ערעור על זיכוי אולמרט: לתקן את המסר לציבור

בית המשפט העליון דן הבוקר (יום ג') בערעור המדינה על הכרעת הדין, שבה זוכה אהוד אולמרט מהעבירות שיוחסו לו בפרשת "ראשונטורס" ובפרשת "טלנסקי". עוד הגישה הפרקליטות ערעור על גזר הדין שנבע מהרשעתו של אולמרט בפרשת "מרכז ההשקעות" - מאסר על-תנאי בן שנה למשך שלוש שנים, וכן קנס בסך 75,300 שקלים. בנוסף, הפרקליטות ערערה גם על זיכויה של שולה זקן מעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בפרשת "ראשונטורס".

הערעור נדון באופן חריג בהרכב מורחב של חמישה שופטי בית משפט עליון בראשות הנשיא אשר גרוניס. יחד עמו בהרכב: השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר, ניל הנדל ועוזי פוגלמן. חמישה שופטים ותיקים יותר, אשר היו אמורים מבחינת הוותק לשבת בערעור, ביקשו שלא לעשות כן בשל היכרותם עם מעורבים שונים בפרשה.  

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

סנואודן: אובמה מונע ממדינות להעניק לי מקלט

ממשלת אוסטרליה החדשה: שיא של 11 שרות

התובעת עו"ד נעמי גרנות מפרקליטות המדינה טענה כי אולמרט ניצל את התפקיד, הסמכויות והמעמד לצורך קבלת טובות הנאה משמעותיות ביותר, במשך שנים. "אלמנט חמור במיוחד בפרשיות האלה הוא הניצול של סביבת העבודה הקרובה ביותר שלו, עובדות מדינה שעבדו בצמידות אליו הן המתווכות לקבלת אותן טובות הנאה. אלה קביעות של בית המשפט גם ולמרות הזיכוי".

אולמרט בכניסה לבית המשפט(צילום: אוהד צויגנברג)

לעניין פרשת טלנסקי תהתה גרנות: "האין די בקבלת אותן שתי טובות הנאה בסכום כולל של 90 אלף שקל שניתנו בזיקה לתפקידו כנבחר ציבור, בגלל היותו נבחר ציבור, כשלעצמן, כדי לענות על העבירה של מרמה והפרת אמונים?", וטענה כי על אולמרט להוכיח "שכל שקל ושקל כל דולר ודולר אכן הוצאו לצרכים פוליטיים", אך גם אם יוכיח זאת, לא יהיה בכך להכשיר את התנהלותו, "אלא להוציא אותו בדיעבד מגדר האיסור הפלילי". 

(צילום: עומר מירון, אוהד צויגנברג)

באשר לפרשת "ראשונטורס" הסבירה גרנות: "אדם יודע היטב כיצד הוא מכלכל את עצמו. כיצד ממומנים אורחות חייו ובפרט ההוצאות הפרטיות שלו. כשזו נקודת המוצא, השאלה אם יש צל סבירות באפשרות שבמשך שנים ארוכות נעשים מעשי מרמה בקרבתו של נבחר ציבור, כשהוא הנהנה הבלעדי מהם, כשהמרמות מתקשרות איתו באופן חופשי וגלוי, ואחת מהן מעידה שהיא תיקשרה איתו מתוך הנחה שהוא מודע היטב, כשהוא עצמו אינו משלם במשך כל התקופה ולו שקל אחד מכיסו לסוכנות ראשונטורס". לכן לדבריה "אין צל של סבירות שאולמרט לא ידע שנעשים מעשי מרמה ולפחות לא חשד בזה שהוא הנהנה מהם".

גרנות אמרה כי גם הערעורים על הזיכויים וגם הערעור על עונשו של אולמרט בפרשה שבה הורשע, באו במטרה לתקן את המסר לציבור: "בפרשות כולן הקביעות העובדתיות מאוד חמורות, אבל מבחינת הציבור הפרשה הסתיימה בקול ענות חלושה, שאלה התנהגויות קלות, ניתנות לסליחה ואולי אף מותרות מלכתחילה. את המסר הזה באנו לתקן". 

עו"ד אריה פטר מהפרקליטות הסביר כי בפרשת "ראשונטורס" אין מחלוקת על העובדות אלא על הפרשנות שנתן להן בבית המשפט המחוזי: "בית המשפט קבע שלא הייתה שיטת מרמה ב'ראשונטורס', ופירש את המונח 'שיטה' כשיטה קטגורית ומוחלטת - בכל נסיעה לנסות לרמות כמה שיותר את כל מה שזז. מעולם לא טענו את זה. גם כייס לא מכייס את כל מי שהוא פוגש בו".

זקן בבית המשפט(צילום: גיל יוחנן)

הרכב השופטים בעליון(צילום: גיל יוחנן)

עו"ד גרנות טענה לעניין טלנסקי: "קיים דיסוננס בין הקביעות העובדתיות של המחוזי לבין הדיון המשפטי. בית המשפט התעלם מכך שאולמרט חטא שוב ושוב, וכלל לא עסק בסוגייה העיקרית: הוא קיבל עשרות אלפי דולרים מאדם פרטי". לדידה, עצם קבלת הסכומים, שהגיעו בסיכומו של דבר לגובה של 90 אלף שקל, מהווה עבירה פלילית. השופטים שאלו אם עצם קבלת הסכומים מספיקה להרשעה בהפרת אמונים, וגרנות השיבה בחיוב: "ככל שהמתת הזה לא ניתן מבן דוד, לא על רקע חברות קרובה, ככל שניתנה בזיקה לתפקיד בגלל היותו של המשיב חבר כנסת, ככל שכך היא ניתנה, וכאשר שכמובן הנאשם יודע שהיא ניתנה לו בשל היותו ח"כ, בהחלט כן. טענתו שזו עבירה של מרמה והפרת אמונים". 

היא ציינה כי בפרשת טלנסקי הניח בית המשפט שכל הכספים שקיבל אולמרט הם לצורך פוליטי מהסיבה שלא הוכח שהם פרטיים, וטענה כי לפי חוק, כספים במזומן שאין שום תיעוד על קבלתם או על הוצאתם, "כאשר אין שום הסבר למה הם מוחזקים בצורה כל כך לא כדאית וכל כך לא כלכלית, כספים אלו לא יכולים להתגדר במונח של כספים פוליטיים. כספים שאי אפשר לתת דין וחשבון על מה הם הוצאו – לא יכולים להיחשב כספים פוליטיים". גרנות הוסיפה וטענה קביעה זו של המחוזי בלתי אפשרית וגם סותרת את הכרעתו של בית המשפט העליון בפרשת הירשזון. 

ההגנה: "אולמרט ידע להבחין בין הכספים" 

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט, אמר כי לאחר ששלושה שופטים בכירים "בחנו במשך ארבע שנים כל פרט וכל טענה, ופסקו פה אחד שהוא זכאי בכל הפרשיות המרכזיות, וכי הורד ראש ממשלה במדינת ישראל לחינם, ראוי היה שהפרקליטות תרכין ראש בפני בית המשפט, ותפנים את הביקורת על התנהלותה". שופטי העליון הקשו על צוות ההגנה והרבו להפנות שאלות כלפיהם.

בפתיחת דברי ההגנה, טען פרקליטו של אולמרט עו"ד נבות תל צור, כי "אהוד אולמרט יודע להבחין טוב מאוד בין כספים אישיים לפוליטיים. תל צור טען כי אורי מסר, שהחזיק "קופה סודית" עבור אולמרט, קיבל כל השנים רק כספים שנועדו לפעילות פוליטית ולא לשימוש אישי של אולמרט.

לטענת תל צור, איש העסקים מוריס טלנסקי, שהעביר את הכספים למסר, תמך באולמרט יותר מ-10 שנים ומעולם לא ביקש תמורה וכי לא ניתן לראות במכתב שאולמרט כתב עבורו לאחר שנים של תרומות כתמורה להטבה כלשהי. "הוא היה תורם פוליטי, ראה באולמרט מנהיג", הסביר. הוא הוסיף כי "הפרקליטות הולכת על סיסמאות 'מזומן', 'הירשזון', לא על עובדות. רוצים שתרשיעו על בערך".

תל צור טען כי ההגנה "קיבלה את הדין" בכל הקשור להכרעת הדין, ולא ערערה על הרשעתו של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות. "אנחנו למדנו מזה. בית המשפט שרטט את הגבולות, וקבע ששם הייתה הפרת אמונים", אמר. "גם בשאר הפרשות השופטים בחנו לעומק, וקבעו כי הכספים שקיבל אולמרט מטלנסקי היו קשורים לידידות ביניהם ולא בגלל תפקידו של אולמרט".

"הכספים קשורים לידידות". עו"ד תל צור(צילום: ירון ברנר)

הוא התייחס גם לעובדה שטלנסקי שילם עבור חדר מלון לאולמרט וכי אולמרט כתב לו מכתב המלצה, ואמר שזה נבע מידידות ביניהם. "בית המשפט קבע שהיה ניגוד עניינים, אבל זה לא עבר את הרף הפלילי", אמר. עוד טען תל צור, כי מרבית הכספים שהוחזקו אצל מסר בנאמנות כלל לא התקבלו מטלנסקי. לדבריו, היה מדובר בכספים שהתקבלו מתורמים רבים למטרות פוליטיות.

השופט יורם דנציגר הקשה על תל צור ושאל מדוע אולמרט מסר גרסה שונה במשטרה ממה שטען מסר, והכחיש שהוחזקו בעבורו כספים. על כך השיב תל צור כי הדבר נבע מכך שהחקירה התבצעה בתקופה פוליטית וביטחונית סוערת, והיו הדלפות תקשורתיות רבות. "לא היה שום אמון בחקירה הזאת מהרגע הראשון. לכן ההכחשה הייתה גורפת".

