אל תשדכי לי מישהו שלא היית יוצאת איתו
לאורך כל הדייט ניסיתי להבין מה חשבה חברתי כשהציעה שנפגש. הרי לא היה לנו דבר אחד במשותף - לא בתחביבים, לא באהבות, לא בחלומות ולא בשום דבר. הרגשתי מושפלת ונבוכה
"יש לי מישהו להכיר לך", מסמסת לי אחת מחברותיי הקרובות ביותר ושואלת אם אהיה מעוניינת להכירו. "אשמח!", עניתי מחויכת. לא תיארתי לעצמי שהשמחה שמילאה את ליבי באותו הרגע, תהפוך לעצב גדול ובעיקר ליום שאזכור תמיד, בתור היום שבו איבדתי חברות של שנים אבל הרווחתי את השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד על אהבה.
עוד בנושא:
עוד על דייטינג בפייסבוק של ערוץ יחסים
כמה שעות אחרי ההודעה המשמחת, התקשרה אלי חברתי וסיפרה לי בקצרה על הגבר המיוחל. הנתונים היבשים כללו את העובדות הבאות: הוא בעל כרס, בן גילי, גר בעיר שלי וניחן בקול צווחני. היא הוסיפה שלאחר שלמדה להכירו, למדה כי הוא אדם טוב לב וחשבה שכדי שאנסה לצאת איתו. לתומי חשבתי שבמקרה הטוב, חברתי תזכה למצווה ובמקרה הגרוע, זה לא יתאים. היתה זו כאמור טעות שאת טעמה המר אזכור לנצח.
עד לאותו היום ועד לכמה חודשים לפני כן, לא העזתי לבקש בצורה ישירה מחברים ומכרים להכיר לי בחורים. אך המציאות העגומה שמתחוללת באתרי ההיכרויות ומגפת הייאוש שהולכת ומתפשטת, דחפו אותי להעז וסוף-סוף גם לבקש.
או כמו שהפצירה בי חברתי ל': "תירי לכל הכיוונים, מה כבר יש לך להפסיד?". אך מסתבר שאם לא יודעים לכוון, אולי מוטב להימנע מלירות.
אל תכיר לחברך את מי שלא תכיר לעצמך
למחרת ההתכתבות, הבחור כבר התקשר. היות והחזקתי בידי את פוליסת "החברה הטובה", לא מצאתי לנכון לבקש ממנו את דף הפייסבוק או תמונה כלשהי או לפתוח בקמפיין הכרות מיותר. העדפתי לסמוך על הכרות של מעל לעשור עם חברתי הטובה, שמכירה אותי ואמורה לדעת דבר או שניים על תחביביי והעדפותיי השונות.
שעה לפני הדייט התקשרתי לשאול אם יסכים שנפגש במקום אחר מזה שקבענו. להפתעתי גיליתי שהוא כבר מחכה לי במסעדה (שעה לפני!). מחוסר נעימות על התגלית המפתיעה, התלבשתי מהר ויצאתי אליו. לקחו לי כמה רגעים טובים כדי להבין שהגבר שיושב מולי, לא הכי בריא בנפשו...
מראהו הלא נאה בלשון המעטה פחות הפריע לי. קולו הצווחני שגרם לסובבים אותנו להביט בנו כל הזמן, גם לא הפריע. אפילו לא התרגשתי מהעובדה שבמשך ארבעים הדקות שארכו כנצח - אני דברתי רוב הזמן. מה שכן הפריע לי היה עצם השידוך המוזר הזה. לאורך כל הדייט ניסיתי להבין מה חשבה חברתי כשהציעה שנפגש. הרי לא היה לנו דבר אחד במשותף. לא בתחביבים, לא באהבות, לא בחלומות ולא בשום דבר.
במשך ארבעים דקות הוא דיבר איתי בעיניים חצי עצומות. התנהגותו, באופן כללי, הייתה מוזרה ולא אופיינית לגבר בוגר ובריא בנפשו. הרגשתי מושפלת ונבוכה. גם בשבילי וגם בשבילו. אני משוכנעת אגב שהוא באמת בן אדם טוב. אבל לא מדובר בו. מדובר בחברה טובה, שבין אם היא תכיר בכך או לא, היא מרחמת עליי, ושיחה שהתקיימה בינינו למחרת, הוכיחה לי את העצוב מכל.
כששאלתי אותה אם היא הייתה יוצאת אתו, היא אמרה בלי לחשוב פעמים, "אני לא את". שאר הדברים שנאמרו, היו רק השלכות של המשפט הזה, שבעיניי אומר הכל. אני משתפת אתכם כדי שלא תעשו זאת לאנשים שאתם אוהבים.
גם אם הייתי הבחורה הכי מכוערת בעולם – ואני לא, אני מצפה מהאנשים שמוציאים בקלות את המילה אהבה מפיהם - לאחל לי את הטוב ביותר, גם אם אני לא תמיד מאחלת זאת לעצמי. לימים אדע אם נוכל לשקם את החברות בינינו. עם זאת, אני חייבת להודות לחברתי על דבר אחד - על ההזדמנות שנתנה לי להבהיר לחברותיי וחבריי שמי שלא מאחל לי את הטוב ביותר, אין לו מקום בחיי.
זכרו שאדם לומד לאהוב באמת רק כשהוא מסוגל לאהוב אדם אחר יותר משהוא אוהב את עצמו. ואם אתם מנסים לשדך, תעשו זאת מכל הלב. חצי עבודה עלולה לעלות לכם ביוקר וחבל. אל תשדכו לחברים שלכם מה שלא הייתם רוצים שישדכו לכם!
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
