שתף קטע נבחר

אלכוהול, נרגילה וחבר'ה: להתמודד עם הנוער בקיץ

לפתוח את הבית כדי להכיר את החברים שלהם, לנסות עד כמה שניתן לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ולדבר גם על איך שותים נכון אלכוהול (כי זה לא אומר שאם לא תדברו זה לא קורה). בני הנוער יוצאים לחופשה, ומספקים להורים חודשיים של דאגות. אלי זוהר ניב מייעצת כיצד לעבור אותם בשלום

זהו זה, היום הגדול שוב הגיע ובני הנוער יצאו לחופש הגדול. איך אתם עם זה? מהצד שלי הדברים נראים קצת לחוצים, האמת. אני שומעת מכל עבר הורים מודאגים, תוהים בקול רם מה יהיה, איך יצליחו לעבור את החודשיים הכל כך ארוכים האלה, כשיום הופך ללילה ולילה ליום, כשהמתבגרים חסרי המנוח שלהם נמצאים מחוץ לבית ומעבר לתחום השיפוט שלהם, כשהם מודעים לכל הסכנות האורבות להם שם בחוץ והבטן פשוט מתהפכת... מה עושים?

 

עוד כתבות ועדכונים בפייסבוק של ynet

 

גיל ההתבגרות, גם בלי קשר לחופש הגדול, הוא שלב מאוד מאתגר להורים. זה הגיל בו המשימה ההתפתחותית קוראת לילדים לתפוס מרחק מהוריהם ולבנות לעצמם אישיות נבדלת ועצמאית. לשם כך עליהם לבדוק היטב מה הם חושבים, מה נכון להם.

   

סופרים לאחור לחופש הגדול בערוץ הורים :

החופש כאן והם יהיו ערים כל הלילה. מה עושים?

זה אפשרי: לעבור את החופש הגדול בלי לפשוט רגל

למה כל כך מפחיד אתכם שישעמם להם בחופש?

אין סיכוי שאני הולך השנה לקייטנה!

 

אך מה לעשות שהקול הפנימי של ההורים מופנם כבר בתוכם ומספק להם הוראות הפעלה? הם חייבים להשתיק אותו - ומהר! וכך, הם ממהרים להתנער מכל מה שלימדנו אותם עד עכשיו, לעשות בדיוק ההיפך, דווקא ובכוונה, שחלילה לא ירגישו שהם עדיין הילדים הקטנים של אמא ואבא.

 

אז מילא שהם לא מוכנים לקחת סווטשרט כשקר בחוץ, אבל מה עם ליידע אותנו מתי הם חוזרים הביתה מהבילוי הלילי? זה כבר סיפור אחר לגמרי. פה זה כבר באמת מדאיג אותנו. אז איך מגיעים למצב שבו הם ישתפו איתנו פעולה?

 

 

לא פעם התחושה השלטת שלנו כהורים למתבגרים היא איבוד שליטה. פתאום מה שפעם עבד לנו, כבר לא עובד יותר. כללי המשחק השתנו, הילדים חיים בבועה, מצב רוחם משתנה מעכשיו לכרגע כמה פעמים במהלך היום, קשה לתקשר איתם, לעקוב אחריהם, קשה מאוד לנהל אותם.

 

ומילא כשזה קורה בכל ימות השנה, כשהם נמצאים באיזושהי מסגרת המחייבת אותם ליישר קו עם חוקים וכללים ומכניסה קצת סדר לחייהם. אבל מה עושים בחופש? ימים על גבי ימים של כלום, המון שעות מחוץ לבית, עם החבר'ה (שאת חלקם לפעמים אנחנו אפילו לא מכירים), שהפכו לקבוצת ההתייחסות המרכזית שלהם, במקומנו. וגם זה לא בדיוק תורם לשקט הנפשי שלנו.

 

בגיל ההתבגרות החבריםהם אכן מרכז הקיום. הדבר החשוב ביותר בחייו של המתבגר (זה, והמראה החיצוני). אם נחשוב על זה, זה הכי הגיוני בעולם. הרי מאיתנו הם חייבים להתרחק, אז מי נשאר להם? החברים! הם "קבוצת השווים", וכשמם כן הם: שווים להם בכל מדד אפשרי - גיל, שלב התפתחותי, צרכים, תחומי עניין. בקיצור, אלה שבאופן טבעי הכי מבינים לליבם, וזה בהחלט גלגל הצלה משמעותי בתקופה רבת התהפוכות הזו.

