אל תעשו אקזיט מהגז הטבעי

אנקדוטה ידועה, המיוחסת לראש הממשלה המנוח לוי אשכול, מספרת שנהג לשלוח פתקים ליועצים שונים בזו הלשון: "אנא העבר לי את חוות דעתך החיובית בהקדם". בגלגולו המודרני, מתאים הסיפור הזה לוועדת צמח (שאישרה את יצוא הגז הטבעי). מובן שאי אפשר להתלונן על אנשי הוועדה ועל העומד בראשה שפעלו ביושר ובשיקול דעת מקצועי והם ראויים לכל שבח. גם חברי ועדת אגרנט לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים היו אנשים ראויים ומקצועיים, אלא שהדרג הפוליטי, שמינה אותם, קבע מראש את גבולות החקירה ובכך השפיע על תוצאותיה. ניתן לומר בציניות מסוימת: "אמור לי מי מינה את הוועדה ואומר לך מה תהיינה מסקנותיה".

ממשלת ישראל עומדת בפני החלטות בנושא יצוא הגז הטבעי, שקשה להפריז בהשלכותיהן על עתיד הדורות הבאים. זו נקודת צומת היסטורית, ולהחלטות אלו תהיה משמעות חשובה לפחות כמו להחלטות בנושאי הגרעין האיראני והסכמי השלום עם הפלסטינים.

עוד בערוץ הדעות :

באג לייף - הגרסה החרדית / מאיר סיידלר

ממשלת סופרלנד / רם כהן

כל הדיונים הציבוריים בנושא עוסקים בכסף, על איזה טווח זמן ייפרסו התמלוגים, איזה שימוש ייעשה בהם, בכמה יפחת מספר העניים במדינה, מתי ייעלם הגירעון וכמה טוב יהיה לנו. הציבור כולו, ובעיקר המערכת הפוליטית, מתייחסים לתגליות הגז הטבעי כמו למן שירד עלינו מהשמיים, כמו לכספי השילומים מגרמניה, לסיוע רב השנים מארה"ב או לכספים פילנתרופיים שזורמים אלינו מחו"ל, כלומר סוג של כסף או נכסים שווי כסף. לדעתו של יצחק תשובה, אנו עומדים לזכות ב-100 מיליארד דולר. אבל לפי דעתו של מטה המאבק לשמירה על הגז הטבעי אנו עומדים להפסיד 600 מיליארד דולר. רמת הדיון הציבורי מזכירה את הבדיחה על אדם שרכש כרטיס הגרלה וילדיו החלו להתקוטט על מקומות הישיבה במכונית, שאולי יזכה בה.

מתכון ידוע להצלחה בגיוס כספים לחברות הזנק, הוא להאריך ככל שניתן את שלב החלום הגדול ולעכב במידת האפשר את ההגעה למוצר. מתוך נאמנות לעיקרון הזה, מעכבות מפיקות הגז את ההכרזה על התגלית ואת ההגשה של תוכניות הפיתוח. במצב הנוכחי, שבו הנתונים על כמויות הגז הם וירטואלים ופוטנציאליים, הוויכוח הציבורי הוא על מקומות הישיבה באותה מכונית.

האם ישראל תעלה לקומה הרביעית?

ועדת צמח הניחה כי עתודות הגז שלנו הן בערך 900 יחידות בי-סי-אם וכי הביקושים המקומיים לא יעלו על 450 יחידות, אבל המדענים הראשיים של משרדי האנרגיה והגנת הסביבה קבעו כי צרכי המשק יהיו לפחות 600 יחידות. חברות ייעוץ חיצוניות שנשכרו על-ידי משרד האנרגיה הגיעו להערכות גבוהות עוד יותר, כך שלמעשה לא ייוותר גז לייצוא.

