אחרי הגט: רוקדת את החופש שלי
בראשית היו עלבונות קטנים, אחר כך אלימות מילולית, ולבסוף גם פיזית. דבורה פרטוש הבינה שכך אי אפשר להמשיך, אבל במשך שנים נמנע ממנה להתחיל את חייה מחדש. פעם מסורבת, והיום רוקדת לשינוי: טור אישי ופלאש מוב
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בהתחלה חשבתי שזה יעבור, שזה חולף, אבל לאט-לאט חלחלה להכרתי ההבנה כי זה רק הולך ונהיה גרוע יותר. ההשפלות וההתעללויות הפיזיות והנפשיות הלכו וגברו, ולא נראתה שום תקווה באופק. הניסיונות לשקם את מערכת היחסים בינינו לא עזרו, והבנתי שאין מנוס - אלא להיפרד על מנת להפסיק את הסבל.
הוא לא רצה לשחרר
חשבתי לתומי כי פירוק הקשר יהיה קל יחסית, כי גם הוא הבין שכך אי אפשר להמשיך. מהר מאוד הדירה נמכרה, הייתה החלטה בנושא מזונות, כל אחד עבר לגור במקום משלו (אני עם הבנות). והרגשתי שהכל עובד כשורה. נראה היה שהקושי כבר מאחורינו, ונשאר רק עניין הגט.
אבל אז, כשהגענו לשלב הגמר, התחילו הבעיות; הוא לא רצה לשחרר, הוא התחיל להציב דרישות, הוא
דרש שאחתום לו על כל מיני התחייבויות - חלקן הגיוניות וחלק לא, שאוותר על חלק ממה שמגיע לי מתוך הרכוש המשותף, ואם לא אעשה זאת, לא אקבל גט.
התחלתי לחשוש, פחדתי שהוא לעולם לא ייתן לי גט, והבנתי פתאום שכל הדרך הייתי עצמאית, כולל ההחלטה להיפרד, כולל ההחלטה לגדל בעצמי את שתי בנותיי, אבל בעניין הגט אני בידיים שלו. הוא יכול למשוך אותי שנים, וגם אם אסכים לדרישותיו, הוא יכול להציב דרישות נוספות.
הצעתי שייתן גט, ואחר כך נדון בכל השאר. הוא לא הסכים ועמד על שלו. הזמן עבר, הבנות גדלו, ואני ללא גט. כל כך רציתי להתחיל חיים חדשים, לצאת, להכיר גברים ולתת לעצמי צ'אנס לזוגיות מוצלחת, אך את כל זה הוא מנע ממני כשהחוק לצדו.
ההבנה שאני נתונה לשגעונותיו נטעה בו כוח
לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני נתונה לשרירות לִבו של הגבר שהתעלל בי במשך כל כך הרבה שנים. לאט-לאט הבנתי שהמצב הזה יכול להימשך שנים ארוכות, עד שלא אוכל יותר לשקם את חיי. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה הצליפה בי התחושה הכואבת שאין דבר שאוכל לעשות כדי לשנות את המצב. רחמים ואיומים לא יעזרו: אני נתונה לשיגעונותיו, ונראה שההבנה הזו נטעה בו כוח וחיזקה אותו.
הבנתי שאני צריכה עזרה בהתמודדות מולו, ופניתי לעמותת "מבוי סתום". שם קיבלתי סיוע מעורכת הדין ומהעובדת הסוציאלית. התחלתי להבין שאני לא אשמה, שזה קורה גם לנשים נוספות. כבר לא הייתי לבד עם תחושת הפחד. העובדת הסוציאלית ליוותה אותי בכל השלבים, גם כאשר כבר לא הרגשתי בנוח לבקש עזרה ממשפחה וחברים. היא הייתה שם בשבילי ברגעי הלחץ.
עורכות הדין של הארגון ייצגו אותי בהליכים משפטיים עד שהגיעה נקודת המפנה. פתאום, הוא, הפרוד שלי, נזקק לסכום כסף שקבלתו חייבה את מתן הגט. ואז בבת-אחת, אחרי שהמתנתי 3 שנים מבלי שראיתי את האור בקצה המנהרה, תוך שבועיים קיבלתי גט! חזרתי להיות אישה עצמאית. אני קוראת לכל הזוגות שעומדים להתחתן – אתם יכולים למנוע את המצב הזה.
לו הייתי חותמת לפני החתונה על ההסכם לכבוד הדדי, הייתי חוסכת מעצמי ומילדיי סבל רב. לא הייתי עוברת את כל שלבי הסחטנות וסרבנות הגט. ההסכם לכבוד הדדי הוא הסכם קדם-נישואים ששומר על ההדדיות והכבוד בין 2 בני הזוג, גם כאשר הוא נקלע לקשיים, מריבות וכעסים. ההסכם נותן מסגרת על מנת שלא נאבד את העשתונות ברגע של עלבון וכעס, כך שהפרידה לא תהפוך למלחמה.
באתי לרקוד ולחגוג את החופש שלי, ובתוך כך לקרוא לכל הזוגות הצעירים שעומדים להינשא לחתום על ההסכם לכבוד הדדי, כדי שאף זוג לא יצטרך לעבור את מה שאני עברתי.
העמותות "קולך" ו"מבוי סתום" יזמו פלאש מוב, במסגרת פעילותן לקידום הסכם קדם-נישואים שיאפשר לבני זוג, אם חלילה יחליטו להתגרש, לעשות זאת בכבוד וללא הסחטנות המתלווה פעמים רבות להליך המשפטי. כמה עשרות רקדנים - בהם מסורבות גט לשעבר, זוגות ורקדנים מתנדבים - התגייסו לצורך העברת המסר במדרחוב בן יהודה בירושלים, לצלילי השיר Love & Respect, כשהם לבושים בבגדי חתן-כלה. מירי שלם וליאת עמר מסטודיו Women Dance For a Change, ניר ומיטל אליהו, סטודיו אלי מזרחי
יעל טרנר וסטודיו 6 התגייסו לסייע אף הם. העמותות מציעות נוסח הסכם חינם, ולמתלבטים מוצע סיוע משפטי במחיר סמלי.
לפנייה לכתב/ת 
