שתף קטע נבחר

"האיסלאם משתלט, בקרוב לא נכיר את אירופה"

"לא עברנו מאלג'יריה לצרפת, העברנו את אלג'יריה לצרפת", שמע ד"ר מרדכי קידר בפריז, והוא בטוח שהרפיסות האירופית - בשילוב הדמוגרפיה - מובילה לשינוי תהומי. ד"ר צביקה ליבמן: המהומות מתחילות ממטיפים שדורשים מדינה מוסלמית

רצח החייל בלונדון, דקירת החייל בפריז וההתפרצות האלימה בשבדיה - השעון המעורר של אירופה, שכבר עשור נמצא על מצב נודניק, שוב צלצל ברעש מחריש אוזניים בשבוע האחרון. מאזן הילודה השלילי מול העלייה בשיעור המוסלמים, האבטלה הכבדה והבידוד התרבותי דתי של המהגרים באירופה, חוזרים לסדר היום. "אירופה איבדה את הרצון לחיות כאירופה", אומר ל-ynet המזרחן ד"ר מרדכי קידר. "היא מתכנסת לתוך המוזיאונים, אל ההיסטוריה. אם מנהיגיה לא ישימו סוף להגירה, נשמע בקרוב את פרפורי הגסיסה של היבשת כפי שהכרנו אותה".

 

רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם

 

גם אם יש משהו מעט דמגוגי בניסיון לאגד את שלושת האירועים שהתרחשו בימים האחרונים במוקדים שונים באירופה תחת הכותרת "קיצוניות איסלאמית"; וגם אם הזעם מבעבע בשכבות החלשות - בעיקר בקרב המהגרים, כתוצאה מהמשבר הכלכלי ומהאבטלה, במיוחד של צעירים - קשה להתעלם מהעובדות היבשות. מאחורי האירועים עמדו מהגרים מאפריקה ומארצות האיסלאם.

 

אחרי המהומות בפרבר של שטוקהולם (צילום: AFP) (צילום: AFP)
אחרי המהומות בפרבר של שטוקהולם(צילום: AFP)

זירת דקירת החייל בפריז (צילום: AP) (צילום: AP)
זירת דקירת החייל בפריז(צילום: AP)

הרוצח בלונדון עם הדם על הידיים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
הרוצח בלונדון עם הדם על הידיים(צילום: רויטרס)

 

ד"ר צביקה ליבמן חוקר את השפעותיו של המיעוט המוסלמי באירופה לנוכח האיסלאם הרדיקלי על המדיניות האירופית. כשהוא מסתכל על המציאות, הוא אומר, אין פרשנות אחרת לאירועים. "אין ספק שהאבטלה והמצוקה הכלכלית היא שמובילה למהומות, כפי שקרה בצרפת. וכן, יש נחיתות ביחס לאוכלוסייה הבורגנית שבתוך אירופה, אבל זו לא רק מרירות מהמצב הכלכלי - כי אבטלה קיימת גם בקרב צעירים לא מוסלמים, גם בקרב מקומיים בספרד למשל. למוסלמים יש כר פורה של מסגדים שמעוררים אותם, מטיפים שאומרים להם שמקפחים אותם, שהם אינם שייכים, שלא רוצים בהם ושהפתרון היחיד הוא מדינת רוב מוסלמי. זו נקודת המוצא לפרעות הללו".

 

לדברי ד"ר ליבמן, שבדיה היא דוגמה בולטת למצב השורר באירופה. מהגרים חסרי כל שהגיעו ממדינות נחשלות, קולוניאליסטיות בעברן, זכו לדיור, חינוך ותשתיות ממדינות הרווחה האירופיות, ובכל זאת מכלים את זעמם בממסד. "התשתיות שקיבלו לא היו קיימות בכלל במדינות האחרות", הוא מזכיר, "התנאים טובים בהרבה ממה שהיה ונכון שיש פער גדול מהשכבות החלשות, יש מרירות ויש קיפוח - אבל הפער הכלכלי היה קיים גם בארצות המוצא, תחת העריצים העשירים ששלטו בהם. דווקא בשבדיה, השכבות החזקות הם בני אדם מהיישוב ולא עריצים, תיאורתית - יש להם סיכוי להגיע למעמד הזה אם ישחק להם המזל, יש כאלה שהצליחו להשתלב בפוליטיקה הארצית והמקומית. אין דיכוי מכוון נגד המוסלמים, ההיפך. ובכל זאת אנו עדים להתפרצויות אלימות שכאלה".

