תפתח ת'יוטיוב, שיר הפקאצות קורע

אנחנו חיים בעולם שמשתנה מיום ליום למול עינינו הנדהמות. השינויים הטכנולוגיים פשוט טורפים הכל. מה שהיה הרה גורל לפני חמש שנים הופך בבת אחת לחלול ונטול חשיבות. ע"ע הדי.וי.די בסלון שלי. או "תעשיית" הרינגטונים, שלמשך דקה וחצי נתפסה כמה שיציל את המוזיקה הישראלית, עד שהגיע משיח השקר הבא. הדינמיות המטורפת הזו מחייבת את המשתתפים במשחק להתעדכן כל הזמן. ולהיות מסוגלים להמציא את עצמם מחדש, שוב ושוב.

עוד על מוזיקה ישראלית בערוץ המוזיקה של ynet:

• המנטור הבא של ישראל הוא: סלב כלשהו
• איחוד הקאמבק חוזרף פעם היו פה להקות
• אנו באנו ארצה לשנות פה את המוזיקה
  

המוזיקאים הישראלים עומדים במשימה לא רע בכלל. מרביתם כבר הפנימו מזמן שלהיות מוזיקאי בשנת 2013, זה ממש לא רק להיות אמן מיוסר המצפה שהעולם יכיר בכשרונו, אלא לתפקד גם כמומחים לאינטרנט, שיווק ויחסים בינלאומיים.

שולטים במשחק החדש. "פרנקלין", כוכבי יו-טיוב

רק מה? שבתחום אחד, עולם כמנהגו נוהג. ואני מדבר דווקא על התחום שאני חלק ממנו. התקשורת הישראלית ממשיכה להתנהל ביחס לשוק המוזיקה כמו בשנות ה-90. רוצה לומר: מחכים בסבלנות ליחצ"ן התורן, שיפנה ויציג את הפרויקט החדש. נכון, פעם הוא היה שולח דיסק, והיום זה לינק. אבל הרעיון זהה. מי שלא משחק את המשחק הישן, של שליחת סינגלים, הזמנה להופעה והכרזה על מועד יציאת האלבום, פשוט לא קיים.

אבל הוא קיים ועוד איך. רק לא בערוצים המקובלים - שעלולים להפוך בעצמם ללא רלוונטיים. וזה נכון לכל הז'אנרים המוזיקליים. כוכבים הולכים ונוצרים באמצעות האינטרנט, והתקשורת הממוסדת לא יודעת על קיומם. כך, למשל, בז'אנר המזרחי. על מתן גלילוב כבר שמעתם? בחור בת 20, מקרית ים במקור, שהקטעים שלו ביו-טיוב חצו כבר מזמן את קו שני מיליון הצפיות. נכון. צריך לקחת בערבון מוגבל את המדיום הזה, שנתון לזיופים ולניפוחים.

 מליוני צפיות ל"חלש מולך". מתן גלילוב

ועדיין. "חלש מולך", שלו ושל בן אל, רשם כבר שלושה וחצי מיליון צפיות. "עוד נשימה" עם אלי קפרא גרף שני מיליון וארבע מאות אלף. הקליפ הרשמי של "זוכרת" הגיע למספר דומה. "לי ולך" הגיע רק למיליון ומאתיים אלף. ומי זה, לעזאזל, מתן גלילוב הזה, שהיכרתי רק תודות לבן הגדול שלי? (ואגב, הוא זמר לגמרי לא רע, עם עיבודים עשירים ומושקעים).

גם ג'וש הוא כוכב עולה, שצמח דרך האינטרנט. הבחור הזה, שנולד כיהושע פרץ במשפחה מרוקאית מבאר שבע, התחיל בשיטת ג'סטין ביבר והעלה גרסאות כיסוי מושקעות ליוטיוב, בין היתר לשירים של אדל. חברת הפקה ראתה כי טוב, אימצה אותו ומאז שירים שלו מככבים גם בתכניות רדיו. ע"ע תקשורת מסורתית. ועדיין, את עיקר הכוח והפופולריות הוא שואב מיו-טיוב. אחרי הלהיט שלו, "אשאר", חבר אליו ליאור נרקיס לדואט בשם "לא מוותרים". שם כמעט אירוני, בהתחשב בגילו המתקדם ובדור שמייצג ליאור נרקיס.

