חוליו איגלסיאס: "לא הייתי עובר ב-The Voice"

"לא, תעשה לי טובה, אל תתחיל ככה, אני יודע שלא נשאר לי עוד הרבה זמן", חוליו איגלסיאס צוחק בפתיחת הראיון איתו. השיחה שלנו מתקיימת על פי כללי הטקס כולם, מבית היוצר של הכוכב הלטיני המצליח בהיסטוריה - כך על פי ספר השיאים של גינס.

הטקס המכובד כולל נהג פרטי המוביל אותנו אל אחוזתו - אחת משלוש בהן הוא מחזיק בעולם (השנייה בפונטו קאנה והשלישית במיאמי). זו המדוברת נמצאת בקוסטה דל סול, דרום ספרד, איפשהו בין מלאגה לעיירת הנופש מרביאה. שם, בסלון הבית על פסגת ההר המשקיף על אחת מרצועות החוף היפות בעולם, הוא מרגיש נוח לפתוח את הלב.

"לא נשאר לי הרבה זמן לעבוד". חוליו איגלסיאס

"אני יודע שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לעבוד", הוא חוזר פעם נוספת על האמירה המורבידית משהו, "וכשאתה מבין שאין לך הרבה זמן לעבוד, אתה עושה את המקסימום כדי להספיק הכל".

וזה אומר להופיע בחמש יבשות תוך כמה חודשים?

"כן, להגיע לכמה שיותר מדינות ולשיר בפני כמה שיותר אנשים".

אתה לא באמת חייב לעשות את זה.

"אני כן. אחת המטרות של בנאדם בחיים היא למצוא את הדרך, לסמן את היעדים ולכבוש אותם. אבל גם כשאתה מוצא, אסור לך לוותר על המכלול של מה שהביא אותך לשם. הופעתי כל השנים האלה? זה מה שעשה אותי מי שאני? אז אני אמשיך עם זה".

 "יש לי זמרות ליווי שבהחלט תופסות את העין". איגלסיאס בהופעה

אל הדרך של איגלסיאס, מצטרף בסיבוב ההופעות הנוכחי אלכסנדר קוגן. יהודי טוב יליד רוסיה, שגדל והתחנך על המוזיקה הפופולארית האמריקנית. קוגן שיופיע עם איגלסיאס על הבמה בקיסריה בחודש הבא (10 באוגוסט) מצטרף לשיחה שלנו בחיל ורעדה לצד המאסטר שובר הלבבות שגילה אותו.

"זה קרה ממש במקרה", מספרים השניים על ההיכרות ביניהם. אילגסיאס הקליט לפני מספר שנים כמה שירים בארה"ב, כשלפתע נתקל בקול פעמונים מחדר החזרות שלידו. הרומן המוזיקלי ביניהם התפתח לכדי חברות משפחתית ממש, כאשר איגלסיאס מתייחס לקוגן כאב גאה לבנו.

זה עוד ילד מוזיקלי שאתה מגדל, לא הספיק לך?

"זה משהו אחר. אני עובד עם אלכסנדר. עם אנריקה אני לא עובד, יש לו קריירה מפותחת מאוד משלו, במה אני כבר יכול לעזור לו?".

אתה רוצה לומר לי שלא ייעצת מעולם לאנריקה לאורך הדרך?

"כן עשיתי את זה. אבל אני לא יודע אם הוא הקשיב לי. חוץ מזה תראה אותו, הוא לא באמת צריך לקבל עצות מזקן כמוני".

ואלכסנדר, אתה מקשיב לזקן?

"בהחלט, הוא חוליו איגלסיאס, אני לא מבין איך אפשר שלא להקשיב לעצות שלו. אני בר מזל שזכיתי לעבוד איתו". העצות האלה, אם צריך להגדיר סגנון מוזיקלי, הובילו את קוגן להיותו אמן פופ קלאסי-מודרני, עם לא מעט קיטש שמתלווה לכך. תאשימו את המנטור שלו, אם תרצו - ואין להם בעיה עם זה.

"הוא מאוד צנוע", מסביר איגלסיאס. "הוא שר כמו ציפור שיר, נדיר למצוא זמרים כאלה. לפעמים אתה רואה אותם בתוכניות ריאליטי אבל הם נעלמים אחרי דקה, בגלל המדיום הזה".

אתה צופה בתוכניות ריאליטי מוזיקליות?

"יצא לי לראות בהרבה מדינות שהגעתי אליהן את 'The Voice' ותוכניות דומות אחרות. זה נורא. לוקחים שם ילדים מוכשרים בטירוף אבל יש להם דקה בדיוק על הבמה. אני בחיים לא הייתי עובר שלב שם, וגם לא אלכסנדר. יש דרך שאמן צריך לעבור עם עצמו ועם הקהל ואת זה לא נותנים להם לעשות שם".

"אמן צריך לעבור דרך עם עצמו ועם הקהל"

הקהל עליו מדבר איגלסיאס, הולך איתו כידוע כבר עשרות שנים. המעריצות והמעריצים זוכרים לו חסד נעורים, ואת הימים הגדולים שלו משנות ה-70 וה-80. "זה מדהים אותי כל פעם מחדש לעלות על הבמה ולהרגיש את הקהל. בכלל, מבחינתי להיות זמר טוב זה רק 10% מהמופע, השאר מורכב מהמון חלקים אחרים. הקשר עם הקהל, וגם אין מה לעשות - צריך לתפוס היום את העין יותר מפעם".