 

"רפיסות אירופאית"

ד"ר קידר טוען כי מדובר בתהליך ידוע מראש, שסופו התפוררות אירופה במתכונתה הנוכחית. "הכול תוצאה של רפיסות אירופאית, שמתפרשת בעיני המהגרים כחולשה, כאילו קיבלו את אירופה לידיהם בחינם. הם לא משתלבים בחברה מרצון, לא מאילוץ, בשכונות שלמות מנציחות את התרבות שהביאו עמם, הם לא מעורים בשפה ובכלכלה ונשארים במובלעות שלהם. פעם אמר לי צרפתי ממוצא אלג'יראי בפריז - 'לא עברנו מאלג'יריה לצרפת, העברנו את אלג'יריה לצרפת'. הם ממשיכים לחיות באלג'יריה עם כל המנהגים והתפיסות והאופן שבו פותרים בעיות באלג'יריה, ברובע בפריז".

 

הדמוגרפיה, שמחקרים רבים עוסקים בה, היא הנורה האדומה לדעת רבים. היא שמצביעה על המגמה שאליה צועדת היבשת - הילודה האירופית נמצאת בבלימה מתמשכת ונשים נמנעות מלהביא ילדים לעולם, בעוד שהמהגרים המוסלמים מכפילים את שיעורם. "אילו היו רוצים להיטמע בחברה, כפי שקיוו מנהיגי אירופה, זו לא היתה סוגיה", טוען קידר. "אבל מאחר שהם רוצים לשמור על זהותם ולשנות את אירופה, ברור שזו בעיה גדולה. כל שנה נולדים בצרפת יותר מוסלמים מאשר לא מוסלמים. בכל פעם אנחנו נשמע איזו מרין לה פן או חירט וילדרס זועקים סיסמאות של ימין קיצוני לאוויר, אבל זה רק סיסמאות. בדיבורים אין שינוי דמוגרפי. ביפן אין מוסלמים כי לא נותנים להם להיכנס. גזענות? אולי. תחושת עליונות? אולי. לא אכפת להם. הם רוצים לשמור על יפן ומסתכלים מגבוה על כולם".

 

חלומם של מנהיגי אירופה, טוען ליבמן, בראשם אנגלה מרקל ודייוויד קמרון, לראות את הדור השני והשלישי למהגרים כאזרחים מן המניין, מתנפץ מול ההתבדלות המכוונת של ציבור המהגרים המוסלמי. "יש אלפי מסגדים בכל מדינה מארחת, במיוחד במדינות הליבה - גרמניה, צרפת ובריטניה. ההורים, גם אלו שנטמעו בחברה האירופית, מקפידים לשלוח את ילדיהם לחינוך מסורתי. המסגדים והמרכזים הקהילתיים דואגים לבידוד. הזיקה לארצות המוצא ולדת קיימת כל הזמן, יותר מוסלמית-גלובלית ופחות לארץ הולדתם. הם רואים את המגמות בארצות מוצאם - בטורקיה, במצרים, גם שם מדברים על האיסלאם כמשהו גלובלי".

 

כמה זמן עוד אירופה תכיל את המצב? "שאלה טובה", אומר ליבמן. "אחרי מלחמת העולם השנייה אירופה נוהגת בזהירות רבה בכל הקשור לזכויות אדם וכבוד האדם וחירותו. מצד שני, מגיעים אליה זרים שלא מתערים בחברה. אירופה זקוקה לכוח אדם כי הילודה נמוכה, הם זקוקים לאותם המהגרים ששואפים לשנות את זהותה הדתית של היבשת. זו תקופה מעניינת".

 

Read this article in English

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים