אני שרירי - משמע אני יותר גברי?

בכתבה "ההומו החדש: גבר-גבר שמתכחש לנשיות?" נשאלה השאלה מדוע כה חשוב למשתייכים לקהילה ההומוסקסואלית להיות או להיראות גבריים, ומדוע קשה לגברים הומואים להימשך לגברים הומואים-נשיים. כמטפל שעובד בין היתר במרכז הגאה, עולה הרבה פעמים בקליניקה הנושא של עד כמה אני גברי או נשי ועד כמה יש לי סיכוי למצוא אהבה, זוגיות ואפילו סקס אם אינני גברי מספיק.

עוד בנושא:

ההומו החדש: גבר-גבר שמתכחש לנשיות?

אני הומו ונולדתי כך. שום המרה לא תעזור

זן חדש של גברים נראה בארץ: ההטרו הומו

עוד על גאווה בפייסבוק של ערוץ יחסים

פוליטיקה של זהויות

ג'ודית באטלר, אחת התיאורטיקניות המרכזיות של התיאוריה הקווירית, סבורה שזוהי טעות לחשוב שגבריות ונשיות הן תכונות ביולוגיות הנובעות מהמין שעימו אנו נולדים (זכר ונקבה).

למעשה, גבריות ונשיות אינן טבעיות במהותן והן לא יותר מהבניה חברתית. מדובר בתפקידים מגדריים שהחברה לימדה אותנו והשרישה בנו מגיל צעיר, כדי שנבין מה נחשב להתנהגות גברית ומה לנשית.

התפקיד המגדרי, כמו בתיאטרון, הוא לא יותר מתפקיד שהחברה מצפה מאיתנו לגלם אותו במלואו, ואוסרת עלינו מבחינה מחשבתית, לחרוג ולו צעד אחד ממערך זה מחשש שאחרת נאלץ לשלם מחיר כבד של לעג, זלזול, רתיעה, גועל ודחייה חברתית.

גם בקהילה שלנו, הגאה, אשר יוצאת כנגד סטיגמות ודעות קדומות, בערות, חוסר קבלת השונה ואפליה, קיימת היררכיה שלא ניתן להתעלם ממנה. הומואים גבריים נהנים מפריבילגיות רבות יותר מהומואים נשיים. אפילו ביסקסואלים משלמים מחיר על כך שלא התמקמו בין שתי הקטגוריות הברורות: הומו/לסבית או סטרייט.

אך מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר הם עדיין הטרנסג'נדרים, שמוסיפים להתמקם בשוליים החברתיים, גם אצלנו, בקהילה הגאה. אנו רואים בטרנסג'נדרים כשוליים בתוך קבוצת מיעוט. כעוף מוזר בקהילה שלא כל כך גאה בהם. ואם נודה בכך או לא - רובנו רואים בדראג רק שעשוע - צד נוצץ של חיי הקהילה שכאשר אורות הבמה כבים, כך על אותן דמויות להיכנס לצללים, וחבל.

מה קרה לריבוי הצבעים?

בדוכנים בגן מאיר שהיו השנה לפני המצעד, ניכרה המגמה השולטת כעת בקהילה להביא ילדים לעולם. אחוז גבוה מהדוכנים עסקו בכך והג'ימבורי של ה"צוציגן" במרכז הגאה היה מלא. אני מברך על מגמה זו וחושב שזה חשוב להילחם למען שוויון זכויות ולמען הזכות להתחתן ולהקים משפחה. לצד זאת, חשוב לא פחות שנילחם למען קבלה עצמית וקבלת השונות והרב גוניות הקיימות בקהילה הגאה שלנו.

ממש כשם שגדלנו עם המילה "הומו" כקללה נפוצה והיינו צריכים להילחם בכך עם הסביבה ועם עצמנו כדי ליצור לעצמנו זהות אחרת וחיובית - כך אנו צריכים להילחם בהתניה המלמדת אותנו שאם איננו מתנהגים או נראים בצורה שהוכתבה לנו כגברית, עלינו להיות בשוליים.

מדוע חשוב להומואים להיות גבריים?

עוד מילדות למדנו לקשר "הומו" ו"נשי" כדבר שהולך ביחד. החברה לימדה אותנו לקשר בין זהות מינית לזהות מגדרית, כך שהומו הוא עם גבריות מופחתת או חסר גבריות לחלוטין. לכן ניתן לומר כי הומואים שחשים שגבריותם מוטלת בספק (ומאידך חשים בנוח עם זהותם המגדרית), מרגישים שהם צריכים לנקוט בפעולות פיצוי כדי לשקם את תדמיתם הגברית שנפגעה, ולהוכיח לעצמם ולסביבה שהם גבריים כמו גברים סטרייטים אם לא יותר.

