אושר חווינו שם בין עשרות מדפים עמוסים בארביות מכל העמים וכל העידות.

אוספי ענק של כל מה שנכנס תחת קטגוריה "משחק" מקוביות ועד אוניות, מדרדסים ועד מטוסים, ממחשבים ועד רכבים. מדובר באוסף פרטי מרשים ביותר, מסודר להפליא לפי נושאים ועמוס פרטים לעייפה.

אותו בחור'ציק שהאוסף שייך לו, כנראה סובל מאגרנות-יתר ומחשבון בנק מופגז. כפי הנראה חובב גדול של משאיות, קרוואנים, מכוניות ישנות ואופנועים ממלחמת עולם של פעם, אבל גם חולה על ברבי וקן, על קטקטים ומכונות כתיבה.

כל כך התרגשנו מההליכה במוזיאון, שדווקא לא היה נקי או מנצנץ במיוחד, אבל הפגין אהבה אמיתית וילדותית למשחקים, לנוסטלגיה ולפשטות. בוואנקה מוזיאון נוסף "פאזלינג וורלד" (Puzzling world), העוסק בתלת מימד ומשחקי אילוזיה, אך הוא אינו מרגש וסוחף כמו אוסף הצעצועים מעורר הקנאה והמרהיב.

נו, מה אתה ילד?! מוזיאון התחבורה והמשחקים הלאומי (צילום: חנה וגיא טבק)

בדד אלך: חצי האי באנקס

בשבוע האחרון לטיולינו, אחרי שכבר הרגשנו שראינו את כל היופי שיש למדינה הזו להציע, שכבר התחלנו

להרגיש מיצוי טוטאלי מנופים עוצרי נשימה, הגענו לחצי האי מלא הפלאות באנקס (Banks peninsula).

מצאנו את עצמנו מרחיקים כשעה וחצי נסיעה מכרייסטצ'רץ' בדרכים יפהפיות לחצי האי הקסום, המכיל בתוכו עוד חצאי איים נוספים, חופי פלא ודרכים הרריות. הופתענו מכמה בודד ועזוב האזור ושאנשים רבים לא טורחים להגיע אליו כלל, למרות שיש בו את העיירה התיירותית הצרפתית המקסימה "אקרואה" ומפרצים אימתניים ויערות סבוכים.

כביש פתלתל העונה לשם סאמיט רואד (Summit road) עולה אל פסגות הפנינסולה, ואנחנו לא מבינים איך אנחנו היחידים שנוסעים ביופי הזה. בחצי האי ניתן לישון בכל מקום, אין שילוט האוסר על קמפינג - דבר חריג בניו זילנד וגם משמח ביותר, כיוון שבכל פיתול אתה נחשף לעוד חוף שיכול להיות רק שלך.

אנחנו היחידים בתוך הפלא הזה. גיא וחנה בחצי האי באנקס(צילום: חנה וגיא טבק)

המרכז הרוחני של היקום: קאסל היל

את פארק סלעי הליימסטון החושניים קאסל היל (Castle hill) ראינו עוד מהכביש שלקח אותנו משמורת הטבע ארתורס פאס (Arthurs pass) אל כיוון העיר, שפעם היתה ציורית והיום היא ערימת אבנים וכבישים סדוקים - קרייסטצ'רץ'.

לא ידענו דבר על-אודות גן העדן הגיאולוגי הזה. בכלל מיהרנו באותו היום ולא יכולנו לעצור, אבל מראה הסלעים היה מפתה כל כך, כמו מזמינים אותנו לבוא ולהתלטף איתם. מרחוק הם נראים כמו אלים חטובים שקפאו שם לכל החיים.

לא סתם העניק הדלאי לאמה את התואר "המרכז הרוחני של היקום" (Spiritual Center of the Universe) למקום המעט הזוי הזה. התהלכנו בשבילים טבעיים שנותרו עם הרוח, בין סלעי ענק שמנמנים, הטמונים בגבעות ירוקות.

תן לשים ת'ראש על סלע. גיא בקאסל היל(צילום: חנה וגיא טבק)

השילוב של האפור הדרמטי והירוק הזוהר, הנעים לנו את חוש הראייה. בסוף בזבזנו לא מעט זמן בנסיון להתאחד עם היופי המעוגל הזה של הטבע. לרגעים שכחנו שמדובר בכלל באבנים.

אבל אם אני צריכה לסכם את המקומות המומלצים והפחות מוכרים בניו זילנד בשתי מילים אחרונות, אין לי ברירה ולכתוב "מריאן לייק" (Marian lake), הלוא הוא המקום היפה בעולם.

מכירים עוד מקומות שאסור לוותר עליהם בניו זילנד? טקבקו לנו!