הרבה יותר מנחמד: כוורת התאחדה בירושלים
מופע האיחוד של כוורת בבריכת הסולטן הסתיים בשיר "נחמד", אבל המרתון המוזיקלי והקומי שקדם לו היה פשוט מרגש ומצמרר. שבעת חברי הלהקה הוותיקים הזכירו לנו למה יש להם מקום חשוב כל כך בתרבות הישראלית, ועד כמה נתגעגע אליהם בעתיד
אין מספיק מילים בכדי לתאר כמה מצמרר היה מופע האיחוד של גידי גוב, דני סנדרסון, יוני רכטר, אפרים שמיר, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין (פוגי). חבורת מופלאים על הבמה, מגובים בלהקה צעירה ומוכשרת, מנגנים במשך קצת יותר משעתיים, 36 שירים ומערכונים מלווים בצחוק גדול אחד, נון סטופ.
גידי ודני, העומדים בקדמת הבמה, לא הרבו לדבר בין השירים. הם נתנו לשירים האלמותיים לדבר בעצמם, ובצדק. מאחוריהם על המסכים הוקרנו גם עבודות וידאו ארט מפוארות וסיפקו לכל שיר את הוויזואליה המדויקת לו.
מספרים שכוורת ערכה חזרות רבות לקראת סבב ההופעות לו ציפו כל כך הרבה אנשים שכבר רק יתחיל (2 הופעות נוספות בירושלים ועוד שתיים בפארק הירקון להן נותרו עוד כרטיסים). אבל האמת - אלה ממש לא האימונים והתירגולים מהם נובעת גדולתם של השבעה - אלא הם עצמם. זהו הרגש הגדול מהחיים, הכימיה שיכולה להתרחש רק שם, שזורמת ביניהם כמו חשמל כבר 40 שנה.
התחושה הזו קיימת בכל דקה. גם בזמן השירים וגם במערכונים האדירים שאת מילותיהם צועק הקהל בחוזקה ("אז אתם יודעים את זה פיקס, בסדר?", קרא גוב לקהל בזמן המערכון המצחיק של "אנשי הארון").
אף אחד לא זייף, אף אחד לא פיספס. לא גוב עם ידו שנקבעה בסד בעקבות פריקת הכתף שלו בשבוע שעבר, ולא קלפטר הקאובוי שנאלץ לשבת במופע בשל מצבו הבריאותי. בכל תו הוא קלע בול, וזכה לקריאות נלהבות מהקהל בכל פעם שסיים סולו. קולות של כבוד ענק, של הוקרת תודה.
וכך הם היו: קלפטר שנגע; שמיר ששר ומנגן נפלא; אולארצ'יק שהשתולל וחרך את מיתרי הבס; רכטר הכה מוכשר שלעיתים החזיק את כל הלהקה על כתפיו; פגינשטיין שאחרי מופע כזה, לא ברור למה הוא נשאר בלוס אנג'לס ולא ממשיך להפיץ את נגינתו וחוש ההומור המיוחד שלו אצלנו; סנדרסון המנהיג, הרוק-סטאר האלמותי שגם אחרי 40 שנה, קשה להבין איך הוא כתב את רוב השירים האלה; וגוב, גידי גוב המקסים, שלא הצליח לעמוד בהתרגשות.
בחלק בו ביצעו החברים כל אחד שיר מקריירת הסולו שלו, גוב שר את שירו המפורסם. "במקום בו עמדת, נשאר רק אוויר, בלי חמצן, ואני עומד, נאחז באוויר. ואת אינך". הוא סיים את המילים ואת השיר, הוריד את משקפיו, ונחנק מעט מהדמעות. החברים השתחוו בפניו. הוא בכה, ואנחנו יחד איתו.
