התמכרות לאינטרנט: יש בכלל דבר כזה?
בדיחה של פסיכיאטר שביקש למתוח את הקולגות שלו ופרסם מסמך סאטירי שבו טען לגילוי הפרעה חדשה, הצליחה לזעזע את התקשורת, לשכנע את הממסד הרפואי ואפילו להיכנס ל-DSM. מה כוללת "הפרעת התמכרות לאינטרנט" השנויה במחלוקת, מה הקשר בינה לבין דיכאון ופוביה, מדוע היא נחלשת ואף נעלמת כאשר נוטלים ריטלין והאם הטכנולוגיה צפויה להפוך את כולנו למכורים וסובלים מהפרעות קשב?
כבר בראשית ימי הרשת, היו אלו שכתבו על הסכנות שגלומות בה. בידוד חברתי, ניכור, זרות, היו חלק מהסימפטומים החזויים שפורסמו בהרחבה (ובהיסטריה משהו) באמצעי התקשורת. אך השנים נוקפות, והרשת הראתה שיש לה גם צדדים נפלאים, כמו האפשרות להחליף רעיונות, ליזום תקשורת דו-כיוונית בין בני-אדם, להפוך את העולם לכפר גלובלי גדול ומשותף החוצה פערים של זמן, מקום, תרבות, שפה ועוד. הדימוי השלילי התעמעם ובמקום זה קיבלנו ייצוג מלא יותר, שלם יותר, של תרבות הרשת החדשה.
הפרעת ההתמכרות לאינטרנט נולדה בדרך מוזרה למדי. היא החלה כבדיחה של פסיכיאטר ניו-יורקי, איוון גולדברג, שב-1995 ביקש למתוח את הקולגות שלו ופרסם מסמך סאטירי שבו טען לגילוי הפרעה חדשה, התמכרות פתולוגית לשימוש יתר במחשב. גולדברג השתמש בכלים האבחוניים הרגילים של ה-DSM וכתב מסמך רציני להחריד, שהפיל רבים וטובים בפח. רצה הגורל והבדיחה של גולדברג הצליחה לשכנע רבים בדבר קיומה של התסמונת, למרות שהוא עצמו התנער ממנה ואמר שמדובר בסאטירה, ושאי-אפשר למדוד התמכרות לרשת באמצעים פסיכיאטריים ובוודאי שלא להשוות אותה להתמכרות להירואין. בפרט הוא יצא נגד המושג שהוא עצמו טבע, כאמור - כבדיחה - "netaholism".
כשבדיחה הופכת למוסכמה
אבל זה היה מאוחר מדי. מהרגע שהפארודיה התפשטה, אי-אפשר היה לעצור את גלגלי התהליך שבסופו נכנסה התסמונת הפארודית למהדורה החדשה, החמישית במספר, של מדריך הפרעות הנפש האמריקני, ה-DSM. כבר ב-1996 הופיעו מחקרים העושים שימוש במושגים של גולדברג, והספר הרציני הראשון פורסם כשנתיים לאחר מכך בארה"ב, בסמוך להקמת "המרכז להתמכרות לאינטרנט" בפנסילבניה על ידי המחברת, קימברלי יאנג.
עם טביעת המושג והכנסתו לשימוש, היה העיסוק ב-IAD פופולרי למדי, ומה שהחל כבדיחה הפך עד מהרה למושג נפוץ ופופולרי מאוד, שזוכה לרוח גבית מצד אמצעי התקשורת שהתלהבו לדווח על "בעיה חדשה" ותוכניות הייעוץ בטלוויזיה שהביאו לאולפן "מכורים" ואת בני-משפחתם המרוסקים, לשמחת הצופים והרייטינג הגואה.
המושג IAD הפך לפופולרי מהר מאוד, יש שיאמרו אפילו מהר מדי. הוא נהיה נפוץ ביותר ושולב בעשרות ומאות מחקרים, וזאת מבלי שהספיק להבשיל, לעמוד לבחינה מדעית אמיתית ומקיפה, שאורכת שנים ארוכות. בניגוד להפרעות אחרות, שגוף הידע על אודותיהן התהווה במשך שנים ובצורה הדרגתית של גילוי והגדרה, הפרעת IAD התנהגה לפי כללי הפליימינג של הרשת - היא נולדה מהר, סחפה את הממסד הרפואי והפסיכולוגי, שלהבה את התקשורת - ורק לאחר שהתבססה והפכה ל"עובדה" בספר ה-DSM, התברר פתאום שהיא, אולי, בכלל לא קיימת.
