"התיקון" (Rectify): כמו ויפאסנה מעייפת
המיני-סדרה "Rectify" מגיעה אלינו אחרי שקצרה שבחים בארצות הברית, ובמרכזה נידון למוות שמשתחרר במפתיע אחרי 20 שנה. ערן בר-און חושב שחוץ מנופים מרהיבים והרבה שתיקות, אין לסדרה הרבה מה להציע
"זאת לא רק טלוויזיה טובה, זאת טלוויזיה מהפכנית". "אחת מהסדרות הטובות ביותר של השנה האחרונה". עם כאלה קומפלימנטים מצד המבקרים בעולם, אין שום סיכוי שלא נתיישב לראות את "Rectify" ("התיקון"), שעלתה בשבוע שעבר ב-HOT VOD. אז הנה משפט הסיכום שלי: "נו, בסדר".
צפו בטריילר של "Rectify"
"התיקון" נפתחת עם שחרורו של דניאל הולדן (איידן יאנג), שישב בתא הנידונים למוות במשך 20 שנה באשמת אונס ורצח בת זוגו בתיכון. ראיות DNA חדשות שנישפות מגלות כי הוא אינו הרוצח, אבל זה לא מה שמשכנע את בכירי העיירה בה מתרחשת הסדרה, שמבקשים להשיבו לכלא. מהצד השני נמצאים בני המשפחה, הלומדים כיצד להתמודד עם חזרתו לחיקם.
ובין כל אלה מנסים היוצרים להראות לנו כמה בלתי נתפס הוא פרק זמן של 20 שנה. כשהולדן נוסע עם אחותו אמנתה (אביגיל ספנסר) ברחבי העיר והשניים חולפים על פני ספרית וידאו, הוא מגלה כי החנות שקמה לפני 15 שנה, נסגרה לפני כשנה. הוא לא הכיר אותה, וגם לא יכיר. כדי שנצליח להבין קצת יותר לעומק מה עובר על אסיר בבידוד, משובצים בסדרה פלאשבקים של הולדן לתקופת מאסרו והקשר שניהל עם שכנו לתא, מאחורי חומת הבטון.
מסעיר? מהפכני? מרגש? אולי יותר בכיון של משעמם. שישה פרקים סך הכל יש למיני-סדרה הזו, כאשר כל פרק מלווה יום לאחר שיחרורו של הולדן. הציפייה מסדרה כה קצרה היא שהקצב יהיה מהיר, שהמתח ייבנה וישאיר את הצופים לעוד פרק אחד לפחות. התחושה המתקבלת היא קצת כמו של ויפאסנה: שקט, שיעמום, ומדי פעם למישהו מתפלק איזה משפט שאחריו שוב משתלטת הדממה.
אבל גם לוויפאסנה יש צדדים חיובים: אתה מעריך את החופש, את החיים, את
יכולת הדיבור. כך גם בסדרה הזו. אחרי הפרק הראשון לומדים שזמן הוא מושג יחסי, החיים הם נפלאים אם לא סגורים בקופסה קטנה, ויאללה, שמישהו כבר יגיד איזו מילה.
אם בכל זאת צלחתם את הפרק הראשון, תוכלו ליהנות מצילומים המרהיבים, שלרגע מזכירים סרט קולנוע. הנופים ונושא הסדרה מעוררים מחשבות על חירות ואושר. אלה כנראה יגיעו ברגע שהפרק יסתיים.