 

החברים הם קבוצת תמיכה נהדרת: עוזרים ברגעי מצוקה, שמחים כשקורים דברים טובים, מבינים את חשיבותם ומשמעותם של מה שקורה, ללא הסברים מיותרים. תרופת נגד מיידית הנותנת מענה לתחושת הבדידות והתלישות של חבריה.

 

יתרה מכך, הם הופכים להיות הזהות של המתבגר. מאחר והוא נמצא בשלב של בניית דמותו הבוגרת, הוא עדיין לא לגמרי יודע מי הוא ומה הוא, והחברים משמשים לו סוג של מראה. דרכם הוא מבין טוב יותר את עצמו. זו גם הסיבה שהם נראים כל כך דומים זה לזה. בוחרים את אותם פריטי לבוש, מאמצים תסרוקת זהה, עוטים על עצמם סמלים וקישוטים בסגנון דומה, קעקועים, פירסינג, תכשיטים ואביזרים למיניהם, וכך הם מגדירים מיד את השתייכותם לאותה קבוצה באופן שאין לטעות בו. בדרך זו הם גם מבדילים עצמם מקבוצות אחרות של מתבגרים וכמובן מעולם המבוגרים.

 

כשקבוצת התמיכה הופכת לקבוצת סיכון

להיות חלק מקבוצה בגיל ההתבגרות זה חשוב. אפילו הישרדותי, וכל זה טוב ויפה, אלא שקבוצה יכולה גם לקחת למקומות פחות טובים, במקרים בהם נורמות ההתנהלות שלה מעודדת התנהגויות סיכוניות, הפרת נורמות חברתיות, התנהגות אנטי-חברתית או קיצונית. ומזה אנחנו חוששים, ובצדק.

 

מתבגרים אכן נוטים לקחת סיכונים: ללכת על הקצה, לטעום ולהתנסות, לבדוק עד כמה ניתן למתוח את הגבולות. וכמובן שיש גם לחץ חברתי: "כ-ו-ל-ם עשו את זה". אף אחד לא רוצה להיות חריג או יוצא דופן. אף אחד לא מוכן שיחשדו בו שהוא לא ראוי. פחדן. חנון. שחלילה הקבוצה תקיא אותו מתוכה, כי זה באמת סוף העולם עבור מתבגר.

 

ועם כל זה אנחנו צריכים להתמודד. ובמיוחד עכשיו, בתקופה הקרובה של החופש הגדול.

 

אז מה יש ביכולתנו לעשות על מנת, בכל זאת, לעמוד מנגד ולהשפיע?

 

1. היזכרו בעצמכם בגיל ההתבגרות

גם אם הייתם ילדים טובים, עדיין עברתם למצב צבירה חדש ושונה מכל מה שהכרתם עד אז: החברים היו הכי חשובים בשבילכם, ביליתם מחוץ לבית יותר מאשר בתוכו, לא כל כך שיתפתם את ההורים במה שקורה לכם, ואולי אפילו כן עשיתם דברים אסורים פה ושם, אפילו בקטנה. תרגיל חשוב מאוד שיעזור לכם להיכנס באמת לנעליים של המתבגרים שלכם ולהבין את המניעים והצרכים שלהם מבלי להיבהל כל כך. עכשיו אפשר להתחיל.

 

2. הזמנים אכן השתנו. מאוד

לא יעזרו, ובטח לא יקדמו, כל האמירות בנוסח: "פעם ילדים לא העיזו לעשות דבר כזה" או "אנחנו לא היינו כאלה". נכון! גם העולם היה מאוד-מאוד שונה, כך גם הצפיות והמעורבות של הורים, ובכלל ההיררכיה בין מבוגרים לילדים. כן-כן, אתם צודקים. אז מה זה אומר לנו? שכדאי שנערך באופן שונה, נעמיק את הבנתנו ונשכלל את תיפקודנו כהורים. והיום אפשר ללמוד את כל זה!

 

3. פשעים ועברות קלות

מתבגרים ידועים בחיבתם לקצוות. לאתגר את המערכת ואת עצמם. לעשות גם דברים אסורים, שאם לא, מה כל הקטע? סוג של מבחן אומץ, לדעת עד כמה אני מעז, עד כמה אני מסוגל לקחת סיכונים. זהו חלק מהמרד. פעמים רבות לא נדע בכלל שזה קרה, זה לא משהו שמשתפים בו הורים. במקרים שזה כן יגיע לאוזנכם, אנא רסנו את הפאניקה וההטפות. כן זה מאכזב, כן זה מדאיג, אפילו מכעיס, יחד עם זאת הזכירו לעצמכם שאתם עדיין רוצים להיות הכתובת שלהם, גם כשהם בצרה.