כבר בתחילת הדרך היו כאלו, ובהם מי ש"גילה" אותה, שטענו שמדובר בהפרעה לא קיימת. במקביל, היו כאלו שסירבו לראות בהתמכרות לרשת הפרעה העומדת בפני-עצמה, אלא תסמונת - צביר של סימפטומים שלא בהכרח קשורים זה לזה בקשר של סיבה ותוצאה. אך בשנים האחרונות נפוצים יותר מחקרים שטוענים שלא מדובר אפילו בתסמונת, ומראים ושהרשת היא בסך הכל פלטפורמה המשמשת לתיווך טכני גרידא בין אדם לבעיות מסוג אחר לגמרי, חלקן "מהסוג הישן והטוב", כמו חרדה חברתית, אובססיה למין או התמכרות להימורים.
מחקרים אלו טוענים כי הרשת מאפשרת למכורים, למשל, מגע תכוף עם מושאי ההתמכרות שלהם, בפרטיות ובאופן כזה שמונע חשיפת הבעיה ולחץ על טיפול בה. אבל אין מדובר בהתמכרות לאינטרנט עצמה, אלא לתכנים המצויים בה, למה שהיא מאפשרת לאדם לעשות, או למה שהיא מאפשרת לו להימנע מלעשות, כמו במקרה של פרקטיקות הימנעות המאפשרות לאנשים להימנע מקיום יחסים חברתיים והמרתם ליחסים וירטואליים.
אחד החיזוקים לכך שאין הפרעת התמכרות לאינטרנט מגיע מכיוון מפתיע: חקר הפרעות הקשב. כך למשל במחקר שנערך בטייוואן ופורסם ב-2009 התגלה קשר הדוק בין סימפטומים של ADHD במבוגרים לבין שימוש מוגבר באינטרנט. החוקרים ייחסו את הקשר לכך שהרשת מאפשרת לאנשים הסובלים מהפרעות קשב להיות "מופצצים" במידע בקצב המתאים להם, ובאופן כזה שעונה על הצרכים הקוגניטיביים.
האינטרנט: מגרש המשחקים של הפרעות הקשב
למעשה, הטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט, מתבררות להיות מגרש המשחקים של הפרעות הקשב, בזכות מאפיינים של מהירות, זמינות, אינטנסיביות ואדפטטיביות. משחקי מחשב וקונסולות גיימינג, אפליקציות סלולריות וטלפונים חכמים, תקשורת בינאישית בצ'אטים ומסרונים מידיים מציעים גירויים חזקים מאוד העונים לצרכים של אנשים הסובלים מהפרעות קשב בכל הספקטרום, החל בהפרעות של חוסר קשב וכלה בהפרעות של יתר קשב. הם מושכים את תשומת הלב שלנו, עד כדי כך שנדמה שהם "הופכים" אותנו להיפראקטיביים, גם אם איננו סובלים מההפרעה במקור.
מחקר אחר הראה שמתבגרים שאובחנו כלוקים בהתמכרות לאינטרנט הפגינו שיעור גבוה ביותר של תסמינים של ADHD, דיכאון, פוביה חברתית ועויינות. באופן מובהק התברר עוד כי עויינות היא סימפטום שמאפיין גברים בלבד, ולא הופיע אצל נשים. מחקרי המשך הראו כי טיפול בהפרעת הקשב עצמה הביאו לירידה ניכרת בשיעורי תופעות הלוואי והובילו להקטנת מידת החרדה החברתית, שיעורי ותכיפות אפיזודות הדיכאון, התפרצויות עוינות וכעס.
אבל הדבר המעניין ביותר שקרה: טיפול בהפרעת הקשב (ובכלל זה טיפול תרופתי בחומרים כמו ריטלין וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי) הוביל להעלמות כמעט מוחלטת של תסמיני ההתמכרות לרשת. במילים אחרות: ההתמכרות הייתה תוצאה של הפרעת הקשב, ולא להיפך. מחקר נוסף אישש את הטענות כשגילה ש"התמכרות לאינטרנט" באה יד ביד עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות, ונעלמת כאשר מטפלים בהפרעות הנוספות.