העולמות המקבילים האלה קיימים מאד בז'אנר ההיפ הופ הישראלי, שבאופן רשמי לכאורה נכחד כמעט לגמרי. בפועל הוא חי ובועט, באמצעות החמצן האינטרנטי. את איזי יוצא לי להזכיר פה לא מעט, אבל יש בסצינה שמות נוספים שכל החברים של בני הגדול - בני 13 - מצטטים את השירים שלהם מתוך שינה.

על ברי סחרוף ושלום חנוך, אגב, הם בקושי שמעו. כמה מכם מכירים, למשל, את פרנקלין? שלישייה מגניבה בטירוף, שעושה היפ הופ פופי מאד, עם הרבה הומור והברקות.

 "דבר איתי חופש", פרנקלין עם עידו בי וצוקי

הם פעילים ברשת כבר שנתיים, עם כמות נאה של שלאגרים, כמו "אוו מיי גאד", "קיטשית" (עם שחר חסון), "שיר הפקאצות" והלהיט הנוכחי (והמצוין) "דבר אתי חופש", יחד עם צמד המפיקים - המצליחים כשלעצמם - עידו בי וצוקי. הקליפים שלהם הם ממתק, ההפקה המוזיקלית מצויינת ולא פלא שאפילו הליקון כנען - סוכנות בוקינג ותיקה - החלה לייצג אותם בהופעות.

הסצינה הזו כל כך מפותחת, עד שהיא מארחת ועורכת מחוות לתת-סצינה: חבר'ה שעושים ליפ-סינק לשירים מוכרים. בקליפ של השיר "חבל", למשל, פרנקלין מארחים את רוי ומישל - שני נערים שהליפ-סינק שלהם הצליח מאד ברשת, ובקליפ הם עושים את אותו דבר לחדש של פרנקלין.. וכן הלאה.

 "למה אני כזה כללי?" להקת ויתרתי בלהיט "מוטי, 31, מאזור המרכז"

ההתרחשות התת קרקעית הזו הגיעה גם לעולם האינדי, והביטוי החם ביותר שלה הוא ההרכב "ויתרתי". איתי זבולון (המוכר מלהיטים ויראליים כמו "יניר האחמ"ש"), יהונתן כספי ונמרוד ליברמן עושים פאנק מרעיש עם מילים מצחיקות. מה שמייצר רפרנס ברור ל"אינפקציה", עליה השלום. ההרכב, שהיה אחת מההפתעות

המשמחות של האינדינגב הקודם, הוציא השבוע אי.פי שני, הכולל שירים עם שמות שפשוט נוצרו כדי להפוך ללהיט גלגלצי, כמו "אני דתי אבל בגלל שאני הומו אני מרגיש רגשות אשם אז גזמתי לעצמי את הפין", או השם הקליט בהרבה "מאז שעשיתי אסיד אני לא מבחין בין אמא לאבא".

גם כאן, לצד הויזואלי יש כמובן משקל חשוב, במסגרת ההתמזגות בעולם היו-טיוב. מי שעוד לא נחשף ל"מוטי, 31, מאיזור המרכז" ("למה אני כזה כללי??"), עוד לא ראה כלום. אני מת עליהם. ובכלל - שוטטות ביו-טיוב תעשה טוב, לכל מי שחושב שהמוזיקה הישראלית קפאה איפשהו לפני עשר שנים, ומאז רק מעלה עובש. יש כאן כוחות חדשים, מוכשרים ומלאי הומור וברק. הם פשוט לא משדרים בתדרים שהיכרנו.