השופט סלים ג'ובראן תהה מדוע הכספים הוחזקו בקופה במשרדו של מסר ולא בבנק? לכך השיב תל צור כי היה מדובר בהחלטה של מסר, שנועדה לשמור על הכספים, שהתקבלו במטבע חוץ במזומן, נזילים. לדבריו, אולמרט לא דיווח על הכספים, אולם הוא סבר באותה תקופה שהוא פועל כחוק.

השופט עוזי פוגלמן תהה בנוגע לעדותו של מסר, על כך שבקופה במשרדו הצטברו כ-150 אלף דולר אשר הועברו לשולה זקן, שלא נמצאו עד היום. "אנחנו לא יודעים מה קרה עם הכסף הזה", הודה תל צור. השופט ניל הנדל תהה אף הוא בנוגע להתנהלות הכספית. "לא ברור מה קורה עם הכסף, אין דיווח. כל החסר הזה, האם יש לו משמעות משפטית?", שאל.

תל צור השיב כי אולמרט הפקיד את הכסף בידי אנשים עליהם סמך. בהמשך שאל פוגלמן האם כל סימני השאלה סביב הכסף לא מחייבים את ההגנה להוכיח את העובדה שמדובר בכספים פוליטיים? לדברי תל צור, ההתנהלות של אולמרט הייתה נורמלית, ולכן לא חובת ההגנה להוכיח על מה הוצאו הכספים, לאחר שלטענתו הוכח כי הכספים התקבלו מתורמים פוליטיים.

פוגלמן שאל את תל צור כיצד הוא מסביר את העובדה שאולמרט קיבל כספים פרטים מטלנסקי - 15 אלף דולר ותשלום עבור חדר מלון בוושינגטון. תל צור השיב כי אולמרט אכן הכחיש שקיבל את הכספים, אולם בכל מקרה, בית המשפט לא קבע לשם מה ניתנו הכספים. לדבריו, טלנסקי טען כי מדובר בכספים פוליטיים.

באשר לחדר מלון ששולם על ידי טלנסקי בסכום של יותר מ-4,000 דולר, אמר תל צור כי חומר הראיות מראה כי אולמרט התכוון לשלם על המלון מכיסו, ולא ברור מדוע זה לא קרה לבסוף. תל צור הודה כי לכאורה זו טובת הנאה. אולם לדבריו, בית המשפט לא התעלם מזה וקבע כי לא מדובר בהפרה שמצדיקה הרשעה בפלילים.

האם העליון יהפוך את החלטת המחוזי?

בתחילת יולי 2012 זיכה בית המשפט המחוזי את אולמרט פה אחד בפרשת "ראשונטורס" ובפרשת טלנסקי. הוא הורשע בהפרת אמונים בפרשת "מרכז ההשקעות". באופן כללי ממעט בית המשפט העליון להתערב בקביעות עובדתיות של ערכאה נמוכה יותר, אך כאשר המחלוקת נסובה על המשמעות המשפטית של עובדות מוכחות - הוא דן בהן כמו כל ערכאה ושוקל את הדברים לגופם. לכן, בפרקליטות מאמינים כי בפרשת "מעטפות הכסף", שבה המשמעות של העובדות ולא העובדות עצמן הייתה העילה לזיכוי, יש סיכוי טוב שבית המשפט העליון יהפוך את החלטת המחוזי.

הפרקליטות טענה כי ביסוד הערעור ב"פרשת טלנסקי" עומדת טעות מהותית של בית המשפט אשר קבע כי אין עבירה של מרמה והפרת אמונים למרות העובדה שנבחר ציבור קיבל לידיו עשרות אלפי דולרים, עיקרם במזומן; הפקיד את כולם או חלקם בקופה סודית הנסתרת מהעין יחד עם מאות אלפי דולרים נוספים

 שהוא מחזיק בה; לא דיווח על כך לאיש; ויתר על כן, הצהיר הצהרות כוזבות וחסרות למבקר המדינה. הפרקליטות טענה כי לא ניתן משקל בהחלטת המחוזי לניגוד העניינים החריף שבו היה מצוי אולמרט מול טלנסקי.

לגבי פרשת "ראשונטורס" טוענת הפרקליטות כי לא ייתכן שאולמרט לא היה מודע למימון הכפול של נסיעותיו ולסכום העודף שהושג כתוצאה מכך - 92 אלף דולר, שעה שלא שילם במשך שנים מכיסו הפרטי על טיסותיו הפרטיות. הפרקליטות טוענת גם כאן כי קביעת המחוזי שלפיה קיים ספק סביר למודעותו של אולמרט, לא הגיונית, וכך גם קביעת בית המשפט כי שולה זקן ועובדת נוספת בלשכה רימו לבדן את הארגונים. 

בתשובה שהגישו פרקליטיו של אולמרט לבית המשפט הם טענו כי הכרעת הדין ניתנה פה אחד והייתה מוצדקת, מנומקת ומפורטת, וכי החלטת המדינה "חורגת באופן קיצוני ממתחם שיקול הדעת הצר שיש לה בבואה להחליט אם להגיש ערעור על פסק דין של זיכוי, ובפרט על פסק דין של זיכוי פה-אחד שניתן על ידי הרכב מורחב של שלושה שופטים".