הפערים הללו נובעים מהתפישה של הגורמים השונים מהו בעצם גז טבעי ומה ניתן לעשות בו. ניתן להסביר זאת באמצעות משל על בניין בן ארבע קומות, שבכל קומה עוסקים בטכנולוגיות מתקדמות יותר. בקומת הקרקע נמצא הגז עצמו, מוזרם בצינורות כדלק פשוט וזול לתעשייה ולייצור חשמל. בקומה השנייה זהו אותו גז, אבל דחוס למצב נוזלי, כך שניתן לשנע אותו במכליות ובאוניות. בקומה השלישית נמצאים מוצרים, כגון מתנול ודי-אם-אי שמיוצרים מהגז הטבעי בתהליכים כימיים. מוצרים אלו משמשים בעיקר כדלקים חלופיים לתחבורה, ומאפשרים לנו להיפטר מהתלות המעיקה ביבוא הנפט הגולמי.

הקומה הרביעית היא המעניינת ביותר, ובה מנצלים תהליכים כימיים מתוחכמים כדי ליצור שפע של חומרים בעלי ערך, כגון בנזין, אמוניה, חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה והטקסטיל, דשנים, צבעים, תרופות, וכמעט כל חומר שיעלה על דעתנו. העולם כולו צועד לכיוון הזה והמדינות המתקדמות כבר משחקות בקומה הרביעית, כולל מדינות כמו טרינידד, שהפכו למתקדמות בזכות ניצול כימי של הגז שלהן. מדינת ישראל נמצאת עדיין בקומה השנייה וחולמת להגיע לקומה השלישית בעוד כמה שנים. המשל הסיני העתיק מציע לא לתת לעני דג אלא חכה. מישהו אכן העניק לנו חכה גדולה וכעת הבחירה בידינו: האם למכור את החכה הזאת בקרן הרחוב למרבה במחיר או להשתמש בה כדי להכשיר כאן דורות של דייגים מחוננים, שימציאו, ישכללו ויבנו אלפי חכות לנו, לבנינו ולבני בנינו.

החלטה חסרת תקדים בחשיבותה

ניתן להביא דוגמאות מכל העולם על ניצול מושכל של אוצרות טבע, אבל משכנע יותר ללמוד מהסיפור הישראלי על אוצרות הברום מים המלח. מדינת ישראל היא כיום מעצמה בתחום הכימיה של ברום, שנייה בחשיבותה אחרי ארה"ב. תעשיות ענק שהוקמו כאן, מייצרות מאות מוצרים על בסיס הכימיה של הברום, כגון חומרים מעכבי בעירה, פולימרים, חומרים לחקלאות ותרופות, רובם מיועדים לייצוא במחיר גבוה לאין שיעור ממחירו של הברום הגולמי. אבל התרומה המשמעותית יותר של הברום היא בכך שבמהלך כמה עשרות שנים למדו אלפי תלמידי תיכון על הברום בבתי הספר. על ברכי הברום הוכשרו מאות כימאים ומהנדסי כימיה, וחלקם השתתפו בעשרות מחקרים על הכימיה של ברום.

רוב המדענים והמהנדסים היצירתיים הללו בכלל לא המשיכו לעסוק בנושא זה בהמשך דרכם, אבל הם כאן והם אוצר הטבע האמיתי שלנו. הם פיתחו טכנולוגיות חדשות, כתבו פטנטים, הקימו חברות הזנק, השתלבו בתעשיות ההיי-טק, בתעשיית התרופות, במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. כל זה לא היה קורה אם ממשלת ישראל הייתה מתייחסת בשעתו לברום כאל הזדמנות בורסאית ומבצעת אקזיט זריז. במקום להכשיר מדענים ומהנדסים היינו מייצרים עוד סוחרים בשוקי המניות, הכספים והנדל"ן.

אנו עומדים בפני החלטה חסרת תקדים בחשיבותה. מונחת לפתחנו הזדמנות היסטורית למנף את תגליות הגז כדי לבנות כאן חברה מדעית-טכנולוגית נאורה ומתקדמת, כפי שהצליחו לעשות מדינות כמו טיוואן, סינגפור, הולנד ומדינות סקנדינביה. מצד שני, אם נתפתה לבזבז את האוצר הזה כעת ולעשות אקזיט, ננציח כאן חברה בלתי-יצרנית עם פערים חברתיים בלתי נסבלים ועם בורות זורחת, על פי המודל של ניגריה. זה בוודאי לא המודל של "אור לגויים" שראו לנגד עיניהם מייסדי המדינה.

אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה, יו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך וחבר ההנהלה של האיגוד האירופי למדעי הכימיה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il