איך אתה עושה את זה?

"יש לי חבורה מוכשרת מאוד של נגנים אבל גם רקדניות וזמרות ליווי שבהחלט תופסות את עין הקהל. אבל זה כלום לעומת מה שאני רואה בהופעות של הכוכבים של היום. לפעמים זה כל כך גדול שהאמנים עצמם נעלמים. ריהאנה, ג'סטין ביבר, ביונסה, ברונו מארס... כולם מצוינים אבל השואו שלהם גדול יותר מהם".

מישהו מהצעירים האלה תפס לך את האוזן?

"ברונו מארס זמר מצוין, ואתה יודע משהו? ראיתי גם מה קורה כשנותנים לג'סטין ביבר להחזיק גיטרה ולשיר. זה לא ייאמן. הילד הזה מוכשר כל כך, אין שום קשר בין התדמית ויחסי הציבור סביבו לבין הכישרון שלו".

איגליסאס מתקשה להיזכר כמה פעמים כבר הופיע בישראל. "זה כלום לעומת מספר הפעמים שהייתי בישראל. אני ממש מרגיש בבית אצלכם, ולא רק בגלל שאני חצי יהודי בעצמי. זה ממש בית מבחינתי. לא כי אני יהודי מכאן ועד כאן (מצביע על האזור שבין בטנו לרגליו) - אני חושב שטיילתי בישראל יותר ממך", הוא קובע - וצודק.

אבל את האהבה הגדולה שלו לישראל, איגלסיאס מקפיד שלא לתרגם לפוליטיקה. לאורך השנים הוא נמנע מהתבטאויות קיצוניות. "פגשתי את גולדה, את בגין, את שמעון פרס, את כולם", הוא מציין, אבל מסרב להתייחס לכל סוגיות פוליטיות ופותח במניפסט דיפלומטי למדי. "אם אני רואה ילד בן חמש, לבד ברחוב האם אשאל אותו מאיפה הוא בעולם? מה הדעות הפוליטיות שלו? לא. וזה מה שמעניין אותי - הילדים, הדור הבא. אני לא מסוגל להבין איך במאה ה-21 אנשים הורגים אנשים אחרים, יורים זה על זה. זה פשוט לא הגיוני. אני מקווה שהילדים של היום יגדלו לתוך עולם שתהיה בו פחות שנאה מזה של היום".

ובכל זאת, כאוהב ישראל בטח גם חווית בעיות בשל כך.

"תתפלא, דווקא לא. כשאני בישראל אני אוהב ישראל, כשאני מופיע בלבנון אני אוהב את הלבנונים וכשאני מופיע בטורקיה אני אוהב את הטורקים. אני אוהב את בני האדם, לא את המוצא שלהם". דיפלומט, כבר אמרנו. "אני זמר, בסופו של דבר המוזיקה שלי היא הדת שאני מחובר אליה יותר מכל, והדת שבגללה באים לראות אותי מופיע".

"אוהב את ישראל ולא רק בגלל שאני חצי יהודי", איגליסיאס בירושלים

עניין רב הוא כן מגלה בהופעות שמגיעות לישראל. "איך היתה ברברה?", הוא מתעניין, ושמח לשמוע ששני המופעים של הדודה-דיווה האמריקנית היו הצלחה גדולה. "היא מדהימה, אולי אני אקליט איתה בקרוב".

באמת המון זמן לא הוצאת אלבום.

"תשמע, יש הצעות על השולחן כבר המון זמן. קונקרטיות מאוד. העניין הוא שכדי להקליט אלבום טוב אני צריך זמן וכבר אמרנו... אבל אם זה יקרה, זה יהיה בשנה הקרובה".

אילגסיאס חושף בפנינו - בהמשך למחמאות לסטרייסנד, את תוכניותיו לאלבום הבא, משהו שכמעט לא דיבר עליו עד עתה. "זה אמור להיות אלבום של שיתופי פעולה עם אמנים צעירים ומבוגרים שישירו את הקלאסיקות הגדולות של כל הזמנים". ככל הנראה לא מדובר רק בשירים של איגלסיאס עצמו, אלא גם בשירים של אחרים אותם יבצעו כדואטים. אבל לכך, הוא אומר, לא בטוח שהוא יגיע - "אמרתי לך, אין לי זמן לזה".

לאן אתה רץ? אתה לא חושב שמגיע לך לנוח?

"לא!", הוא עונה בכעס ובאצבע מבטלת. "אני חייב להספיק להופיע".

חשוב לו, לחוליו, לראות ולשמוע שאוהבים אותו ולהראות לנו את החום שלו - אם בראיון המלבב או בהכנסת האורחים המרשימה. על רקע השקיעה של דרום ספרד, הוא מלווה אותנו אל היציאה מאחוזתו רחבת הידיים וזוכה לזריקת עידוד נוספת כאשר אנחנו מבטיחים שנגיע להופעתו בקיסריה. זה נכון כנראה מה שאומרים על האמנים האלה. גם אחרי שנים ארוכות, הבמה היא עולמם, והמקרה הקלאסי של איגלסיאס מוכיח איך הבמה משאירה אותו צעיר, בגיל 70.