הנשים בפייסבוק שוברות את קשר השתיקה

"בגיל 15 הלכתי לרופא משפחה כי כאבה לי הבטן. הוא ביקש מאמי לצאת ובמקומה הכניס את האחות, שהתיישבה בפינה של החדר עם הפנים לקיר. רופא כה מסור ומוסרי שומר על זכותי בתור פציינטית לאדם נוסף הנוכח איתי בחדר בעת בדיקה רפואית.

עוד בנושא:

כאדון לעצמו שמאבד שליטה - האם אני אנס?

אונס בדייט: לא זה לא, בכל שלב שהוא

הוא טען שציית לכללים, היא טענה שזה אונס

מדברות על זה בפייסבוק של ערוץ יחסים

החלה הבדיקה ולמרות שהייתי עם חולצה ענקית הוא ביקש ממני להוריד אותה מעלי. כשהוא סיים את בדיקת הסטטוסקופ המקיפה על השדיים שלי ועל הפטמות, התחילו דמעות לזלוג מעיני, אז הוא גם ביקש ממני להוריד מכנסיים".

"לקח בערך שבוע עד שסיפרתי לאימי מה קרה. היא התקשרה לנציגה שאחראית על הטרדות מיניות בקופת החולים שמיהרה לעדכן אותה שעוד רבות, טובות ותמימות התלוננו לפני. היה לי קשה להגיש תלונה במשטרה, עבר שבוע ועוד אחד ופשוט עברתי הלאה לסדר היום הרגיל".

זוהי אחת מבין אלפי עדויות האונס, ההטרדות והתקיפות המיניות ששוטפות בשבועיים האחרונים את הרשת. נשים מכינות רשימות הכוללת מקרי אלימות מינית שחוו לאורך חייהן, ומפרסמות אותן בבלוג שלהן, בפרופיל הפייסבוק או בקבוצות פמיניסטיות שונות, תחת הכותרת "אזהרת טריגר" - לטובת אלו שעבורן הקריאה של חוויות מסוג זה עלולה להיות קשה.

חלק מן העדויות, כמו הבאה, מתארות אונס לכל דבר ועניין: "היתה לי דלקת ריאות, לא יכולתי לדבר כי איבדתי את הקול וכאב לי לנשום. כששכבתי חצי מעולפת, קודחת מחום, על המיטה בחדר של אחד החברים לעבודה הוא שכב איתי. עלי. אני בכלל לא הרגשתי שאני שם".

למה דווקא עכשיו?

מקורו של גל חשיפות התקיפה המינית שמציף את הרשת בשני מוקדים שונים: הראשון הוא פרשת עמנואל רוזן, שגרמה לנשים לשבור את קשר השתיקה ולדבר על ההטרדות המיניות שחוו. השני הוא התבטאותו של השופט נסים ישעיה "יש בנות שנהנות מאונס" בעת דיון במשפטה של צעירה שנאנסה בגיל 13 ע"י ארבעה גברים פלסטינים.

המקרים הללו הובילו עיתונאיות כמו אריאנה מלמד ושרון שפורר לחשוף מקרי אונס ותקיפה שחוו בילדותן, כאשר האחרונה יצאה בקריאה לכל הנשים לקום ולהשמיע את קולן. מרגע שהחלה האדמה לנוע, לא ניתן היה לעצור את נחשולי הענק המתפרצים כצונמי.

באופן ספונטני, קמו נשים והחליטו להפסיק לשתוק. בזו אחר זו הן החלו לפרסם עדויות על הטרדות ותקיפות מיניות שחוו, וחשפו את מימדיה המפלצתיים של התופעה. כדי להבין מה גורם לנשים לקום ולצעוק את העוולות, אחרי שנים של שתיקה, פניתי למספר נשים ששיתפו את העדויות שלהן ברשת.

איילה לוינגר, שפרסמה מקרי תקיפה מינית ואונס בבלוג שלה, מספרת: "לפני כמה חודשים היתה לי שיחה בעבודה עם קולגה. דברנו על הסטטיסטיקה של אונס. הוא אמר שזה לא יכול להיות. שזה א-ו-ל-י אחת מששת אלפים, אחרת זה לא הגיוני שהוא לא מכיר אף אחת שנאנסה! ככה הוא אמר, מולי, בפני.

"אז החלטתי לפרסם את הפוסט הזה שהוא לגמרי פוליטי, כי נמאס לי כבר, כי אני מוצפת וכבר קשה לי להכיל את גודל החוצפה והתעוזה, העוורון לפריבילגיה להיות בטוח במרחב ולעשות בו ככל העולה על רוחם".

ככל שהלכו והתרבו הסיפורים, הצטרפו עוד ועוד נשים למעגל השיתוף: "החלטתי לפרסם את העדות שלי כי ראיתי המון פרסומים בימים האחרונים שחיזקו אותי בהבנה שאני לא היחידה, ושיש עוד הרבה נשים שעברו כאלו דברים", מסבירה אמירה פרידמן.

"הרגשתי שזה חייב להימשך, שאנחנו חייבות לספר. שאם אני לא אספר וכמוני עוד נשים לא יספרו, אז כל האומץ של מי שסיפרו לפני מאבד מהכוח. כאילו שהסיפורים האלה פי כמה וכמה עוצמתיים כשכולנו מספרות ביחד".

"ידעתי שאני חייבת את זה גם לעצמי. להגיד בקול דברים שהתביישתי בהם עד היום, התנהגויות של גברים שגרמו לי להרגיש כאילו עשיתי משהו רע ועל כן האשמה והבושה. עכשיו שהם יתביישו, כי כולנו יחד אומרות שאנחנו לא מתביישות ולא אשמות".