 

4. עשו שימוש במידע

המידע זורם אלינו מאמצעי התקשורת וכמעט כל יום, לצערנו, מתפרסמת ידיעה הנוגעת לנושא: מתבגרים ששתו יותר מדי, לקחו חלק בקטטה במועדון, ונדליזם, גנבות, שאיפת גז מזגנים וכו'. זו הזדמנות מצויינת להתחלה של שיחה. הקפידו לא להיכנס יותר מדי לתפקיד ההורה הדידקטי והמסביר, ולעומת זאת נצלו את ההזדמנות להקשיב למה שיש להם להגיד והרחיבו את השיח עד כמה שניתן.

 

5. ספקו מידע רלוונטי

כמו למשל איך שותים נכון (לא על בטן ריקה, לא לערבב משקאות), מה ההבדל בין בירה לוודקה (רמז: אחוזי האלכוהול), מה קורה כששותים הרבה יותר מדי (מהתייבשות ועד הרעלת אלכוהול), וכמה זה מסוכן להשאיר חבר ישן לבד אחרי ששתה. מה זה בעצם משקאות אנרגיה (סוכרים וקופאין ברמות מטורפות),

מה הבעיה עם נרגילה (עישון נרגילה אחת היא כמו עישון של חפיסת סיגריות שלמה) ושאין דבר כזה "סמים קלים" (גם הם ממכרים ויש להם תופעות לוואי מתמשכות כמו ירידה בזיכרון). שלא תחשבו שאם לא מדברים על זה - זה לא קיים, וחשוב שהידע הזה כן "ישב בראש".

 

6. "זה לא בשבילך, זה בשביל החברים שלך"

את זה תגידו להם כשהם יפטרו אתכם במשפט "נו, אמא, אבא, אני כבר יודע את כל זה...". לפעמים הידע הזה יכול להציל חיים, וכדאי שמישהו מהחברים יספק אותו. כבר קרו יותר מדי מקרים שנגמרו באסון שיכול היה להימנע אם רק... בשביל לעזור לחברים שלהם - הם כן יסכימו להקשיב יותר.

 

7. פתחו את הבית לחברים

ככל שתכירו טוב יותר את החברים של הילדים שלכם - כך תרגישו בטוחים יותר. התכנסות סביב אוכל זה תמיד רעיון מוצלח, ובטח כשמדובר במתבגרים שכל הזמן מורעבים. שימו לב לא להתנפל ולתחקר וגם לא להתאמץ להיות נחמדים מדי. התעניינות קלילה ובלתי מחייבת - זה המינון. הזכירו לעצמכם שמתבגרים ישמחו לדבר עם מבוגר שהוא לא ההורה שלהם, קרי אתם. נסו את זה בבית.

 

8. לא כמו כולם

העלו על נס מקרים בהם הילד שלכם הביע דעה מנוגדת לרוב. אל תפספסו את הרגע, כי זו בדיוק ההזדמנות שלכם להעביר לו את המסר - עד כמה זה חשוב להיות בעל דעה משלך, גם אם היא שונה מדעתם של אחרים. בואו נקווה שבהמשך זה יעזור לו, כשיצטרך לעמוד מול לחץ חברתי בלתי מתפשר.

 

9. השקיעו בערוץ קשורת טוב ופתו

כי זה בעצם הכלי המרכזי והכי יעיל שיש לנו. זה אומר ללמוד לדבר עם המתבגר בכבוד, לסמוך עליו, לתת בו אמון ולומר לו זאת, לחפש דברים טובים שהוא עושה ולחזק אותו, למצוא תחביב משותף, לייצר זמן איכות יחד סביב משהו מהנה, לשתף אותו בעולמכם בגובה העיניים, להתייעץ איתו בדברים המטרידים אתכם, לא לעשות עניין מדברים שוליים שאפשר לוותר עליהם, להתייחס אליו כמו אל גדול.

 

10. ממש לא חייבים לחכות לגיל ההתבגרות

נהפוך הוא. כבר בגיל צעיר אפשר לחפש ולמצוא הזדמנויות להעביר את המסרים החשובים לנו בנושא הזה, לומר את דעתנו, לספק ידע ולהעמיק את הקשר, בכל דרך

אפשרית, עם הילדים שלנו.

 

חופש טוב ובטוח,

שלכם, אלי

 

הכותבת היא יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן




 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
גיל ההתבגרות. שמרו על תקשורת עד כמה שניתן
צילום: shutterstock
אלי זוהר ניב
צילום: עדי ארד
מומלצים