מחקרים אלו מראים כי התמכרות לאינטרנט רק נראית כמו הפרעה בפני-עצמה, אך בפועל היא סימפטום של בעיות אחרות. אנשים הסובלים מהפרעות קשב ובפרט ADHD עשויים למצוא בשימוש במחשב וברשת הקלה, משום שהיא מאפשרת מצד אחד התמוססות במגוון עצום של התרחשויות בו-זמניות ובמקביל מציגה מרחבים המאפשרים "אוטוסטרדת קשב" שבה כל משאבי העיבוד של המוח ממוקדים במשימה אחד, במה שמכונה "ריכוז יתר".
בקרב אנשים הסובלים מבעיות של תקשורת חברתית ומתקשים לנהל יחסים חברתיים או זוגיים, התמכרות לאינטרנט תשמש תירוץ טוב להימנעות ממגע, מקשר ואפילו מקיום תקשורת זוגית ויחסי מין. במקרים כאלו ההפרעה העיקרית היא קושי בתפקוד זוגי או מיני, תקשורת לקויה בין בני הזוג, המעודדת בריחה לאמצעים מסיחי דעת כמו סמארטפונים ומחשבים.
באופן דומה הרשת מאפשרת לקיים אינטראקציות בזהויות בדויות עבור אנשים הסובלים מבעיות זהות, מציגה מרחב מאפשר לקיום יחסים חברתיים אינטנסיביים אך בלי הדרישות שחברויות אמיתיות מציבות בפנינו, ומאפשרת לאנשים הסובלים מפוביות שונות ובהן חרדה חברתית, הסתגרות ומופנמות - לקיים אינטראקציות עם בני-אדם אחרים, מתוך המרחב המוגן בביתם.
בהיבט זה של השימוש באינטרנט טמון גם יתרון משמעותי: אנשים המתקשים ליצור קשרים, למשל, יוכלו להיתרם מ"סביבת ניסוי" מוגנת למדי, ולהתחיל את תהליך הריפוי שלהם. פסיכולוגים המציעים שירותי פגישה-מרחוק עם מטופלים באמצעות טכנולוגיות כמו שיחות וידאו ומסרים מידיים, מנצלים את הנגישות של הרשת עבור אלו שלא מסוגלים לצאת מהבית, למשל, בחיפוש אחר עזרה.
היבט נוסף גלום בכך שהרשת מזמינה "מלכודות" למי שמלכתחילה סובל מהפרעות כלשהן, כמו אנשים המכורים להימורים, בכך שהיא מציעה סוגים מגוונים ביותר של הימורים חוקיים יותר ופחות באתרים רבים בעולם. כן מציעה הרשת פורקן לאנשים הסובלים מהפרעות פטישיזם ואובססיות מיניות, דוגמת התמכרות לצריכה של חומרים פורנוגרפיים או השתתפות באקטים מציצניים או מין בציבור.
הפרעה לא מוגדרת
למרות שיש לה נוכחות הולכת וגוברת בעולמנו, הפרעת ההתמכרות לאינטרנט עדיין רחוקה מלהיות מספיק ברורה ומוגדרת. קשה לומר מתי מדובר בהתמכרות העומדת בפני עצמה, אם היא בכלל אפשרית, ומתי היא תוצר לוואי של הפרעות רקע אחרות. המתנגדים לראות בהתמכרות לאינטרנט הפרעה בפני עצמה טוענים שמספיקה הגדרה אחת, כמו אישיות התמכרותית או הפרעת שליטה בדחף, שתוכל לכלול בתוכה גם שימוש תכוף ומוגזם ברשת.
עם זאת, גם אלו שמסרבים להכיר בהפרעה וגם אלו המצדדים בקיומה מסכימים שמדובר בתופעה רחבת היקף, שדורשת חקירה מעמיקה והבנה מקיפה יותר, וששיעורה באוכלוסייה רק צפוי לעלות עם הזמן והריבוי של מכשירים המאפשרים חיבור תמידי, רציף וקבוע לרשת האינטרנט.
לפנייה לכתב/ת 
