"נימרוד" של גרין דיי: חיים שלמים באלבום אחד
הגדולה של "Nimrod", היא בהיותו אלבום אקלקטי - המערבב סגנונות שונים ובלדה נצחית אחת בשם "Time Of Your Life". כי ככה זה בחיים: פעם אתה רוצה להסתגר ולברוח, ורגע אחר כך, לכבוש את העולם. עוד יצירה בסדרת האלבומים שאסור לשכוח
גם תורה של "גרין דיי" הגיע. כשהוציאה הלהקה את "Nimrod" ב-1997, חודשיים לאחר יציאת האלבום יצא גם "Good Riddance", שידוע יותר בשמו "Time Of Your Life". המילים הרגישות של בילי ג'ו ארמסטרונג, האקורדים הפשוטים, כלי המיתר הדרמטיים ברקע הפכו אותו לשיר סיום קיטשי ומופתי עבור כל רגע בחיים, אמיתי ודמיוני כאחד, בין היתר, עבור הפרק האחרון של "סיינפלד".
הבלדה שהאפילה על האלבום והפכה להמנון - Good Riddance
כמו שהאפיל השיר על כל הרפרטואר של הלהקה בכלל, כך גם על האלבום ממנו יצא בפרט. אמנם מדובר בבלדה יפהפייה, אבל מאחוריה מסתתר אלבום אדיר, אלבום בו כל שיר עושה טוב על הלב ובראש. 10 מיליון עותקים מכר "Nimrod" עד היום, הישג אדיר בהחלט. אבל במבט לאחור על שנות התשעים ועל הסבב הראשון בהצלחה הגדולה של "גריין דיי", האלבום הראשון שיגיע באזכורים שונים הוא דווקא "Dookie", אלבום הפריצה של השלישייה לעולם ב-1994, והמצליח ביותר שלהם עד היום.
וזו הסיבה ש-"Nimrod" מגיע אל מדורנו החדש, "אלבום זיכרון". אין זה האלבום הראשון כשיעלה כשניזכר בימים ההם, אבל מדובר באלבום כל כך טוב שחבל לשכוח.
האזינו לשיר "Reject". הלהקה בשיאה
יכול מאוד להיות ש-"Nimrod" מיוחד כל כך בגלל האקלקטיות שבו. בעוד כוח הפאנק רוק מונע בחוזקה, הטריו של "גרין דיי" נעים בצורה מוצלחת מקצה לקצה. לרגע אחד תשמעו שם מפוחית בלוזית מתנגנת כמו ב-"Walking Alone", אחר כך יגיע שיר פאנקיסטי סופר מהיר, אחריו יצירה אינסטרומנטלית נעימה כמו "Last Ride In", ואז שיר כבד בו ארמסטרונג צורח כמו זמר מטאל כמו ב-"Take Back" - ובסוף, אותו שיר שקט ורך שהפך להמנון.
הטקסטים אישיים מאוד. על הרצון לא להתבגר, התמודדות עם אבהות, עם חיים חדשים, המבט לאחור על חיים שכבר אינם, אנשים שכבר אינם. על החלטות קשות שלא ממש מתחשק לקחת, ומצד שני על היכולת לראות מעבר לקשת, ובכל זאת להישאר אופטימיים.
אחד מהשירים היפים של הלהקה, באלבום ובכלל. Haushinka
גם המוזיקליות נפלאה. עוד צד נחשף שם בכישרון של ארמסטרונג לכתיבת שירים. כישרון קצת מלוכלך, פשוט ולא מתיימר. המתופף טריי קול בשיאו, יודע מתי לספק את הקצב ולא יותר ומתי להתפרע במלוא הכישרון כמו ב-"Reject". כך גם מייק דירנט הבסיסט, ששומר על הקרקע יציבה.
על הכל יחד ניצח רוב קאבלו, מפיק הלהקה הותיק והקבוע ומי שגם היה אחראי על פריצתה העולמית שלוש שנים קודם לכן. בין "Dookie" ל-"Nimrod" שלנו, "גרין דיי" הוציאה את "Insomniac". אלבום מצליח גם הוא שלא זכה לאהדת המבקרים בטענה שהלהקה הפכה קצת מורבידית מדי ואיבדה את כיוונה.
צפו: הקליפ לשיר "Hitchin' A Ride". הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, והפך גם הוא ללהיט קטן
אבל "Nimrod" כאמור הפך לחזרה המושלמת. "גרין דיי" המשיכה להתפוצץ רק עם שיר אחד בלבד, והשאירה מאחוריה אלבום מדהים. ואולי טוב היה ש-"Nimrod" קצת נשאר מאחור. כך כל שאר שיריו המצוינים לא הפכו מאוסים, כמו הלהיטים הרבים של "Dookie".
כל האלמנטים יחדיו, ובמיוחד הוורסטיליות הגדולה שבו, הופכים את אסופת השירים לאלבום של תקופה בלתי נשכחת. עבור אלה שהתמכרו בעבר או אלה שעוד יתמכרו בעתיד. ניתן להסתכל עליו כמו שבוע ארוך ומפרך, מלא בעליות
וירידות, רגעים הכי שמחים וכאלה מורטי עצבים, רגעים בהם אנחנו נורא עייפים ואחרים בהם אנחנו מוכנים לכבוש את העולם.
זו גם הסיבה שהדרך הטובה ביותר להאזין ל-"Nimrod" היא מתחילתו ועד סופו, לספוג את כל הרגעים האלה ולהשליך אותם על חיינו שלנו, על החודש, השבוע או היום העמוס שהיה לנו. ואם לא עמוס במעשים, אז במחשבות. האלבום יחזיר כפליים, יימלא במחשבות ותהיות על מה שהיה ומה שעוד עתיד לבוא, על מה שנרצה שיקרה ומה שלא. עשו ניסיון ונגנו בלילה לפני שאתם נרדמים, מההתחלה ועד הסוף. יהיה זה בלתי נשכח ובסוף זה יהיה הכי טוב. ווי הופ יו וויל האב דה טיים אוף יור לייף.
