לא משחק ילדים: קולנוע מורכב לגיל הרך
מוזיאון הרצליה מארח תערוכת קולנוע בשם "שפת ילדים", שמאתגרת דרדקים, וגם מבוגרים. צדפה שמשנה את העולם, הכבש ה-16 בחלק מהעדר, ומצלמה נסתרת במשקפיים - צפו בשלושה מהסרטונים
זו אמנות? זו קולנוע? זה משחק ילדים? יהיה אשר יהיה במוזיאון הרצליה לאמנות מוצגים בימים אלה מקבצי וידאו ארט וקולנוע נסיוני הפונים דווקא לילדים - אלו הזאטוטים ואלו המבוגרים. בפרויקט הקולנוע הנסיוני "שפת ילדים", שנתמך על ידי הקרן החדשה לקולנוע בשיתוף פעולה עם ערוץ לוגי, מציגים היוצרים סרטים אמנותיים קצרים המנגישים תכנים מורכבים ועמוקים גם לצופים הצעירים ביותר.
במסגרת הפרויקט שנאצר על ידי חן שיינברג, מוקרנים סרטים רבים בחלל המוזיאון (לצד פרויקט "שפת ילדים", נערכת במוזיאון הרצליה גם תערוכת היחיד של האמן שחר "פרדי" כסלו "מעלה קרחות"). מטרתם על פי המארגנים "להעשיר את עולמם של הילדים על ידי צפייה בתכנים מורכבים ויוצאי דופן ולהוסיף רובד אחר לתרבותם האודיו-ויזואלית". מבין הסרטים, מוצגים כאן לפניכם של היוצרים, מיה טיברמן ושי הרשקוביץ', קרן גלר, רותי סלע ושחר פרדי כסלו.
"צדפה" / מיה טיברמן ושי הרשקוביץ
"לספור כבשים" / קרן גלר
"היוצרת מתכתבת עם אחד האלבומים המכוננים של הילדות הישראלית "הכבש השישה עשר". היא מבטאת את הפער בין המעטה החיצוני האידילי של הילדות לבין הסדקים שנפערים בתוך דימוי זה וחושפת את מה שבדרך כלל מצונזר מעיני הילדים. שירו של יהונתן גפן מחבר בין שתי ישויות תמימות - ילדים ובעלי חיים. הילד שמתקשה להירדם סופר את הכבשים שחולפות מעל ראשו.
"גלר מצלמת עדר כבשים במסע לקראת המלטה ומראה לנו אותם בתוך מציאות אפורה וקשה, בלי ניסיון לייפות אותה. את 'כדורי הצמר' החמודים שהלכו לבדם בשיר, מראה גלר כשהם משוללי חופש, דחוסים, מסומנים ברצועות פלסטיק ומובלים על ידי האדם כחלק מפס ייצור המוני שבו הטבע ממושטר ונדחק לתבניות דַּכְּאניות. בתוך ההמולה ובמהירות ההובלה, גלר מצליחה להשתהות עם מצלמתה על פניהם של הכבשים, כל כבש וכבשה בנפרד, וחושפת הבעות פנים וניואנסים המייחדים. בכך מעניקה להם את האינדיבידואליות שאבדה".
"משקפיים מצלמה" / רותי סלע
"האמנית מחברת שני אמצעים אופטיים: משקפיים ומצלמה נסתרת המורכבת בתוכם.
היא נותנת לשני אחייניה לצלם בעצמם את רוב הסרט, ובכך מאפשרת לנו לראות את העולם למשך מספר דקות דרך נקודת מבטו של ילד. סלע מחברת בין כמה ז'אנרים שונים ורחוקים זה מזה שלכאורה אינם ניתנים לחיבור: סרט ילדים, כתבה תיעודית, סרטי מצלמה נסתרת, סרטי וידיאו משפחתיים וסרטים מדעיים.
"האמנית מציידת את הילדים באמצעי אופטי הנחשב כמגשים הפנטזיה הטכנולוגי האולטימטיבי ליצירת סרטים כמו סרטי ריגול או סרטי ג'יימס בונד, אך הילדים מצלמים את ההתרחשויות היום־יומיות והשגרתיות בביתם ובמוזיאון המדע. פער זה מהווה מרכיב חשוב בפואטיקה של העבודה".