פעולות השיקום של גברים אלה שחשים שגבריותם מוטלת בספק בשל נטייתם המינית, יכולות להיות רבות ומגוונות: יש שינסו לשכב עם נשים כדי להוכיח לעצמם ולסביבה שהם מסוגלים, באם יירצו בכך. אחרים יקפידו לבחור בן זוג גברי מתוך ההנחה שבן זוג נתפס כשלוחה של האדם, כשיקוף למי שהוא (כך שאם נבחר בגבר גברי, גבריותו תשתקף גם בנו ותהפכנו לגבריים יותר), ואחרים יעבירו את מרבית זמנם בחדרי הכושר השונים.

בקליניקה שלי, ציינו כמה מטופלים שתהליך היציאה מהארון והקבלה העצמית היה תהליך שלווה במאבקים רבים (עם עצמם והסביבה), ולא אחת במחיר חברתי ששילמו. כעת, הם לא רוצים לחוש שהם מתפשרים על בחיר ליבם. חשוב להם שיהיה גברי כדי להצדיק את המאבק שלהם ואת הזכות שלהם לאהוב ולהימשך לגברים במקום לנשים. נוצר הרושם שנרקם אצלם החשש שמא אם יבחרו בבני זוג נשיים, הם יצטרכו לתת את הדעת מדוע הם פשוט לא נמשכים לנשים.

כך, בוחרים הומואים רבים להיראות כמה שיותר שריריים וחטובים, והם עושים זאת משלל סיבות: סיבה אחת עשויה להיות הרצון להתנער מתדמית "ההומו החלש והחולה", שהוצמדה להומואים בעקבות מגפת האיידס, שהרי גוף שרירי וחסון מסמל גוף חזק ובריא. סיבה נוספת הינה שגוף שמן נתפס כנשי ולא מושך בחברה המערבית - המדגישה את הקשר בין שריריות לגבריות. הרצון לפתח גוף שרירי עשוי לנבוע אף מרצון להפוך למושא תשוקה עבור גברים אחרים.

אז מה קורה אם אני לא "שיא הגבריות"? נגזר עלי להיות לבד?

ובכן, קשה להתעלם מהמציאות עימה מתמודדים הומואים רבים, ובפרט אלה שמחפשים סקס או בן זוג. אנו חיים במדינה שבה לכל אדם שני ב"אטרף" יש קוביות בתמונת כרטיס ההיכרות שלו, ובחוף הילטון כולם יפים וחטובים ובדיוק חזרו מהמכון. אולם לאדם כזה שפונה אלי, אני מבקש שקודם כל יפסיק לשנוא את עצמו או את הגוף שלו, שיפסיק לחשוב שהוא לא שווה. מוטל על כולנו להפסיק לנסות להתאים את עצמנו לאותם סטנדרטיים בלתי אפשריים של גבריות מהונדסת.

אולי ייקח זמן לשנות את המציאות בה אנו חיים. מציאות בה הומואים נשיים מקבלים יחס שמקבלים לרוב הומואים בקרב סטרייטים הומופוביים - יחס של זלזול, לעג או התעלמות. ואולי, רק אולי, עלינו להתחיל לראות באותם אנשים, השונים מאיתנו, בתור הגברים האמיתיים של הקהילה.

אלה שלא מתביישים בגופם ובמי שהם. אלה שיוצאים כנגד ההבניות החברתיות ואומרים – לי לא יכתיבו מי להיות ואיך להיות. אני לא חייב לאהוב את עצמי רק בזכות העובדה שיש לי שרירים או שאני נראה הכי קרוב לגבר שיכול להיות.

חברים, אל תתביישו במי שאתם, במי שאנחנו. לא בגבריות וגם לא בנשיות וחפשו את מי שיאהב אתכם על כל הצדדים הנפלאים שלכם. לפחות תביאו לג'ודית באטלר קצת נחת. 

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

ד"ר אורי שפר-שלו הוא מנהל היחידה לטיפול וייעוץ לקהילה הגאה במרכז הגאה ומנהל המערך הפסיכו-סוציאלי בארגון נוער גאה (איגי)

ליצירת קשר עם הקליניקה