"כשכולן מספרות, רואים את סדר הגודל של התופעה, ואף אחד לעולם לא יוכל להגיד לנו שאנחנו מגזימות, שזה לא קורה, שזה נדיר. הסיפורים שלנו מוכיחים שכולן מוטרדות, ושהמטריד יכול להיות כל אחד, כולל כל גבר נורמטיבי או 'בן טובים'".

לא אשמות. לא מתביישות

יחד עם שבירת קשר השתיקה, מבקשות הנשים לנתץ גם את רגשות הבושה והאשמה שליוו אותן. משום כך, חלק גדול מהנשים שיתפו את סיפוריהן תחת שמן המלא, במרחב הנורמטיבי של הרשת החברתית הפתוחה לעיני כל - חברים, בני משפחה וזרים.

שירה אפרתי התקשתה בתחילה לפרסם את עדותה תחת שמה: "כשאני חושבת האם אני מסוגלת לחתום בשמי את אותה רשימה המגוללת את סיפורי ההטרדות שעברתי, מציפות אותי רגשות הבושה. הבושה הנוראית שלי". בסופו של דבר, היא החליטה להיחשף בשמה המלא. "העובדה שהכי זיעזעה אותי היא שהחבר שלי לא מבין את הצורך בשיתוף בשם מלא ומתבייש קצת או מובך, ובגללו ורבים כמוהו אני ממשיכה להרגיש בושה", היא מספרת. 

"החשיפה בשם מלא משחררת אותי מהבושה והחולשה. ממש כך! אני לא מפחדת שהמשפחה שלי תדע, שהאנשים הקרובים אלי ידעו. אין סיבה שאפחד לחשוף כי זאת לא (!) אשמתי! החשיפה משחררת ומעבירה את המסר באופן חד וברור. אנו לא אלמוניות ומסכנות. ולא רק אונס של גבר רשע וזר בסמטה חשוכה מותירה אותנו מצולקות אלא גם הטרדות שנתפסו לפעמים בעיני החברה כקלות".

הנשים משתפות שהן זוכות לתגובות חיוביות ומחזקות, ושהקרובים אליהן מספקים להן עידוד ותמיכה. עם זאת, איילה מספרת כי קיבלה תגובות מגברים שניסו לסנגר על המטרידים ולפטור את הסיפורים כאי הבנה.

"כשאני מספרת על גבר זר באוטובוס שדחף את היד שלו בין הכסא לישבן שלי, כותבים לי שאולי המקרה שאני מתארת קרה בכלל אחרת או בטעות: 'אולי הוא פשוט שם את היד בהשענות על המושב שליד ולא התייחס למרחב האישי של מי שלידו'. איך אפשר לשים את היד בהשענות על המושב ולהגיע עם כף היד לוגינה שלי? בכם נוגעים בטעות, בנו נוגעים גם בטעות וגם בכוונה, ולכן אנחנו מזהות את ההבדל".

אחת מתוך אחת

בעקבות שיתופי התקיפות המיניות ברשת, פתחו הפעילות הפמיניסטיות גל שרגיל ושלומית הברון דף פייסבוק בשם "אחת מתוך אחת", שמרכז את עדויות הנשים במקום אחד ונותן לנשים במה לשתף את סיפוריהן. הדף, שנפתח רק השבוע, כבר מונה אלפי נשים וסיפורים רבים של נשים, נערות וילדות, שמשתפות זו את זו ומחזקות האחת את השניה.

"המטרה הראשונה של הדף היא להגיד לנשים שמוטרדות ומותקפות מינית שהן לא לבד. זה קורה לכל אישה. אין אישה שלא הוטרדה או הותקפה מינית פעם אחת לפחות בחייה", אומרת שלומית הברון. "מטרה נוספת היא לצאת בקריאה לנשים להיחשף בשמן, אבל רק לאלו שיכולות לעשות זאת מבחינה רגשית. יש משהו עוצמתי בזה שאת אומרת 'קוראים לי שלומית הברון וזה קרה לי', שאת לא צריכה להתבייש. זה מוריד את האשמה מהנשים ונותן להן כח".

"אגב", היא מוסיפה: "הדף מיועד גם לגברים, שיבואו לקרוא ולהכיר בחוויית החיים של מה זה להיות אישה במדינת ישראל. הם לא חשופים לזה כי נשים לא מספרות להם, ומקלים בכך ראש.

אם הם ילמדו על מימדי התופעה הם יוכלו לחנך את הילדים שלהם, ובפעם הבאה שחבר שלהם יטריד מישהי הם יגיבו ויגידו לו שזה לא נעים לה. הרבה מטרידים לא חושבים לרגע שהם עשו משהו לא בסדר, לא מבינים את ההשלכות של מעשיהם, ומישהו צריך ללמד אותם את זה".

אם שיתוף סיפורי התקיפות המיניות משחרר נשים מתחושת האשמה על כך שהמקרה ארע להן, ומסייע להן להגיע להבנה שהאשם הוא בתוקף ולא בנתקפת, לא מן הנמנע כי השלב הבא בתהליך יהיה הצבעה על האשם האמיתי. למרות קולות בודדים הקוראים לסמן את התוקף בשמו, נמנעות רוב הנשים מלעשות זאת.

שלומית אומרת "אנחנו לא נצא בקריאה לפרסום שם התוקף כי לא נרצה שמישהי שנחשפה בלי לחשוב על ההשלכות, תמצא את עצמה נתבעת. נכון לעכשיו לא נתקלנו בביקוש לכך מצד הנשים הפעילות בעמוד, למרות שלדברים ברשת יש דינמיקה משל עצמם".

לסיכום, חשוב לזכור - השיתוף ברשת אינו מתאים לכל אחת. אם את זקוקה לסיוע נפשי אנא פני למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בטלפון 1202

• לעמוד הפייסבוק של "אחת מתוך אחת"